| |
spotting the subtleties of the world's texture |
| 5/2003
זוטת הגביניות
מה היה אומר בודריאר על הגביניות שקניתי היום בבוקר בסופרמרקט? צריך אדם להיות במצב רוח מאוד מסוים בכדי שיקנה מן המתוק הריחני הזה. ליל שימורים עבר על כוחותינו. ולמה הן נקראות גביניות? לכאורה, מאפה פשוט, בצק שמרים-עלים ממולא בתערובת גבינה. ככה מכינים אותו במקור, בדנמרק או באוסטריה. אבל כאן, על מדפי הנירוסטה הבלויים של הסופרמרקט (גם נירוסטה יכולה להיראות עייפה. במיוחד באור הניאון) המילוי אינו עשוי גבינה. רוב בני האדם לא ישימו לב לכך, אבל במוצרי מדף נחותים דוגמת הגביניות, יקר מדי להשתמש בגבינה. אז ממלאים אותן בחומר בעל מרקם שאפילו לא דומה לגבינה, מותכת או לא, ומפזרים תמצית וניל שמפיצה ריח מפתה, ואתה או אני קונים גבינית. ללא גבינה. האמת שהמרקם והצבע מזכירים לי זרע, אבל הטעם פחות מריר ולאף אחד לא אכפת אם אני בולעת או לא.
אנחנו קונים את רעיון הגבינית. בכלל לא מפריע לנו שהגבינית היא רק ייצוג של מוצר איכותי שאי פעם הכיל גבינה. למשל, ידעתם שבסופגניות שקונים בדוכנים בחנוכה אין ריבה? גם הריבה יקרה. אז ממלאים אותן בג'לי זול בטעם תות, עם הרבה סוכר וצבע מאכל. (טוב, לא כשקונים סופגניות של רולדין תמורת משקלן בזהב)
כאן היתה צריכה לבוא השורה שקושרת את הדימוי ואומרת, גם החיים הם כאלה, אנחנו כל הזמן חושבים שאנחנו חיים ובעצם אנחנו רק עושים תנועות בתוך סימולקרה של המציאות. אבל היא לא תבוא. המטריקס 2 ממילא תיכף מגיע, ואין בכלל כפית, ולא בא לי לקשור קצוות, מה תעשו לי?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
