שנים שלא הייתי במקום הזה,נשבעת. הכל כל כך שונה.

ואני,עדיין רוצה רק לכתוב.

לכתוב לכולם,על החיים שלי על החוויות על הפגיעות,והיום יותר מתמיד על הדברים הטובים.

אז נכון,כבר עברה איזה שנה,אולי קצת יותר,ולא התקדמתי כמו שרציתי. נשארתי קצת תקועה מאחור,

אבל הנה אני כאן,בחדר הקטן והחמים שלי,עם החיות מחמד שלי,הלאה שאמרת אז שאני אוכל להביא כשיהיה לי בית משלי.

קר פה קצת,זה לא הבית. עוד לא מצאתי את זה. לפחות לא כשהוא לא כאן.

אני צומחת,אני פורחת, נמצאת במקום אחר,אני קוראת היום את הדברים שכתבתי פעם, ואני מחייכת,

לא כי הן תקופות יפות, פשוט כי עברתי אותן.

אז הנה אני גודלת ופורחת,לא סלחתי,לא לך,לא להם, רואים את זה ביום יום שלי.

עוד מעט אני הולכת לישון אחרי לילה שלם של עבודה,אני לא הולכת לישון מעייפות,אני הולכת לישון כי זה מה שאני בוחרת לעשות.

אני עובדת,מרווחיה את הכל לעצמי, לא נותנת לך שום קרדיט הכי קטן להרגיש,להתחבר, לעשות כל דבר.

אתה לא מוזמן לכאן יותר.

אני כאן,לבד רוב הזמן, מחבקת את עצמי ואוהבת את עצמי יותר ממה שאהבתי כל החים שלי,

לא כי אני יותר טובה עכשיו, כי פשוט כרגע אין מי שיוריד לי את הביטחון ויעשה אותי אפס.

אני לא אפס,אני הרבה יותר מזה,והרבה יותר ממך.

יום כיפור עבר,כל שנה אותו מכתב עם מילים שונות. כל שנה אני מגיעה לאותה המסקנה,

אני לא אשחרר ממך בחיים,מה לעשות, אני לא יכולה.

אבל אני כן יכולה לזכור וללמוד, זה מה שנשאר לי לעשות.

אני אוהבת עכשיו,אוהבת יותר מתמיד,

אני שלמה עם עצמי עכשיו, מחייכת,אופטימית. אני חיה.!

אני חיה כי אני רחוק ממך!

אני לא יודעת אם אני שונאת אותך,אני לא יודעת אם אני רוצה להרוג אותך, אני לא חושבת. אני פשוט רוצה אותך הכי רחוק שרק אפשר.

נכון המינוס אוהב להגדיל את עצמו בחודשים קשים, לפעמים אני יוצאת ממנו ולפעמים לא,אבל מה שבטוח אני מוכנה כרגע לחיות בצימצום הכי גדול ורק לא בידיים שלך יותר,דייי אירוני בהתחשב במקום שאני יושבת בו עכשיו,אבל אתה מבין,אתה לא כאן.

אם הייתי יכולה לתת לך שם אחד,אני חושבת שהייתי קוראת לך סיוט. זה מה שאתה בשבילי, סיוט שאני עדיין לא יודעת לעכל. זה יעבור נכון?

בעצם עזוב,אז תבטיח הבטחות. עשית את זה יותר מידי שנים.

התרחקנו קצת,אני בטוחה שהיו לנו תקופות יפות יותר בחברות שלנו,התקופות האלו נעלמו להם קצת, טוב נו צמחנו. גדלנו כל אחת לכיון שלה, אני חושבת שהזמן והעולם שינו אותנו. זה בסדר נכון? את עדיין כאן לנצח? הכתף היחידה שנשאר לי להשען עליה. היד היחידה שנשאר לי להתחנן שתלטף אותי.

היום,אני יודעת שאני לבד.

אבל אני לומדת לחיות עם זה,ובעיקר מזה.

אני מקווה שתהיי מאושרת,אני מקווה שתהיה מאושר,

אבל יותר מהכל,אני מקווה שאני אהיה יום אחד,אולי...מאושרת.

התגעגעתי,תודה.

אני.