ץ
ברבוריותה המחודדת. ראוּ.
ץ
כמו: מחשוף שמלה
סקסיצמוּדה
של זמרת מעושנת
במועדונים שאני כבר
מזמן, בעצם
אף פעם לא.
ץ
כמו: נערה מגושמת קרסוליים
עם ברכיים בולטות וגשר שובר שיניים
שפושטת חולצה באמצע הרחוב
רק כדי להקניט, מוכיחה ששדיים
הם אפוסטלים צחים של יופי.
ץ
כמו: עצם משאלות,
אחרי שנפשיט את החיה
מנכסיה, עורה, בשרה, שיניה,
ניוותר עם העצם ביד,
לנשוך בכל הכוח בלי להרפות,
כל אחד מצידו,
עד כניעת הסידן.

ץ

כמו: כוהנת מים

בדיוּנוֹת זולגות לאחור.
ץ
ואז:
מי ייפול על חרבו המשומנת
כנופל על צואר אהובה.
ץ
כמו: שתי דרכים
התפצלו ביער,
ואני,
אני נטיתי ערסל בצומת
והתנדנדתי עד תוּמִי.




האינפנטה של הקריוקי. צילום מעובד של עטיפת הספר של פויר, צדוק בנפתולי התשוקה, שהיתה מוצא לפעילות הפוטושופ החביבה עלי, ציד כתמים. מצלמים תמונה ומכבסים אותה בפוטושופ כמעט עד דלא ידע, עד הרגע בו מגיח ממנה משהו חדש. (אני לגמרי מאבדת את תחושת הזמן בתוך הדבר הזה).

פתח סוגריים:

התנצלות ספציפית:
במהלך החודש ומשהו האחרונים, לא הצלחתי להשתלט על תיבת הדואר שלי. אני מאמינה שאם מישהו יושב וטורח לכתוב לי, מגיע לו יחס זהה מצידי. והמכתבים זרמו, והם היו נאים ומרגשים אחד אחד (תודה. באמת). אבל הקונספציה קרסה. מכתבים רבים מאוד קיבלתי, והם הלכו והצטברו (כמו שאמר ניומן, עם מבט פרוע בעיניים), וככל שהצטברו כך חשתי יותר אשמה וככל שאשמתי יותר ככה הייתי פחות ופחות מסוגלת לענות. לאחרונה פשוט פיתחתי הרגל להיכנס לתיבת הדואר, להביט בערימת המכתבים המאשימה, ולהימלט מזירת הפשע, כי אני פשוט לא יודעת מאיפה להתחיל. ולכן רציתי לבקש את סליחתכם, את סליחתו של כל מי שכתב לי ולא נענה. זה מבאס לי את התחת ואני מרגישה חראית קטנה וקצת חסרת אונים. ובעיקר אני מקווה שאתם לוקחים את זה פחות קשה ממני. גם בחודש הקרוב לא יהיה לי זמן לענות (למעט מכתבים שקצרים משלוש שורות ולא מכילים שאלות הרות גורל).

מאוד לא נעים לי שמסתובבים בעולם אנשים (אתם) שיודעים שפישלתי כהוגן. אנשים שאכזבתי. זה אוף גדול. אני מצטערת. בכוונתי לענות, אני פשוט עוד לא יודעת מתי ואיך.

התנצלות כללית:
החודש הקרוב הוא סופהשנה שלי. חלק הלביאה של העבודות צריך להיות מוכן עד אמצע יוני. וזאת מבלי לאזכר מילים גסות כמו "תערוכת שנה ג'", שנרשמתי אליה בברכיים פקות, או שלושה תרגילים בוידאו ארט שעדיין לא התחלתי לערוך, בעיקר בגלל שטרם צילמתי אותם (יש סטוריבורד בראש), או הרפרט ההוא. (מישהו נוסע לאיסטנבול בשבוע הקרוב? אני צריכה טובה)

אין ברירה. עלי לוותר על הרבה דברים שחשובים לי, ובמסגרת הזו אאלץ לקצץ נוכחות ברשת, כן, כולל פה, בגן האהוב עלי. הקיצוצים פגעו בכל השכבות: עמדתי לצאת לטיול ביום שישי הקרוב עם אשל וחברים, וביטלתי, כי פתאום הבנתי שמדובר במותרות, לטייל-להתעייף בשישי, משמרת לילה בעבודה, ואז לקרוס לשארית השבת. רשימת הדברים שעלי להספיק מסמרת שיער. אל תרחמו עלי, אבל היו נא סבלניים.

סגור סוגריים, כמו נשיקת חיבה על הלחי השניה.