התחלתי את העבודה הזו מתוך מחשבה על מסעות, נושא התערוכה.
על העובדה שמסע מתחיל ביעד, בשמו של היעד, במה שהשם הזה מסמל, ובכלל, במתן שֵם, שהוא אקט של בעלוּת, של ניכוס. חשבתי לרוקן את הבעלוּת הזו מתוכן, ולהשאיר אחרי עולם פצוע ושסוע (באופן שמהדהד גם אקולוגיה, ובעיקר את השאלה, ואם ייכחד האדם, תוך כמה זמן ישתלט מחדש הטבע? האם ישנם דברים שיישארו צלקות עד אגדיות בלב היערות, כאותן ערי זהב נסתרות של המאיה?)

זו היתה תחילתו של המסע הראשון. בחרתי מפת קיר, כמו זו שהיתה תלויה פעם בבתי הספר של כולנו, כשהיה ברור לגמרי שיום יבוא ונכבוש את העולם כולו. תוך כדי עבודת חיתוך בלהב יפני חד שבחדים, הדורשת ריכוז עילאי למען שלום הבשר שבקצות האצבעות, היה לי זמן להרהר במניעים שמתחת לפני השטח, אלה הנסתרים, שצפו ובאו להציג את עצמם בלחיצת יד.

 

Going places : פרט (והיתר – חור מול חור, אחלק לפי התור)

וכך נפתח המסע הפנימי, המסע שבתוך המסע.
הנושא שבעצם מעסיק אותי מאז ומתמיד, הקו הלינארי שנגזר עלינו ללכת בפיתוליו, שבו בחירת דרך אחת ממוססת את אלף השבילים האפשריים האחרים. ההחמצה הנגזרת מכך, זו שמובנית אל תוך חיינו הקטנים, שלעולם לא יובילו אל שלל המקומות הקורצים מרחוק, שלא ניתן ממילא להגיע אל כולם, מקומות שהם בעצם חיים אחרים, בלתי מוכרים, ועם זאת, בקונסטלציה אחרת של גורמים אקראיים לחלוטין, יכולים היו בכל אופן להיות שלנו. (וגם: אנחנו אחרים לגמרי, חלום שאינו יודע להרפות בזמן)

רציתי למחוֹת את הפתיינות הטמונה בשמות שעל המפה: שמות אקזוטיים, שמות מיתולוגיים, שמות זרים, שמות מוּכּרים מסיפורים. יש משהו ילדותי, עוצם עיניים צרוֹת, באקט הזה, שחפץ להעלים את הבלתי מושג. התמסרתי לו, בעודי חותכת וחותכת.

Going places : העבודה כולה (יש גם גרסא גדולה יותר, בפליקר)

חתכתי קרובים ורחוקים, חתכתי בהנאה ובכעס, בקנאה ובאהבה. חתכתי עד שעייפתי, והמשכתי לחתוך. חתכתי עד שלא נותרה אפילו אות אחת, סִפרה אחת, על פני המפה, שדווקא תהליך הריקון והסירוס שלה הפך אותה מציאותית ומוחשית יותר עבורי, כמו האדמה תחת רגלי, זו שלא נותר ממנה פירור, ובכל זאת – ואני שולפת את רגלי היחפה מן הנעל וממששת את מוּצקוּת הרצפה הקרירה בטרם אומַר בוודאות - הרי היא קיימת עדיין.


הפתיחה בגלריה טל בכפר וורדים, ב 1/4 (כן כן), בשעה 12:00. הנעילה ב 18/6. אתם מוזמנים.

[וגם עמי בן בסט כתב יפה על המפה, אצלו]



Going places : מבט מן הצד האחורי, שהאניגמה שבו, כשלא מודעים לצד אלף, די מושכת, בעיני.