Try not to stick your finger in the socket and you won't get electrified

מדהים לגלות לפעמים כמה הכל רעוע ולא יציב ומט ליפול.

מזל שאני אישה ויש לי עוד כמה דברים חוץ משדיים וכוס. למשל נסיון חיים, שכל, עורמה, יכולת חשיבה רצינלית. סיי, אין לי כוח לפעמים, כאילו אני נושאת צלב על גבי בדרך לצליבה שלי עצמי.

לעזאזל, יותר מדי מוטיבים נוצריים בראש, בטח בעקבות קריד וסדרות על רומא.

אתמול דווקא היה טוב, הכנתי ארוחת צהריים נחמדה, ארז בא לנתניה בערב, ישבנו אצל עופר, ראינו את ניקיטה המקורי הצרפתי, קצת צחקנו, קצת דיברנו, קצת שתינו בקבוק שמפניה. הכל קצת.

היום היה קצת. פשוט קצת. ואני נורא לא אוהבת את הקצת הזה. אבל יכול להיות שהקצת הזה דווקא מאיר את הכל באור קצת שונה, בהיר יותר.

אני כל כך לא רוצה להתחיל את שבוע העבודה מחר, עד כאב פיזי. אין לי כוח אפילו לסחוב את עצמי למקלחת. אני חושבת שבא לי קעקוע חדש, משהו שוב משתבש בקופסת התיקתוקים שם למעלה.

They say the devils water it ain’t so sweet
You don’t have to drink right now
But you can dip your feet
Every once in a little while

אני מעולה במילים. מילים קרות, רעות, עוקצות, חודרות לבשר וקורעות אותו.

אבל הטעם של הנצחון הזה תפל מדי.

מה שווה הלשון החדה שלי כשאני מרגישה שכל זה מבויים ואני רק מקריאה את החלק שלי מתוך תסריט כתוב מראש?

רכשתי תכונה גרועה במהלך השנים - אני לא נלחמת, אדישה מדי.

כשהבוקר עולה, הכל הופך לברור יותר, ומכוער.

החבר'ה בעבודה שאלו מה השתנה בי, אמרו שאני נראית ממש טוב.

מעניין, כנראה שכשהשחור שבנשמה קריא עד כדי כך על פניי, זה מאיר אותי.

אני לא חושבת שנשרוד.

בוקר טוב.

שלוש בלילה
יושבת מולי לא בא לה לישון....

כי את כל כך מולי
ללא מבוכה
מהמבט שלי
אולי את תמימה....

לא זוכרת מתי הייתי תמימה בפעם האחרונה. נו, עדיף ככה. יקירתי האשדודית [בתזונה אוכלת זין, עברה לשם לצמיתות ואני מתגעגעת] אמרה שהפכתי לרובוט. היא הגדירה את  זה קצת אחרת, אבל לא ניתן לעברת את הסלנג הרוסי ההזוי שלנו.

הסתובבנו בנתניה וניסינו לשחזר את מה שעבר עליי מאז ג'וזף באילת. לא ממש הצלחנו. ואז היא תהתה איך הגעתי למצב של אדישות כה מוחלטת. זה לא קשה עד כדי כך, פשוט מפעילים את כפתור ה-OFF.

למרות ששום דבר לא מצליח לרגש אותי כבר הרבה הרבה זמן, בכל זאת חייכתי כשפופסיק [אני חייבת, אבל חייבת למצוא לאיש כינוי יותר הולם, או פחות הולם, רק לא משהו שהופך אותו לוורוד ופלאפי ><"] יצר קשר עם משהו דמוי תוכניות לסופ"ש.

אז יש דברים שעדיין יוצרים משהו שמזכיר חיוך מעוות של חיית טרף. אבל החיוך הוא על תנאי כמו כל דבר אצלי. מי שמכיר אותי, יודע שעד שהארוע לא מתרחש מול עיניי, מבחינתי הוא לא קיים.

הכלבה הלכה לעשות הסרת שיער בלייזר באזור אסטרטגי והתפארה בזה כשישבנו בלונדון. אני עסוקה בלחתוך את הסטייק כשהיא זורקת לי - "אני אתן לך לגעת כמה זה חלק!"

הדבר היחיד שעניין אותי זה האם אמרו לה שאסור לה להזדיין זמן מה או שזה בסדר. גם אני רוצה! רצוי לא בזמן שאני אוכלת סטייק, אבל נו, על מה לא סולחים לחברות ילדות? =)

בעבודה די נוראי בימים האחרונים, יש לי הרגשה קראפית גם בנוגע למחר. אני לא מסוגלת להיות אופטימית, יותר מדי מציאותית בשביל זה.

בעוד שבוע וחצי פאראדייז לוסט, שוב עם החבר'ה מהעסק, אולי גם מגהדת', נראה כבר.

בינתיים מסתמנת עוד מסיבת אלקטרו, או כך לפחות נדמה לי. לא חושבת שאענה אנשים להגיע הפעם.

כואבת לי הלסת. O_O

מתי חמישי?