מאז שיש לי קאזה אני מורידה פורנו בכמויות בלתי נשלטות. רוב החומר גרוע, עם שמות מבטיחים וסקס משעמם לחלוטין. בהתחלה שיכנעתי את עצמי שאני חוקרת משהו בעניין תת-תרבות הפורנו (אל תנטרו לי על ה"תת", סתם הרגל ישן), כלומר משהו שאני גם מתכוונת לנסח מסקנות כתובות בסופו, אבל די מהר ההורמונים שלי התחילו להשתולל (או אולי להיפך, קודם היתה גאות הורמונלית, ואז התחילו קבצי הפורנו להתרבות כמו שפנים מגולחי-כוס במחשב שלי. מי יודע?) מצאתי את עצמי פתאום מאוננת חמש-שש פעמים ביממה, מול המסך. שזה די הרבה אורגזמות, אם מכפילים במקדם המולטי (אם כי אחרי כמה סיבובים ביום, המקדם הזה יורד לאטו עד לשלב שצריך להגיד תודה כשגומרים פעם אחת, סופסוף). וזה די הרבה יחסית לממוצע הפרטי שלי, וגם יחסית לממוצע של כמה גברים שאני מכירה. לפחות לפי מה שהם מדווחים. אולי גם בזה גברים חשים מחויבים להגזים?

לא, לא התמכרתי לפורנו. אני יכולה להפסיק בכל רגע. או ללמוד להקליד ממש מהר ביד שמאל ולקוות שאף אחד לא ישים לב.

יש משהו ממכר בזחלנות האיטית של פסי-החיווי-והטעינה של הקבצים בקאזה (נו, הסליידרים האלה שמראים כמה כבר הורד וכמה נשאר, במקרה שאתם לא יודעים לספור בקילובייטית). יש איזה איזון שצריך להישמר בין זחלנים איטיים לזחלנים שמתחילים לרוץ פתאום, בין הורדות שנעצרות באמצע מכל מיני סיבות,להורדות שמחכות בנימוס לתורן. אני מנצחת על המירוץ הזה ביד רמה, ובכל פעם מקווה שהפעם יירד לי משהו איכותי (או מישהו איכותי. גם זה יבוא בחשבון), ומתאכזבת, חוזרת כמו אחרונת הג'אנקים, מסמנת עוד קטעים להורדה (השמות לא קשורים בכלום לקטעים), באה, הולכת, וחוזר חלילה.

ואז, הורדתי פורנו יפני. פעם ראשונה. לא שלא ראיתי פורנו עם אסייתיות-כיס מימיי, אבל אלה היו סרטים מערביים לחלוטין.

אני מתעבת פורנו אמריקאי. זה כל כך משעמם, חסר חדווה ומכני. כולם שם נראים מרוצים לעילא מעצמם, כאילו שכבר בגן הילדים חלמו להיות כוכבי פורנו. החיוכים המזויפים האלה. השדיים המזויפים. האורגזמות המזויפות. הדמוקרטיה הגדולה והמפוארת, השמרנות הצבועה בעולם, נהנית לחגוג סביב כוכבניות הפורנו לא בגלל הסקס. הסקס חיקוי פלסטיק ירוד. אני חושבת שפשר ההערצה סביב כוכבי פורנו יותר קשור בהרגשה שהנה, עיסוק שאפשר להתעשר ממנו, לא צריך בכלל ללמוד משהו בשביל זה, ואין אפליה כנגד ווייט טראש. והכסף הטוב שעושים מפורנו, הכסף והכוח. כוח בעירבון מוגבל מאוד. כוח שהורס את המשתמשים בו. לא שזה מטריד אותם. הם חיים את החלום האמריקאי, גרסא לא מצונזרת.

אני תמיד יכולה לדמיין את הכוכבנית מסדרת גבות ומשייפת ציפורניים תוך כדי שהסטאד התורן מפמפם אותה, מעביר גלים דיסהרמוניים בשדיים המלאכותיים שלה (נו, אתם מכירים את זה, העור שמתעקם בצורה לא טבעית סביב השתלים. זה דוחה). הכל נקי מדי, מגולח מדי, מאונח מדי. אולי אמריקאיות פשוט לא יודעות לגנוח במבטא משכנע?

אני אוהבת פורנו אירופאי. הגרמנים נוטים להיות בהמיים משהו. זה מגרה אותי. במיוחד צעקות הגמירה הנאציות שכולנו מחקים בחיבה כה גדולה.
לצרפתים נורא חשוב שהבחורות תהיינה יפהפיות, ומשום מה דווקא מכיוון שהכל מיופייף כל כך, אני לא תמיד מתה על זה. תלוי. בקינקיות הם טובים כמעט כמו אחיהם הקראוטים. בנקניקיות, הגרמנים לוקחים.
ויש משהו נעים בטבעיות הסקנדינווית, מזה שהם לא עושים עניין מכלום. אלא שבלונדיניות מגרות אותי פחות מג'ינג'יות, או מכהות עור, או משאטניות, או אפילו מקירחות. לא שראיתי קירחות בסרטים. כוכבניות פורנו מגדלות שיער, כדי שיהיה איך להחזיק להן את הראש בזמן המציצה. למרות שלפחות אצל הסקנדינוויות נראה שחיים בשלום עם מידת החזה כפי שסופקה באפסנאות הראשית. (איי, במקרה של הנורדיות)

פורנו שמגיע ממקומות עניים על פני הגלובוס הוא חסר רחמים. מרושע. בין אם זה מגיע מהחום המטמטם של הקופה קבאנה או מהקור הדוקר של סנט פטרבורג. במקום שבו החיים זולים, הסקס זול אפילו יותר. זה מעציב. לפעמים מכמיר. ממדינות חבר העמים לשעבר והגוש הקומוניסטי בכללותו (כולל הצ'כיות וההונגריות המדהימות) מגיעים דברים שמעידים בעיקר שיש שם הרבה אנשים שמוכנים לעשות לא מעט כדי להתקיים. בכבוד? זו כבר שאלה של השקפה.

אז הורדתי את הפורנו היפני. אולי אני שופטת מהר מדי, ראיתי רק קטע אחד, אבל הוא היה מוצלח. יפנית קטנה ויפה על מיטה. הסטאד, קומפקטי ובן בלי גיל כמוה (אין לי מושג אם הם היו בני טיפש עשרה או בני שלושים), מגיע ומדבר אתה קצת. שמתם לב שבסרטי פורנו כמעט שלא מראים את פניהם של הגברים? אולי בגלל שלא גומרים להם על הפנים, זמן המסך של הקלוזאפים שלהם הוא בקושי עשירית מזה של הכוכבנית. היא מגה-אובייקט מיני, עד שאפילו הגברים העומדים לשירותה הופכים לאביזרים פריפראליים שלה.
ואז היפני מלטף אותה. מתקרב אליה, מניח את הזין שלו על הדגדגן שלה, ומתחכך בה ארוכות.  עד שהיא גומרת (והיא לא שוברת את מחסום הקול, ובכל זאת זה משכנע).
רק אז הוא חודר אליה.

לכאורה הבדל קטן, אבל גדול. זו פחות או יותר שחקנית הפורנו הראשונה שהצליחה לשכנע אותי שממש נעים לה. וזה היה פורנו. נכון שבגלל פערים תרבותיים, חלק מהזמן לא היה ברור אם היא סובלת או נהנית, כי הגניחות שלה היו גבוליות, מייבבות משהו, אבל זה חלק מהאותנטיות של העניין. אחר כך, לפני האנאלי ("האנאלי". כי זה פריט שנהפך להיות חובה בטו-דו ליסט של כל סצינת פורנו, אפילו אם היא יפנית. ומשם זה גולש לרחובות ולמיטות. לא שאני מתלוננת), היה משחק מקדים. ארוך. קודם חומר סיכוך שנטף לה על התחת בזליגה שקופה ואירוטית, ואז אצבע אחת, קודם מתופפת בעדינות, נכנסת לאט, הכל מאוד רגוע ומאוד לאט, כמו שזה באמת, כמו שזה צריך להיות. אחר כך שתיים, ורק אז האוטוסטרדה המקובלת. ומדי פעם הוא נוהם לה משהו שנשמע נעים מאוד, ביפנית רכה. חיבובי מיטה כאלה. או שהוא נותן לה מתכון לדאשי שאמא שלו מכינה. לא ידעתי שיפנית יכולה להישמע כל כך אינטימית, לא נובחת. היה משהו מאוד אנושי, מאוד אמיתי ומשכנע בפורנו הזה. כן, אני אלך לראות אותו עוד פעם. צעד גדול ליפנים, צעד קטן לי. אני נותנת לאצבעות ללכת במקומי.