כתם על מדרכה בבאזל. מתוך הסדרה "האם אני רוצה חבר פסיכואנליטיקאי?"

בפעם האחרונה שדובר בו, הותרנו אותו קשור במלונה שבחצר, נוהם באיבה, מזנק מדי פעם קדימה, נעצר בכוח החנק של הרצועה. החדשות, ואני עדיין לא יודעת אם הן טובות או רעות: ביתק את אסוריו וחמק. יש לנו אחד אֶגו נמלט, חמוש ומסוכן, משוטט בשטח. פרס הוכרז על ראשו.

כן, זה כנראה בלתי הפיך. זו ש, שהיא במידה רבה אני, עומדת להסיר את הרעלה הדקיקה. עוד מעט קט זה יקרה. מחר. אני מקווה שלא יכאב. לא לכם, לא לי. ואני במתח – הכתֶבת היתה קשובה ומתוקה להפליא, ואני סומכת עליה, אבל אני, קשה לי לשחרר מילים מבלי שתהיה לי השליטה הסופית עליהן. ולא, אין לי מושג איך זה עומד להיראות, וכמה ממני יאוזכר בכלל. זו תהיה כתבה על בלוגים, כמובן, ואיני המשתתפת היחידה.

בטח שרועד לי הפופיק. אם רק הייתי מזיזה את הזרועות בהתאמה, זה היה נראה כמו ריקודי בטן. וכרגיל, אני ודאי עושה עניין מכלום, בסוף יאייתו לא נכון, או תהיינה שלוש שורות וזהו, ואוכל לצחקק בהקלה. ומהו שֶם, כפי שנכתב. קליפה חסרת משמעות. שמי לא יהיה מוכר לכם ממילא, אז מה זה משנה, זו ש או כל שם אחר. (אני יודעת שזה משנה, אני פשוט מתכוונת לנסות ולמזער את השינוי) הרי מי שרצה מאוד לדעת, כבר התאפשר לו. ומי שלא ירצה, שלא יקרא. לינק יבוא מחר. אני עדיין חפצה, ברשותכם, להישאר כאן זו ש.

הווטרלו שלי היה הטיעון הבא: זו ש היא חלק מן האמנות שאני עושה. כאמנית, אני צריכה את האומץ לעמוד מאחוריה. וכך נפל דבר. (טוב, אולי לא ממש נפל, אולי קצת עזרתי לו עם המרפק) אני לא משלה את עצמי שזה יהיה קל – אני אנסה ליישם את השיטה המוצלחת והבדוקה. הכחשה. אעמיד פנים שאין איש המכיר אותי וקורא כאן. דברים עבדו כאן אחרת מלכתחילה, בהתחלה הייתי יותר שתקנית ומסויגת, את העוז עטיתי לאיטי, ואני מקווה שהוא לא יִנשור ממני.

ואתם, יקיריי, יקירותי, קוראי, קוראותי, קבועים יותר או פחות, מכם אני חפצה לבקש משהו קטן בהזדמנות חגיגית זו: עזרתכם בהקמת רשימת הפוסטים המומלצים. אני רוצה לבקש מכל אחד מכם לבחור את פוסטי-זוש הטובים ביותר לטעמו (מספיק לתת את הכותרת, אין צורך בלינק) . החל מפוסט אחד ויחיד, ועד, נגיד, חמישה? כטוב בעיניכם. ואשמח ביותר אם תוסיפו ותפרטו מנין הגעתם הנה מלכתחילה, ואיזה היה הפוסט שעשה לכם את זה (אם עשה), שגרם לכם להישאר (אם נשארתם), אם יש תצלום שחביב עליכם במיוחד (אם חיבבתם), וכל מה שמתחשק לומר על עצמכם. אתם מבינים, אני סקרנית לגביכם, והזדמנויות חגיגיות הן תירוץ נאה לגלות אתכם קצת. גם החרישיים מביניכם, אשמח אם באופן (כמעט) חדפעמי תגידו משהו. אין חובה להזדהות, לא בכינוי ולא במייל, מקסימום, להצביע על הפוסט, או הפוסטים, החביבים עליכם. (ותודה).