[התנצלות: אני לא מצליחה בכלל להשתלט על המייל. אנא, היו סבלניים איתי].

(נכתב בחיפזון אתמול בלילה)
אני כאן, המקלדת כמעט מקלידה מעצמה. הוא ישן בחדר הסמוך. אחת הסיטואציות היותר בנאליות בדברי ימי הרשת. מה נשתנה הלילה הזה?

הוא עטוף ומוגן באאורה הבהירה של אחרי, בזרועות הנמנום. קודם התעורר בבהלה מצלצול הטלפון, שברי שינה תלויים על לחייו. חלם על כור גרעיני בצפון אפריקה, שיש לו אנטומיה נשית. הצרפתים, הוא אמר, היו איכשהוא מעורבים בזה.

הוא מאמין, אמר לי קודם. ואני השבתי לשאלתו השתוקה, שאצלי אי שם בפנים מתחפרת המאמינה, והיא תגיח לאיטה, כשתאמין בך מאמין בי מאמינה בך.


נסיעה בלימוזינה משוריינת דמיונית: בקרת אקלים מכווננת.

היה כאן גם בשבת. החיבור הגופני הנדיר הזה, שקורה פעם בחמש שנים בערך, ממיס את כתפיי ואת קצות אצבעותי וחלקים מן הזרועות ומן הקרסוליים, אבל השידרה, השידרה נותרת נוקשה, אי שם באמצע הגוף עוברת החגורה הארקטית, על פסגות קרחוניה המחודדים מהלכים אנשי שלג ענקיים ומייללים אל הרוח.

המהלך הסיבובי שהביא אותנו עד הלום נראה לי דימיוני פתאום.
מיתוסים מהסוג הפרטי פורצים אל התודעה ומחוסלים על ידי צוות איתור סיכונים מיומן, לבוש אפודי מגן בכתום זוהר.


נסיעה בלימוזינה משוריינת דמיונית: מסנני קרינה אולטרא סגולית מופעלים.