ש' אצלי, על המרפסת, יום לפני שנסעה להודו.

ש' חזרה מהודו, זה הטיול שהיינו אמורות לצאת אליו ביחד, ובסוף נסעה עם מישהי אחרת. לא בגללה. בגללי. אני פה השפנה בסיפור. הראתה לי קטעי וידאו מרהיבים שצילמה. זה לא עוזר כמובן להבין אם הייתי נהנית שם או לא. אני מניחה שכן. מתרגלים לכל דבר, גם להיות מוקפים בעוני ובזוהמה ובעליבות אנושית. זה מאוד נוח, חברתית, שהדת של האנשים העניים האלה מאפשרת להם לחצות את החיים בשלווה ובלי טרוניות. בקרוב אצלנו. אני לא מנסה להגיד משהו על הודו, קטונתי מאוד. סתם מחשבה חולפת. ש' אומרת שהיא ודאי תחזור לשם. אולי בפעם הבאה אבוא איתה.

לא השכלתי באמת ליצור משפחה אורבנית חלופית. כלומר, יש לי חברות, אבל בין החברות שלי אין קשרים שאינם עוברים דרכי. זה אומר שאם ההיא נעלמת, אני לא יכולה לשמוע עליה ממקור אחר. זה משאיר אותי עם התהייה, האם היא מאושרת מאוד ועסוקה, או שמא דרסה אותה רכבת. כן כן, אני תמיד אדמיין אפשרות מורבידית. אם מישהו לא מתקשר בזמן, מאוד יכול להיות שאחז אותו התקף לב קטלני בדרך אל השפופרת, שאכל פטריות מורעלות, שהתחשמל למוות באמבטיה. לא קל לחיות ככה. מצד שני, אם מישהו לא מתקשר אחרי דייט, אני נוהגת לומר עליו שהוא הצטרף לסטטיסטיקה הקטלנית (אם כי החשד שמא עודו חי היטב, ובלעדי, בהחלט עלול לגזול ממני שעות שינה).

ש' מתלבטת ומתעכבת הרבה לפני שהיא מספרת לי משהו, קצת לפני שהיא הולכת. אני תיווכתי באיזה עניין בינה לבין ההיא. מסתבר שההיא עשתה משהו, שהוא בגדר מעילה באמון. מילא ש', שהיא לא מכירה אישית (לא מילא, אבל זה כבר עניין אחר), אבל מה איתי? איך היא חשבה להסתכל לי אחר כך בעיניים, בידיעה שלא סיפרה לי משהו שהיתה חייבת לספר? היא יודעת עד כמה נאמנות היא תכונה מהותית מבחינתי. אולי משום כך היא לא התקשרה בשבוע האחרון. אני מניחה שכוונותיה היו טובות. כן, כמו הדרך לגיהנום.

ואולי נשאבה לתוך מערכת היחסים החדשה שלה. אחרי כל השיחות שניהלנו על המשמעות של ההישאבות הזו, ועל איך בפעם הבאה זה כבר יקרה אחרת, הופ, הנה בא מישהו ושאב אותה כמו כלום. והיא לא כלום. אני שואלת את עצמי אם באמת מפריע לי העניין הזה של הביטול העצמי, או אולי אני פשוט מקנאה. עצמי עונה לי שזו לא קנאה, אבל לכי דעי, עצמי יכול להיות כזה שקרן לפעמים.

לא בהיבלעות אני מקנאה, זה החלק שאני חוששת מפניו. מה יש בנו, בנשים, שנוטות להעלים את אישיותנו כה מהר? הזליגיות הנשית, דומה שהיא מוטבעת בגנים, כל כך בקלות זה קורה. את פוגשת מישהו, ותוך שבוע את מתעניינת בכדורגל רק משום שהוא אוהד שרוף של ביתר, את פוגשת מישהו ותוך שבועיים את שומעת רק את המוזיקה שהוא אוהב, את פוגשת מישהו, ותוך חודש את מפסיקה להיפגש עם החברות שלך, מסתפקת בטלפון חפוז מדי פעם, ככה, בשביל לשמור על קשר, כמו ששומרים על דירה נוספת אחרי שעוברים לגור עם מישהו, שיהיה לאן להימלט במקרה שמגדל הקלפים יתמוטט.

אולי אני מקנאה בעצם העובדה שיש לה אהבה, אחרי כל המדבר הזה (שאני כנראה הייתי פאטה מורגנה בתוכו). לכי תביני אנשים. רק לפני שבועיים התוודתה בטלפון שבעצם אינה מאוהבת בו, אבל מאוד נעים לה, ובום, כבר הפך להיות כל עולמה. זה מושך ודוחה אותי, משום שאני מזהה בה את עצמי במצבים דומים בעבר. גם אני נעלמתי, לעולם ולעצמי. זה היה מסימניהם של זמנים אפלים, שבהם החיים היו מעוטי יכולת, והדבר היחיד שנדמה ראוי היה אהבה שתבוא ותמלא אותי.

אני לא מרגישה ככה. רוב הזמן, זאת אומרת. נותר רק הזכרון שמזהה, הפחד לחזור לשם, מתוך היכרות עם העוצמות של האני ההוא, שחפץ להיבלע, להירדם, לישון, להיסחף, להיעלם, להתאיין. חשש מפני האני החדש, הערני, שבתוכי, זה שכמעט איני מכירה, זה שחפץ לשתות עוד ועוד מן החיים. מה יקרה כשיבוא רגע מבחן? אני לא מכירה דרך אחרת לאהוב, לא ניסיתי אהבה שלא נבלעים בה. לא מכירה את עצמי מספיק. הכל חדש מבחינתי, כל רגע. אני חדשה לעצמי.

אני בכלל מסוגלת להתאהב עכשיו? אני באמת רוצה? (הצורך הזה בקירבה, בחום, בחיבוק, לזכור לא לבלבל אותו עם אהבה, לזכור לא לבלבל אותו עם מין, לזכור לא לבלבל אותו עם געגוע. לזכור כל הזמן) ונגיד שאני רוצה אהבה, רוצה, לא משתוקקת, האם אני עדיין מועמדת וודאית להיבלעות? האם האני המחודש (בחנות היו קוראים לו משומש, בכל זאת, 33 שנות שימוש) והמרשרש הוא ציפוי דק, או שחל שינוי אמיתי ויסודי?

וזה מדאיג אותי גם משום שהדבר הבא שיקרה, מראש יקרה בתנאים מוגברים של בחינה מצידי. אהיה הרבה יותר מחושבת, מפאת המשא של הגילוי העצמי בראי האחר. האחר, כל עוד אינו מופיע (או אינה מופיעה. לא משנה לי), אינו מפריע להתהוותי ולקיומי הנוכחי. אבל אני חוששת שכשיבוא האחר הזה, אני אהיה עסוקה מדי בהתבוננות בעצמי לאורו, וגרוע מזה, אני חוששת שנוכחות של אחר כזה תסיט אותי בחזרה למצב הקודם.

(וכנראה משום כך אני מתחמקת בצעדים מגושמים מן החיזור המעודן, או אולי בוחנת את מידת העיקשות, לאתר את נקודת הוויתור)