(אל דאגה, החתונה והלידה - לא של אותם אנשים)

קראו להם גארפילד, גונדי, וגוגל, והם היו כאן שבועיים בערך. התחשק לי משהו חי בבית, וזה המקסימום שאני יכולה, כלכלית ואישיותית. היו חמודים, כמו מנורת לבה בגרסא חיה, עולים ויורדים באקווריום.

בחנות אמרו ששלושה דגים זה בערך כמה שאפשר על שטח פנים כזה. במציאות כנראה שדג זהב צריך הרבה יותר. שלשום לפני החתונה ראיתי שגארפילד לא זז, ושוכב לו על הצד, עין אחת שלו בוהה בי בהאשמה דגית אילמת. אה, הוא בטח היה חולה, סחתי לעצמי וערכתי לו קבורה צבאית-ימית מפוארת.

חזרנו הביתה מהחתונה. ניסיתי להישמע עליזה כשנכנסתי לחדר האמבטיה, כדי שהם לא יהיו מדוכאים, בצחוק אמרתי לחלל האוויר תוך כדי פתיחת הדלת, טוב, אני מקווה שאתם עדיין ח-

משני מטר הבחנתי בה, בגונדי, בתנוחת המוות האיומה הזו, צפה למעלה.

תוך כדי הפסיעה, תוך כדי דיבור, משהו פתאום הבזיק בי, לא הייתי מוכנה למוות נוסף, ויצאה לי מן יבבה מוזרה ורמה של אבל ומחאה. נמלטתי מחדר האמבט. מזל שאשל חזר איתי, ודאג לסידורי קבורה הולמים לא פחות עבור גונדי.

תגיד לי את האמת, אמרתי לו בפנים מכורכמים, אני הרגתי אותם? (פחות מדי אוכל? ואולי הם כן צריכים פילטר, למרות מה שאמרו בחנות? יותר מדי אוכל? הפעם לא ניסיתי ללטף אותם, אני נשבעת!) הוא אסף אותי אליו לחיבוק מנחם, ואני ניסיתי להבין מה זה היה הקול הזה שיצא ממני, ולשחזר את ההבזק. מוזר זה היה. בשניה שראיתי את גונדי, הבזיקה מול עיני דמות אנוש. אדם, שכוב מת על צידו.

גארפילד, גונדי וגוגל בימים טובים יותר, לפני כשבוע. גארפילד ז"ל - הכתום מימין. גונדי ז"ל - העגולה וצהבהבה משמאל.

באמצע, שחור, פוזל, ועדיין בועט: גוגל.

האימה הטהורה שבמחשבה על עצמך נכנסת, לא חושדת, לחדר, ומגלה שהאדם שאת אוהבת מוטל בו מת. ההבזק הזה העלה אותה, אבל מאיפה? לא קרה. למזלי. (אולי גלגול קודם ואולי פחד סטנדרטי של נטישה במסווה חדש ואולי סרט שנחרט, כל האפשרויות הגיוניות ומטופשות במידה דומה)

אבל היא היתה שם, לרגע, התהום.

כשהבאתי אותם די לקחתי בחשבון שתוך חודש חודשיים אחד מהם ימות, ואף חפצתי לנהל הימורים בבלוג, מי ימות קודם. גארפילד היה המועמד הראשון, אחר כך דווקא גוגל נראה החלש, פוזל כל כך שבקושי מוצא את האוכל שזורקים לו, ופצע קטן בצד גופו שנראה כאילו אחד האחרים נגס בו נגיסונת. בסוף דווקא גוגל שורד.

אני חוששת להיכנס לחדר האמבט, ומתאפקת בכל פעם שאני צריכה פיפי, פוחדת לגלות שגם גוגל עבר לישון עם הדגים.

[החתונה (המוצלחת, יחסית לעובדה שאני לא אוהבת חתונות) היא של י' וד' המתוקים, ותמונות ממנה יבואו בפוסט נפרד. וההיא התקשרה בבוקר לספר לי שילדה. שעתיים, לידה טבעית. איזה יופי. והכל באותה יממה. קצת דחוס לי, רגשית].

כולה דגים. 13 ש"ח לאחד, שזה בערך המחיר גם כשהם מגיעים על אורז עם קצת וואסאבי בצד.

אז למה אני מבואסת?