תנו לי שלוש שניות ואני קולט הכול, כלומר – הכול.
כשאני פוסע לתוך חדר או חלל או מה שלא יהיה, אני מבין כל מה שאני צריך להבין.
תהודה ראשונה לחוש הזה ארעה בגן חובה, אני הייתי בחדר קוביות לשעת הפעילות (קוביות משחק מעץ, שהכי קטנה בערך בגודל של קובייה הונגרית), אחרי שנגמר זמן האיכות שלי שם הגננת באה לקרוא לי, כדי שאחבור לשאר הילדים.
היא נשארה המומה לרגע, אני לא חושב שהיא הבינה מה גרם לה להיות כל כך בהלם, אבל כשאני מביט לאחור על המקרה אני יכול להסביר.
לא, לא עשיתי מהקוביות משהו מדהים, אבל התבוננות במייצג, ששומר על חוקי הפרופורציה הסימטרית בקפדנות, היה הדבר הלא שכיח שהלם בגננת, מה עוד שזה נעשה ע"י ילד בן 3.5.
מאז, הכול רק הלך והתחדד עבורי, לא רק ברמה החומרית, אלא גם ברמה האל חומרית – רגש.
יכולתי להרגיש בניואנס הכי קל של שינוי מצב רוח באדם, שאפילו לא פגשתי מימי, וביודעי דבר כמו זה, יכולתי לאתר, לא רע, את הבטן הרכה של כל אחד, כלומר – הטריגרים, וכמובן להימנע מהם.
בנאדם שרואה את העולם בצורה כזו, ובאופן מלוטש, ממש מילדות, לא ניתקל במכשולים, אין דיס-אוריינטציה במקומות חדשים, אין קוטביות גלויה עם אנשים, למעשה, במינון נכון של ריסון עצמי, האדם הופך לצל אורבני.
בהעדר אינרציות בין אישיות לא נותר לי, אלא לריב עם עצמי , וכך זה התחיל.
סמים, די בכך שתזמזם קלות מושג זה בקרבת אמא מודאגת, היא עלולה לצנוח ארצה כקורבן למוות מחרדה.
תקופה מבלבלת, אני חייב להודות, אבל לא כמו התקופה של אחרי.
אכן זרמו בעורקי חומרים שהיו הורגים גם קרנף מצוי, אבל בדרך נס עברתי את גם את זה (אני משקר, זו הייתה עקשנות טהורה), והנה אני כאן כמו חדש.
אז למה אני מבולבל עכשיו?
אני נטול אינטריגות, שנמנע כמו מאש לבוא באינטריגות עם אחרים, דבר שבאופן אלגורי סרקסטי מאוד מזכיר גוויה.
ולסיכום – אני חושב שמתתי.
אין ספק, מתתי אי שם לאורך הדרך.
אני כל כך מת, גם כשנערה יפה מנסה להוציא ממני בכוח עדין רגשי חיבה, היא מעלה חרס.
וכך קורה שאני מתמלא באכזבה עצמית כל פעם שאחת, כדוגמה מעלה, מתייאשת ממני ונסה על נפשה מהקור המקפיא שנוצר כשבאים איתי במגע.
וזה מאוד מבלבל.
אז מה נישאר לי למזור, להפסיק להתנהג כמו בחורה ולהתנער מזה? – בעיה, כזה אני, וזה לא ניתן לשינוי.
אולי לחזור לסמים ופשוט לתת לכל לגווע ביחד איתי? – בתאוריה, אין מצב שאני חוזר לשם, אבל מעשית, אני מתקרב לשם מידי יום.
נ.ב.
אני מאשים את הגננת בכל זה.
(מדהים כמה שטויות בנאדם יכול לכתוב כשיש לו בלוג)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
