שלום לקוראי הארץ (ולקוראי לא הארץ, אבל אתם כבר מכירים)

(טוב, אז מה היה לנו? אקסהיביציוניסטית, כפייתית, זו שכל מעשיה עוברים דרך מסננת הבלוג. מראה מאתגרת הציבו שם בפני. יכול להיות שאני כזו. אבל אני עוד דברים, אני מקווה)

קודם כל, כמות המידע יכולה להיות מבלבלת, אז אפתח בהסבר קצרצר. זה יומן הרשת שלי, ובניגוד לאיך שזה הצטייר שם, לא כולו מתאר פעילויות מיניות שמסתיימות באכזבה (חלקן אפילו הוכתרו בהצלחה! ולעתים אפילו כמה הצלחות! בשרשרת! למגינת ליבם של השכנים!).

או במילים אחרות - זה לא שאין פה פוטנציאל מציצני, אלא שנדמה לי שזה לא העיקר.

למרות האמור לעיל, ומבלי לפגוע בזכויות: קרובי משפחה וקרובי לא-משפחה, בהווה או בעבר, שלא הזמנתי הנה בעצמי, אתם מתבקשים לדבר איתי לפני שאתם ממשיכים, או לנצח להעמיד פנים שאין לכם מושג.

כל השאר,
מצד שמאל תמצאו קישורים לפוסטים קודמים שלי. פוסט הוא רשימה בבלוג, יחידת מידע אחת.
הם מסודרים כרונולוגית, לפי חודשים, תחת הכותרת "זוטות של". המומלצים מודגשים בכתב עבה (bold), ובנוסף, הרשימה העליונה היא רשימת פוסטים שבחרתי בעזרת הקוראים, מעין תפריט טעימות, שכמו כל הבלוג, הוא תערובת משונה של וידויים, שירה, סיפורים, הרהורים, ביקורת, ויצירות פלסטיות. (ומתחת ללינקים האלה, אם תגללו הלאה, תמצאו לינקים לבלוגים אחרים שאני אוהבת לקרוא).

(הפוסטים שצוטטו בכתבה: בחלק הראשון זו למעשה הכלאה משונה של שניים: טקסי ותור הדרור, שהוא פוסט בשלושה חלקים, שמתחיל כאן, אבל הסיום המאוזכר שלו הוא כאן. בחלק השני צוטט סקס, קאזה, והרב תרבותיות. ובמקום הזה תוכלו למצוא את הסיפור המלא של קורותי ברשת).

רותי שרמוטי נחה על משכבה כאן.

עבודות נוספות שלי, ישנות יותר (שירה/סיפורת/ציורים בעיקר) ניתן למצוא כאן.

והסיבה בגללה נחשפתי שם בשמי? (כלומר, פרט לאקסהיביציוניזם המגונה, הלא בריא, על סף הפרוורסיה האנושית)

כי הבלוג הזה הוא יצירה שלי. כל פוסט לחוד, וכמכלול. כל העבודות בבלוג הן מעשה ידיי.
אני עומדת מאחורי כל מילה שכתבתי כאן, גם היותר מביכות, ומקווה שתמצאו בהן עניין.