| |
spotting the subtleties of the world's texture |
| 5/2003
משוררים לקחת למיטה
בגלל המקצב. בשניהם, כדי להיות טובים, צריך חוש. וכישרון מולד. והרבה הדרכה ממישהו שמבין עניין. ואני מנסה לנחש, לפי השירה שכתבו, לפי מה שהיא חושפת בהם, איך הם היו עושים סקס. כי משהו עובר דרך המלים, מגע המלים בתודעה, מגע אינטימי מאין כמוהו.
יונה וולך. מתבקש לנחש שאהבה משחקי שליטה. קשירות. בונדאג'. מה אהבה להיות? שפחה קשורה? אדונית מצליפה? סוויצ'. נדמה לי שהיה בה משני הצדדים. בכלל, קינקיות כזו, נוטפת סקס. אולי קצת מוחצנת מדי, אבל רק לטעמי.
דוד אבידן. אדם שחצן ונרקסיסט כל כך לא יכול להיות זיון מדהים. אבל, הוא גם לא יכול להרשות לעצמו שיגידו עליו שהוא לא. ולכן, למרות הנטייה הטבעית לא לספק את הפרטנרית מי יודע מה, הוא ודאי השתדל בכל זאת. להשאיר רושם. מקסימום רושם על הזולת במינימום מאמץ. וכשהיה מאוהב, אז היה הוא באמת, כמו בשירת האהבה שלו. חזק, נועז. חדשן.
דן פגיס. הייתי רוצה לשכב איתו. בגלל הכשרון שלו לדקויות רגשיות. לא, זה לא קריטריון בלעדי לאיכות הסקס, זה רק מדד רב עוצמה אצלי. אני חושבת שפגיס היה מאהב סבלן. משקיען. עדין מאוד. עדין מדי בשבילי. אני אוהבת עדינות, אבל כחלק מספקטרום נרחב הרבה יותר. לבדה, יש בה משהו קצת זעיר, קצת זהיר מדי.
נתן זך. בניגוד לקודמים, עודו חי, ואולי לכן קצת יותר קשה לי אתו. למרות שטרנדי עכשיו לא, אני אוהבת את הכתיבה שלו. אבל אני חושבת שהוא בטח היה חרא של זיון. מוציא את הציפור רבת היופי שלו, גומר מהר, נרדם. ותשכחי מציפור שנייה.
לאה גולדברג. איזו אש פנימית בערה באישה הזו, איך זרמה במלים. היא היתה הסוג המתמסר. זו שמתאהבת בגלל זיון. שמתנשקת בלהט, בעיניים עצומות. שמתנשקת המון. שקמה באמצע הלילה בגלל דחף פנימי והולכת לדפוק בדלת של אהובה. גם סילביה פלאת' היתה כזו, אני חושבת. אבל היה בה משהו יותר נואש. כן, אפילו יותר נואש מלאה גולדברג.
אלכסנדר פן. ממזר. רוב הזמן מזיין ובורח. מניאק קלאסי לפי המילון. אבל אין הרבה משוררים שזיינו בעוצמה כשלו. החוזק הגברי הזה, כמה מפתה. וגם הוא, כמו אבידן, זיון באמת טוב רק כשהוא מאוהב.
דליה רביקוביץ'. נדמה לי שהיא מהסוג שבוכה אחרי שהוא גומר.
תרצה אתר. בייאוש הקר שלה היה משהו פריג'ידי בעיני.
ולמה אני חושבת רק על משוררים כותבי עברית? כי שירה מתורגמת לא מעבירה לי דקויות כאלה. כי שירה בשפה שאינה שפת אמי לעולם לא תיקרא לי בעושר המלא שלה, בחושניות רב שכבתית. ואולי גם סקס ככה. אבל בזה אני פחות בטוחה, כי שפת הגוף היא השפה הראשונה שלי. אפילו לפני עברית. למדתי אותה קודם.
והרשימה הזו מטומטמת. כל האנשים מזדיינים טוב יותר כשהם מאוהבים. ומשוררים במיוחד. בגלל הקלט החושי המוגבר.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
