בבאנר באתר משרד התיירות מפורטות סגולותיה המושכות של ארץ זבת חלב ודְבָק:

■ חיוך ישראלי (כבר אצל נהג המונית בדרך משדה התעופה. מאה דולר זה מחיר סביר עד המלון בירושלים, לא?)

■ טבע קסום (שנמכר בעסקת קומבינציה לקבלן המקורב לשלטון)

■ חופשה של ריגושים (בדיוק חיסלנו איש ג'יהאד בכיר, הריגוש הבא יוגש בחסותם, באוטובוס, כנראה)

■ פסיפס של דתות ותרבויות (ואכן, כמו על רצפות פסיפס, גם על הדתות והתרבויות אנו נהנים לדרוך)

■ לגעת בעבר (מומלץ להביא פריטי מזון בסיסיים ולארוב להם בסניפי דואר בסוף החודש, כשהם מקבלים את קצבאותיהם)

■ שווקים ססגוניים (עם התמחות בבשר נשים ממזרח אירופה)

■ חיי לילה תוססים (לא תקף בחלקים בהם מוטל עוצר/סגר/כתר)

במילים אחרות, שרת תיירות שהיא שקרנית - או לכל הפחות גוזמנית על - תוכל להגיד שמדובר בפנינה תיירותית רגועה ומסבירת פנים בלב המזרח התיכון, מבלי למצמץ או לפרוץ בצחוק היסטרי. זה נשמע לי אינטגרלי לתפקיד.

והרי גם אם מתייחסים לסוגיית הייצוג - מדובר באישה שתייצג היטב את הישראלי הממוצע. תחמנית, גזענית, בכיינית. מה רע?

(והפעם ההתנצלות בסוף: האסקפיזם, אותו טיפחתי במעמולים רבים, התרסק בקול דרמה דקה למן הרגע בו התחלתי לעבוד בתחום העיתונות. מה חבל, היה כל כך יותר נעים ורגוע לא להתעדכן במעלליה של הוי ארצי מולדתי. צר לי על שהגעתי לכתוב פוסטים כה אקטואליים. אני מרגישה מחוררת)

ולקינוח, אחד מפרחי ישראל, הלוא הוא אחייני החמוד: