(עדכוני תנועה חפוזים: ביליתי את השבת עם אשל, אחרי שלא התראינו מאז יום ראשון. זה בריא להתגעגע קצת. אולי אפילו יותר מדי זמן לא התראינו, יחסית לעובדה שכל כך התחלה. הוא הסתפר, ועם הזמן הזה שעבר, לקח לי כמה שעות להפסיק להרגיש שהוא זר. בסוף זה נגמר במברשת שיניים).
בשיטוטי ברחבי הארץ (אוקיי, על מי אני עובדת. בשיטוטי התלאביביים, רובם לאורך ציר החומוס), אני מצלמת לעצמי מזכרות משלטים ששעשעו אותי. היות שאני מבשלת פוסט קצת רציני יותר, שלא לומר, מהורהר, הבאתי בינתיים, על תקן חטיף דל קלוריות.
בכניסה למדרשה. אפשר לפגוש את הדרקונים אחרי שעות העבודה, מחלטרים בביקורת עבודות של סטודנטים.
בארטא נחלת בנימין מוכרים קליפסים (התופסנים בשדה השיפון?) בריחות שונים. התלבטתי ארוכות בין קליפס בניחוח לבנדר לבין הקינמון, אבל בסוף הלכתי על משהו שונה ונועז, קליפס בניחוח "ערב קסום" (שורה שניה, מימין. ולא, אסור לשאול מה אני עושה עם הקליפסים).
להסתובב בפלורנטין ולהרגיש כמו בסין. ברד נחשים? טייסט לייק צ'יקן? אורגינלי בלבד! המקורי של סנופי! (לא ידעתי שלסנופי יש נחש. עד עכשיו הוא היה לגמרי א-מיני בעיני). וגם את הקומבינה קשה לבחור, האם ללכת על תות-עם-צפע, או על משהו קצת יותר נועז, נגיד, לימון-עם-שפיפון?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
