העבודה השניה שהגשתי לתרגיל "ציור עגול", קראתי לה  "post coitum baloons"

איפה היית ביום

בו תפסו את סדאם, מה

היו מעשיך בעת מסיבת

העיתונאים, אל מול מצלמות

טלוויזיה, פה פעור ופנס,

להוציא לשון עד הסוף,

עכשיו תגידי "אה",

או תתני להציץ

בשדיים שלך כשאת

מתלבשת, אעמיד

פנים שלא הסתכלתי,

אימרי לי, מה

עבר לך בראש

כשתפסו את

האיש הרע, יא פושעת

רכה ונמלֶטֶת, רודנית

של חוטיני, צוררת

קטנה של מיטה,

חכי, יום אחד

אעשה בך שפטים,

אפשיטך במשפט ראווה.

[הוא ואני, אגב, נפרדנו סופית כששב מחו"ל, לפני שבוע.

זו, אני מקווה, תחילתה (אמצעיתה?) של ידידות מופלאה.

אני לא יודעת איך בעצם זה נמשך עד עכשיו.

כנראה משום שאני ממש גרועה בסוֹפים.

ומפני שאני אוהבת אותו

והוא יקר לי.

ככה ש -

סוף כזה, כמעט נטול כאב. סוף לייט]