פלוני שדוף עומד דומם,
שביר ודק כזקיף הקרח
עקצוץ בשתי כפות רגליו
(סומא חושים נדד עד הנה
אך כעת לא עוד) מרבד לבן
בשקט עוד נגלל
אל מול עיניו
שממה חסרת חיים
הקוטב האומלל

לעתים נדמה כי אל מחוז
השלג הוא נולד;
בלב מסע אבוד אל סוף
כתוב מראש, חתום גורל
אך מבטו אינו רואה דבר
מלבד דמות עמומה
וזוג עיניים ירוקות,
בוהות קדימה בדממה
 
אדם נותן את כל חייו
למצוא תשובה לשאלה
אותה אינו יודע כלל,
תועה בדרך פתלתלה
אך די בזיק מבט, חצי
חיוך, ניצוץ של אהבה
ולב קפוא ניצת, נשרף
באושר בשלהבתיה