"אני לא מחפש בת זוג כרגע"

נכון. בגלל זה אתה מסתובב באתר היכרויות. הייתי מעריכה יותר את האמת, שהיא ודאי משהו כמו "את יותר מדי איקס ופחות מדי וואי בשבילי" אפילו עם המשתנים המקוריים, כך שהייתי יכולה להשתעשע בהצבת ערכים שונים במקום האיקס ובמקום הוואי. אבל האיקס והוואי הם משניים. אלה רק סיבות או תירוצים, משהו נחמד לכיסוס עצמי ברגעים קשים, אבל לא החומר האמיתי שרציתי לקבל. את ה"לא" שלך רציתי לשמוע, וחבל שלא בא מוקדם יותר. ה"לא" שלך הוא הזפת שבה אוטמים את החורים מהם אני דולפת אליך. חומר חיוני.

הדעות חלוקות מאוד בעניין לאמר-או-לא-לאמר-את האמת, אבל שמתי לב שגם אנשים שמעדיפים למסור לזולתם גרסאות ווזלין מרוככות, תמיד מצהירים שהם עצמם היו מעדיפים לשמוע את האמת. מסקנה, הריכוך לא באמת נועד להמתיק את גלולת הסירוב של הצד השני, אלא נובע מחוסר רצון להתמודד עם הכאב שלו.

אז אני מסורבת. סטטוס עדיף על פני "בהמתנה". שיחת טלפון אחת שלך מבהירה לי את מה שממילא ידעתי, אבל כרגיל, לדעת זה דבר אחד, להפנים ברמה הרגשית זה עניין אחר. והכאב שלי?

אני מכורה לכאב. יש לי צורך בנוכחות קבועה שלו בחיי. המיתוס שלך, שיצרתי כמעט לבד, שירת את המטרה הזו. ההתרחקות שלך ללא ספק עזרה לי לעגל את המיתוס יותר למידותי, ורק כשדיברתי איתך שוב התעמתה לי המציאות עם האתה-שבראשי, ובאותו רגע הייתי מוכנה להרביץ לעצמי מכות. ראי כמה רחוק הלכת על בסיס כמה מעט.

כן, אתה הרבה דברים שאני רוצה בבן זוג. כן, אני רוצה בן זוג. בתנאים שלי. אני לא יכולה להכיל כרגע פלישה מלאה לחיי, אבל איזו תצורת ביניים שיש בה חברות אמיצה וסקס משובח תתאים לי היטב. בתנאי, שאני אפילו לא קצת קצת מאוהבת. רק "נמשכת" החייתי ו"מחבבת" הסתמי. התנאי מחזיר לא-אמת במקרה שלך.

"אני חושב שאנחנו יכולים להיות חברים טובים"

מאוחר מדי, יקירי. אחרי התחלה רומנטית אפשר להישאר חברים טובים רק אם יש חוסר עניין הדדי, או אם מישהו משקר לעצמו שיש בו חוסר עניין כזה. לשקר לעצמך, הרגל מגונה ונפוץ. אני חייבת להיות חזקה בכדי לא להיכנע לנוחות הבלתי נסבלת של השקר העצמי. אני יודעת שהשארתך בחיי, רק בגלל ש"נחמד לנו ביחד ולמה לא נהיה חברים טובים", אני יודעת שפירוש הדבר צרות. וכשאני מרימה עיניים אל האופק המתקרב (כימיה פשוטה, הדכאון בדרכו הנה, אומרים כל שלטי הדרכים), אני יודעת שאני צריכה לסגור עליך את הדלת, סופית, ולפני שיהיה מאוחר לי מדי.

אחרי שהשיחה הזו גימדה אותך בחזרה לממדי האנוש שאתה, אני מסוגלת לעשות זאת. אני סוגרת את הדלת אחריך. ולא נותר לי אלא לקוות, שלא תבוא להתדפק עליה, כי אני לא יודעת מה אעשה אז.

אבל אתה לא תבוא. אנשים כמוך הם מהסוג שנעלם. היעלם נא.