לא..לא הסיפור.
אמא שלי. אמא שלי היא מועקה! (וגם מעקה-אבל לא בזמן האחרון)
אוקי..אז..אני משתתפת בטקס הסיום של השכבה שלי..סוף י"ב..בלה בלה בלה.
אני רוקדת..ולכל ריקוד ביקשו לבוש מסויים...אז פיג'מה...יש לי ומכנס וחולצה שחורים יש..אבל סרבל/אוברול ג'ינס...אין סיכוי! מאיפה אני יביא את זה עכשיו! כנ"ל לגביי חולצה מכופתרת לבנה..אני לא הולכת עם הדברים האלה! ונעלי ספורט שחורות..אין!
איך אמא שלי קשורה?!
בגלל שאין לי את הדברים הללו בבית...צריך לקנות חלק מהדברים. אוברול עוד השגתי...אבל חולצה לבנה..נעלי ספורט שחורות. הבעיה היא שהיא מתחילה עם השטויות שלה "את כל הזמן רוצה רק לקנות לקנות לקנות" או כשאני אומרת לה..אז נלך מחר? והיא עונה "אין לי כוחות יותר..אני כל היום מתרוצצת בגללך" -מה?! בגללי? היא דפוקה! לקחתי אותה לחנות אחת היום!
וכאילו שאני לא עושה כלום כל היום...כאילו שלא הייתי כל החודש האחרון בחזרות כל יום ובתוך זה בגרויות וגם תנועה.
כאילו שאני לא עושה כלום.
מצידיייי...שלא תקנה את הדברים האלה..אבל אז זה אומר שאני לא מופיעה בריקודים...ואז זה אומר שהייתי במלא חזרות וביזבזתי מלא זמן שיכולתי ללמוד בו למבחנים ...בחזרות..ובסוף אני לא מופיעה?! לא נראה לי!
קיצור...נמאס לי מהטמטום והאטימות שלה. היא סיימה את השנה שלה (מורה לכימיה) אני עוד לא מסיימת וכבר מתחילה גם שנת שירות. התחשבות?! לא..מה פתאום.
שלכם...
מתוסכלת ומעוצבנת!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
