אני לא מבינה את זה, כבר שנה שניה ברציפות נכנסים לבלוג הזה מחיפוש של "מתכונים לכיפור". בחיים לא כתבתי שום מתכון לכיפור. הדבר היחיד שהוא בגדר חובה אצלי בכיפור זה תפוח בדבש. כן, בכיפור, זה הפך למסורת לפני שנים. ^^
הכיפור הזה עבר בעצלתיים. מבאס שהוא נפל על השישבת, גם הרג לי יומיים חופש מעבודה וגם לא הייתי עם הפוצקי שלי בסופ"ש. :( ואני מתגעגעת! והוא היה בבית כנסת ואני משתדלת שלא להקיא מהמחשבה הנוראית הזאת.
אני לא מסוגלת לסבול דת ואמונה. 
כמו כל אחד, אני אומרת "אלוהים ישמור" וכל מיני כאלה וכולם מאמינים בדרך שלהם, אבל אני נחנקת ולא מסוגלת לעצור את הזעם שלי כשזה נוגע לכפייה דתית שכזאת. וכן, זו כפייה דתית כי כל המדינה נעצרת. אני חושבת שזה צבוע להחריד, לדפוק את המצח בבית כנסת במשך יממה ולחשוב שהכל יסלח, זה גם טיפשי.
לפחות אני יודעת שהוא לא עשה את זה מרצונו החופשי וזה די נדרש ממנו, או שזה לפחות מה שהוא אומר לי. כי אם אגלה אחרת, אני יודעת שאהיה די נסערת. אחת הבעיות שאני לא מסוגלת להתגבר עליהן זו הסלידה שלי מדת. אבל נעזוב את זה, זה תיכף נגמר, אסע אליו ונעשה לנו כמה שעות שמחות. =)
חמישי היה שמח ביותר, הלכנו למוסד. יותר נכון - גררתי אותו למוסד. מה שנשך אותי בתחת כי הוא זה שדרש ממני להיתקע ברחבות היותר כבדות כשרציתי את האלטרנטיבי הקליל יותר. איך התהפכו היוצרות?!
אני צריכה להודות לפאו שהשאירה עליי כוויות של סיגריה על הציצים ועל הזרת. והיא יחד עם דה אסרו עליי לכתוב על מה שעשינו במוסד ובסאבליים בחמישי הזה, שני נבלות. :(
עד שיש לי משהו עסיסי לספר, הם עושים לי איסור פרסום. וכולה עשינו לנו חיים וחיקוי לא רע לפורנו זול. ^^ אבל אני שותקת, שניהם חשובים לי מדי.
היומולדת שלי מתקרב ויש לי הרגשה שהשנה אני פשוט לא אעשה דבר, אולי אחגוג בדארק, אולי אקפוץ לאיזה פאב, אבל החגיגות של חודש משנה שעברה לא יחזרו על עצמן.
הדארק הבא: http://youtube.com/watch?v=6n_lCq7ebnA
(הבלוג הזה הפך לזרוע של דארק רבולושן ואני הפכתי לסוכנת סמויה. XD)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
