(את לא מצפה שאאמין, שעם בטן כזו - מטרידים אותך מינית 3 פעמים ביום???).

סגור ציטוט.

[אזהרת מניפסט: ראו, הוזהרתם. האנטיביוטיקה המכופלת שרשם הדוקטור מחלישה כנראה את תאי הדם האסקפיסטיים שלי, ופתאום אני מוצאת את עצמי באמצע הלילה עם - אבוי - אמירה]

התמונה הזו, עם הטקסט האנין הנלווה, מובאת מבלוג שנתקלתי בו, של מישהו בשם דוברמן. לא בלוג שאני קוראת בקביעות, (הוא נורא נשמע לי תלאביבי צעיר ומאגניב וירדתי עליו בגלל זה, אבל בדיעבד טעיתי, והוא משהו אחר. זה לא רלוונטי לענייננו), אלא הגעתי אליו במקרה מן הדף הראשי. [בכל מקרה, בעקבות דיבור שהיה לי איתו שם, אני אגיד כאן שוב: הדוברמן אך משל היה. הוא לא יותר מדוגמא טובה. הוא לגמרי לא היחיד].

אקסיומות עבודה:
1.זו מדינה חופשית, וזכותה להשתזף באיזה לבוש שהיא רוצה.
2.זכותו לחשוב, או לכתוב, שזה מזעזע.
(זה שוויינט טוענים שהתמונה צולמה ביום הזכרון, והנ"ל היא נבחרת ציבור כלשהוא, או כספו של ציבור/אבא כלשהוא, זה כרגע נניח בצד, לא מעניינים אותי לא חטטנות עיתונאית ולא מאפיה בשלטון. בשביל זה יש את פודלי השמירה של הדמוקרטיה)

אני פה בשביל לדבר על הבטן.
לכל איש יש שם, שנתנו לו הוריו.
ויש לו גם בטן.

ואני אהיה כאן ממש מפורטת גרפית, אני מקווה שלא תיגרמנה טראומות בקהל:
כמעט כל אדם שיישב בפוזיציית רכינה של פחות מתשעים מעלות, כפי שמודגמת בתמונה, ולא יכניס את הבטן טוב טוב פנימה (ולרוב גם אם כן), אז כמו שאומרים בשפה הקלינית, יודגמו אצלו קפלים בבטן. ככה עובדת הפיזיקה של רפוי מול מתוח.

במקרה של קייט מוס ואחיותיה, אלה יהיו קפלים של עור בלבד. במקרים של בני אדם שניזונים על יותר מאשר קוק וסיגריות, יהיה שם שומן תת עורי, כי ככה רוב בני האדם בנויים. אני לא רוצה לתת הערכה של כמה מילימטרים שומן תת עורי יש בתצלום שלפנינו, כי זה בדיוק מה שלא מקובל עלי בעניין.

אלא שאנחנו לא נראה תמונות בלתי מעובדות שכאלה בתעשיית הדימויים שמסתובבת סביבנו (אלא כמו כאן: על תקן הבלתי נסלח). כי אם יראו לנו בטן, היא תהיה של דוגמנית, ואתם יודעים מה, גם אם היא דוגמנית, יקפידו להעמיד אותה בפוזיציה מחמיאה, לאפר באיפור גוף, והיא תכניס את הבטן יפה יפה פנימה, כאחד הדשאים, כאחד האדם, ואחר כך בפוטושופ הגרפיקאים יעבדו עליה עוד קצת, עד שתיראה מושלמת. מושלמת, וסינתטית, כי התמונה שלה תייצג רגע שלא התקיים באמת.

(ולא שאין סביב הגלובוס קומץ בני אדם שנראים ככה או-נטורל, אבל הם באמת קומץ, וחוליות התיסכול הממוקד שלנו תגענה אליהם ממש אוטוטו)

וכל עוד אנחנו צרכנים נבונים, שיכולים מצד אחד ליהנות מהאסתטיקה של המושלמות הזו, אבל יודעים מה הם רואים, הכל טוב ויפה. ולא, אני לא סבורה שמוכרחים בכוח להיות נאורים ולהתפעל גם מסוגים פתוחים ורחבים יותר של אסתטיקה. זה עניין פרטי, טעם. אבל אני מדברת פה על הפער שבין הייצוג של הגוף, לבין אופן קיומו של הגוף הזה במציאות, וככל שהעידן נהיה יותר דיגיטלי, ככה גדל ביניהם הפער.

כלומר, אנשים שבאמת צורכים באופן לא ביקורתי את העולם שמוכרים אנשי הפרסום, עלול להיווצר אצלם איזה טשטוש תחומים, איזו חוסר יכולת להכיל את הוורסטיליות המופלאה של הקונקרטי, להפנים שהמציאות מציגה אקזמפלרים קצת יותר מגוונים מסביב, שהיא מורכבת יותר, שהיא לא חד מימדית, שהעולם לא שייך רק לצעירים, ושטעם החיים הוא לא באמת קוקה קולה. (זה המקום המתאים לבכות את עזיבתו של רוגל אלפר?).

אפילו מי שלכאורה בשוליים המחאתיים, אנשי הbody modifications למיניהם, נכנעים לאותה תדמית-על, ופועלים בתוך המסגרת שלה.

אין רע, בעיני, בלחשוב שרזה זה הכי, אחי. על טעם וריח לא נתמרח. יש בעיני רע ביצירת אווירה ציבורית שבה כל ווריאציה אנושית שאינה מצייתת למוסכמות היא מגונה, בלתי נסלחת, בלתי ראויה להתקיים אלא בחדרי חדרים.

אני לא חושבת שזה עניין של פוליטיקלי קורקט, של סמנטיקה, של השיח. כלומר, כן, זה מתחיל בשפה, אבל זה מגיע עמוק יותר, כי אני חושבת שחלק מהותי מהיכולת להיות בן אדם, זו היכולת להכיל את השוני של האחר, של הזר. הרי בדיוק מן המקום הזה מתפלגות גם האי-סובלנויות האחרות, לגזע, למין, ללאום, לדת.

ואני אחזור לתמונה. אני רואה שם אישה בלבוש מינימלי, שחושפת זוג שדיים עגולים ועסיסיים, וגוף חלק, שזוף, וסקסי. כן, היא סקסית בעיני, יש משהו סקסי בקימורים, ומעבר לזה, יש משהו סקסי בנינוחותה הגופנית, בהחלטה להרשות לעצמה ביקיני.

בכוונה אימצתי את הטרמינולוגיה המתבקשת, האבסורדית, של "להרשות לעצמה", כאילו צריך רשיון כדי להתלבש איך שבא לה להתלבש, שהרי על כל ענבל לא-מורשית בביקיני יש לפחות חמישה גברברים שוטרי אסתטיקה, ולרוב הם לא וירטואליים, אלא ממש שם, על החוף, חרישיים ומנומסים כתינוק רעב. (פרט אולי למקרה בו הגברת עם הביקיני מוקפת נגיד בשלושה אחים אוהבים ועצבניים, אין ספק שבמקרה כזה מופגנים נימוסים בריטיים ממש, מה שמוכיח שוב, שבסופו של דבר מדובר ביחסי כוח. בטן רכה ובלתי תקנית חשופה היא הפגנה של חולשה. בן זונה הפוקו הזה, אבל צודק).

וההערה למטה, השנונה כל כך, בעניין ההטרדה המינית: נו, תתבגר כבר. לי אין כוח להסביר, הגל הדידקטי זה עתה שכך בעורקי.

[גילוי נאות: הכותבת אוחזת בבטן מאסיבית משל עצמה, ו-אופס, יצא לה גם להיות מוטרדת מינית כמה וכמה פעמים בחייה.

גילוי לא נאות: גדולה או קטנה, שטוחה או מעוגלת, חלקה או שעירה, תנו לבטן שלכם לטיפה סיבובית של חיבה, בשמי]