נוף עם ריח ילדות מתכתי, 80X60, שמן על קנווס. ציור השֶמן הראשון שלי, מהשמיני למאי. שֶמן הוא מדיום לרציניים, ואני רצינית, אני? תמיד ציירתי באקריליק. הסמסטר הזה לקחתי קורס בציור שמן. הקלישאה הזו שהיא ריח טרפנטין, ריח שקמתי אליו מדי פעם בבקרי ילדותי. [שאריות טרפנטין ואלכוהול בכוסות נטושות במטבח. שאיפה דקה של טרפנטין עץ, או שמן פשתן, ואסלת הזמן שואבת אותי, רגליים תחילה, אל ביובי הזכרון. אם לחזור רגע לתולעים, זכרונות הם פיסת הבשר הנרקבת, המהבילה, הירקרקת שלי. מה רוצה התולעת? מחפשת שִכחה]

עד כה היו תרגילים. הפעם כשקמתי והתרחקתי שני צעדים מהכַּן, ראיתי שזה נושם, שלמרות השגיאות, שכרגיל, רק אותן אני מצליחה לראות,

(הפתעה) זה ציור.

מידה מדויקת של חסד כתיבה הוקצבה לי, נראה שנוצלה עד תום, היא אומרת לעצמה.

נון בית, בשבת הזו, ב 12:00, אבוא לשיח גלריה (ואראה סופסוף את עבודתי תלויה) בתערוכת "מסעות" בגלריה טל, כפר ורדים.