היום מלאו לזו ש 4 שנים (הייתם מאמינים?)
בדיוק 300 פוסטים, 405 תצלומים ו-157,246 מילים (לא כולל התגובות)

אני שמחה שאתם פה. אני שמחה שאני פה. אני שמחה שאני עדיין שמחה שאני פה.



(מתוך סדרת "השעות הקטנות של הקתדרלות ברחוב שוקן")

בזכות הבלוג הזה מצאתי אהבה, עבודה, אנשים טובים, את הקול שלי וגם קצת בטחון עצמי.
בזכותו גם קניתי מצלמה דיגיטלית וחזרתי לצלם (ואחר כך עוד אחת. ואולי בקרוב אחת מקצועית, סופסוף).
הרבה דברים טובים עשה הבלוגינג לחיי,
אני מקווה שמילים שכתבתי כאן נתנו מדי פעם גם משהו קטן בחזרה.

איני מחבבת מילות סיכום, במיוחד לא לפרויקטים שממשיכים,
מה גם שרגע היומולדת חוזר בכל שנה ויש לי דז'א וו מסיכומי שנה קודמים.
לכן, אהיה קצרה. ועבה. כלומר, אהיה אני:
כמוני, גם הבלוג הזה פילס את דרכו בסבך תקופות טובות יותר ופחות.
כמוני, אני מקווה שהוא יישאר פה עוד קצת, לפחות (ושלא כל הדרך תהיה בירידה תלולה).

ואני מקווה שגם אתם, שמדברים איתי כאן לפעמים, תישארו.
תודה שאתם.

(הזדמנות מצוינת לבקש שוב סליחה אם פגעתי כאן במישהו, וסליחה מיוחדת אם לא השבתי למייל או לתגובה שלכם. זה עדיין מציק לי)