11/2008
קיבה רגישה, יעקב אלפרון, יוסי בובליל, עצות, תמונות ועוד.

חבל שאני כזאת עצלנית ואין לי כח לצלם את עצמי עכשיו כדי שתראו איך אני נראית. בעצם, הרווחתם. אני יושבת פה על המחשב עם מכנס ענקי אפור, חולצה ארוכה בצבע וורוד ענתיקה מבד נעים ופאקינג בקבוק גומי כתום מלא במים רותחים על הבטן. אחחחח מה שעבר עליי אתמול. האמת שזה התחיל לפני כמעט שנה, ככה שאני מכירה את התופעה. לאחר שזללתי חבילת פריכיות קטנות בציפוי דבש עם יוגורט התחילו לי כאבי בטן מוזרים. בקיבה. ממש אבל. חשבתי שזה סתם יעבור, אבל את הלילה ההוא העברתי עם הראש בתוך האסלה תוך כדי שאני מקיאה את מה שאכלתי, ואחרי שגמרתי להקיא את הפריכיות אז הקאתי מיצי קיבה. אני מצטערת על זה שאני משתפת אותכם בפרטים מגעילים כאלה, אבל במילא זה מש שיש לי לספר, אתם נכנסים לכאן כדי לקרוא מה קורה בחיים שלי ולכן תאלצו לסבול את זה. 'צטערת. לאחר הלילה המזעזע ההוא נסענו לבית החולים ואשפזו אותי שם לפאקינג שלושה ימים, הייתי בצום ביום הראשון, ובכלל שלושה ימים להיות מחוברת לאינפוזיה זה לא דבר כיפי. בכלל לא. אז אין לי מושג מה זה וזה בטח בגלל שיש לי קיבה ממש, אבל ממש רגישה.  אתמול זה התחיל שוב. אכלתי בבוקר לחמניה קטנה עם סלט ביצים, ובגלל שלא ישנתי לילה קודם אז החלטתי ללכת לנוח לפני שאני נוסעת ללימודים. איזה לנוח ואיזה נעליים. בפעם הראשונה שכבר נרדמתי, התעוררתי בגלל טלפון. זה היה טעות. בפעם השניה התעוררתי כי הכלבה שלי נבחה כמו מפגרת. היא נבחה על אמסטף שעבר באזור. בפעם השלישית התעוררתי כי הטכנאי של HOT הגיע. מסתבר שיש לנו בעיה גם בטלוויזיה וגם באינטרנט, בכל הערוצים יש פריזים מעצבנים והאינטרנט מתנתק יותר מדי פעמים. כאילו לא מספיק לי זה שהוא נתקע כל הזמן. נשבעת לכם, הוא נתקע לי בערך שלושים פעם ביום, אולי יותר. הלוואי והייתי מקבלת שקל על כל פעם שהוא היה נתקע לי. לאחר חודש הייתי אורזת את עצמי והולכת לקניון. בכל מקרה, אז הגיע טכנאי, הוא לא ממש הצליח לפתור את הבעיה, הגיע עוד טכנאי שעשה חצי עבודה, ורק מחר צריך להגיע טכנאי שיסדר הכל לגמרי. הם עשו לנו את כל התשתית מההתחלה, אז ברגע זה יש אינטרנט ורואים יותר טוב בטלוויזיה. לא הצלחתי לישון בגלל כל הרעשים, החלטתי להתחיל להתארגן ללימודים כדי להעביר את הזמן, כי ידעתי שאם אני אשב בחוסר מעש אני ארדם על עצמי. לבשתי ג'ינס בהיר, אותו הכנסתי לתוך המגף הירוק השטוח, חולצה קצרה בצבע חקי מאוד בהיר אותה הכנסתי אל הג'ינס ומעל זרקתי על עצמי סריג ארוך בצבע ירוק כהה שהוא מגיע עד קצת אחרי הפופיק. סריג מדהים לדעתי. ארגנתי עוד כמה דברים ויצאתי מהבית, מסתבר שאני באיחור. נו, מה חדש? סתם, האמת שאני לא מאחרת כמו פעם, די השתפרתי, אבל הפעם באמת, אבל באמת לא שמתי לב לשעה. חיכיתי לאוטובוס וכשהוא הגיע התישבתי לי באחד המושבים הכמעט אחרונים. בדרך דיברתי עם מישהי מהכיתה והיא סיפרה לי בין היתר שחיסלו את יעקב אלפרון. אני הייתי בשוק. נכון, אנשים מתים כל יום, אבל בחיים לא חשבתי שיצליחו להרוג אותו. נכון שהוא הרג הרבה אנשים, מתעסק בעסקים לא חוקיים והרס משפחות, אבל אני לא יכולה לשמוע אנשים שאומרים "מגיע לו". זה לא מגיע לאף אחד. חבל לי שאנשים פותרים בעיות בעזרת רצח, מתי כבר יבינו שרצח זה לא פיתרון? באמת שכואב לי על המשפחה שלו ועל אישתו, הם אלו שהכי נפגעים מהעניין הזה. זה לא מגיע לאף אחד למות ככה ולהשאיר אחריו משפחה בת שמונה נפשות. וזה רק מוכיח את הטענות שלי, שעדיף לחיות רגיל ולדעת שהרווחת הכל ביושר, לדעת שאתה חי בביטחון (עד כמה שאפשר בימים האלו), מאשר לחיות בזכות כספים לא חוקיים ולפחד למות בכל פעם שאתה יוצא מהבית. ומה שעוד יותר מעצבן אותי זה שבמקום להתאחד נגד האויבים האמיתיים שלנו (אתם ידועים כבר למה אני מתכוונת, נכון? אני לא חושבת שאני צריכה לפתוח את הדיון הזה מחדש), אז אנשים פה הורגים אחד את השני, את האחים שלהם. יהי זכרו ברוך.
יעקב אתמול בבוקר בבית המשפט. אהובה אלפרון.
 חבלן ליד הרכב שהתפוצץ. וכן, אני יודעת שסתרתי כאן את עצמי. רצח הוא לא פיתרון לסכסוכים מהסוג הזה, אבל הוא פיתרון לסכסוכים יותר קשים, כמו שאנחנו חווים עם האויבים שלנו, שהם לימדו אותנו שרק ככה משחקים.
הגעתי לכיתה באיחור של עשרים דקות, למדנו קצת והיה באמת אחלה. לקרת סוף השיעור הרגשתי כאבי בטן, ולא הבנתי איך זה יכול להיות – הרי הדבר היחיד שאכלתי היה לחמניה קטנה ועוד זה היה ממש מוקדם בבוקר. כמה דקות לפני שהשיעור הסתיים כל שניה פיהקתי, החזקתי את עצמי בכח, הייתי כל כך עייפה. בסוף השיעור דאגתי להגיד למורה שזה לא קשור אליו, שלא יחשוב שהוא מעביר את החומר בצורה משעממת או משהו, ושזה בגלל שאני לא ישנתי עשרים וארבע שעות ואני מתה מעייפות. בדרך הביתה הכאבים התחזקו וכשהגעתי זה נהיה כבר בלתי נסבל. זה מרגיש כמו אלפי סכינים שחותכים את הבטן. זה לא כאב רגיל בבטן, בראש או בכל מקום אחר שאפשר להתעלם ממנו ולהמשיך כרגיל, זה כאב שמנטרל, אי אפשר לשבת, כואב לנשום. הלכתי לישון אחרי שהייתי ערה עשרים וארבע שעות ופשוט לא הצלחתי להירדם. הכאבים היו ממש חזקים ורק בכיתי בלי הפסקה. ידעתי שזה מיותר לנסוע לבית החולים כי כל מה שהם יעשו לי שם זה להשאיר אותי בהמתנה ארבע שעות, לעשות לי בדיקות שלא קשורות ואז לשלוח אותי למיטה, לא לתת לי לאכול/לשתות ולחבר לי אינפוזיה. את כל זה אני יכולה לעשות בבית (בלי הקטע של האינפוזיה, כמובן). משעה שמונה עד שעה שתיים בלילה לא הצלחתי להירדם, רק בכיתי מכאבים, אמא שלי רצתה שניסע לבית החולים, אבל לא הסכמתי, ידעתי שזה סתם מיותר. פשוט שכבתי במיטה, צרחתי, הבהלתי את הכלבה שלי: היא לא הבינה מאיפה נחתתי, היא רגילה שאני מוציאה מהפה מילים כמו "קוצ'י", "פוצ'י", "שונשוני", "שדוני" ולא "אההההההההההה כוסאמאמאמאמק עכשיו חלאס כבר נמאסססססס, יא אלללה איזה זיןןןןןןןןןןןןןןןןןן! שיעבור כבררר!!! מההה! למה דווקא אני, למה דווקא אני?!", וכשערוץ עשרים פתוח ברקע, "אני אפילו מוכנה להתחלף עם שפרה הפרה, רק שלא תכאב לי הבטן!!!". הקאתי בערך ארבע עשרה פעמים, והכל היה רק מיצי קיבה. ושאמא שלי החילטה שתה יעזור, אז גם אותו הקאתי.
התסריט חזר על עצמו כל הלילה: אני שוכבת במיטה, מתהפכת מצד לצד עם הבקבוק החם הזה, בוכה, צועקת, מנסה לעשות לעצמי מסאז'ים בבטן, ואז קמה במהירות לכיוון השירותים כי אני יודעת שאם אני אשאר על המיטה אנחנו נצטרך להזמין פלוגה של מנקים על הבוקר. אז ככה, שראשי תקוע בתוך האסלה והשיער הארוך אסוף לקוקו מרושל, הגעתי למסקנה שצריך פשוט לצום (ולהעיף את שפרה, רנין ולאון מבית 'האח הגדול'). טל התקשר והתלוננתי לו בטלפון, מסכן. בסופו של דבר נרדמתי רק בשתיים בלילה אחרי לילה כל כך מגעיל ומעצבן. התעוררתי היום בשבע ומשהו בבוקר (התעוררתי גם כמה פעמים באמצע הלילה בעקבות הכאבים, אבל נרדמתי בחזרה). הכנתי לי תה ואז הכאבים חזרו קצת, עדיין כואב, אבל לא כמו אתמול. עכשיו זה כאב קטן ונסבל ואני מקווה שהוא יעבור לי כבר! עכשיו גם יש לי צרבת מגעילה כזאת.  אתמול הסתובבתי קצת בקניון, בחנות לא היה את הדגם שרציתי בנעליים ואני כנראה אצטרך לחפש במקום אחר. אני ממש מבתלבטת בין שני סוגים של אותה נעל... נראה כבר מה יהיה. התחיל איתי גם איזה חנון שהיה ממש נרגש וחמוד, אני יכולה להישבע לכם שזה בטח היה משימה ב"היפה והחנון 2".

כמה בגדים שאהבתי:


את אלו יש לי כבר בארון:

ויש לי חולצה ממש כזאת, אותו עובי וצבע של הפסים, רק ששלי קצרה ועם צווארון ושני כפתורים למעלה (פולו):


פינת העצות
שיר:
תשובה: קודם כל חשוב לי לציין שאת ממש לא יצאת כלבה או זבל, הוא זה שיצא מניאק (אילן) ואת זאת שיצאת מנוצלת. התערבות מאז ומתמיד זה דבר מטומטם לדעתי, כי בסופו של דבר זה יתגלה ואז יהיו נפגעים. חוץ מזה, נראה לי שאילן יודע על ההתערבות, כי זה שהוא עשה לך אצבע משולשת בפארק ופניו הביעו "תתמודדי עם זה עכשיו" כמו שאת אומרת – אז יכול להיות שהוא כבר יודע ורצה להחזיר לך, להראות לך שזה לא משתלם. אני חייבת לדעת מה חשבת לעצמך שהתנשקת עם החבר הכי טוב שלו? ואם אילן היה אומר לך לשכב עם החבר הכי טוב שלו? היית עושה את זה? זה שזו חובה במשחק זה לא אומר כלום, יש גבול לכל תעלול ואת חייבת להציב לך גבולות. רק שתדעי לך שבנים, במיוחד בגיל הזה, לא ממש אכפת להם אם החברה שלהם תהיה עם החבר, להפך, זה נקרא לפרגן. ככה זה אצל רוב הבנים. כל עוד הוא לא באמת אוהב אותך, אין לו סיבה לקנא או לשמור אותך רק לעצמו. אם את שואלת את דעתי, אני מיד הייתי מפסיקה את הקשר איתו. לא משנה מה את מרגישה כלפיו, הבחור הזה זלזל בך. עצם העובדה שהוא דאג לתת לך את החובה הזאת, להתנשק עם החבר שלו, זה כבר מראה שאת זולה בעיניו, שלא אכפת לו ממך. זה יחס מזלזל ואסור לך לשתוק על זה. אני יודעת שלפעמים בנים שעושים משחקים כאלו גורמים לבנות לרצות אותם יותר, זה מושך יותר, מאתגר יותר, אבל כאן זה עבר את הגבול. אני חושבת שאת צריכה לעשות סטופ ללב ולמוח שלך ולהתחיל לדעת להבדיל בין מה טוב למה רע. כי אם בחור משחק בקטנה כמו לדוגמא מנסה לגרום לך לקנא, מנסה לשחק אותה קצת קשה להשגה – זה עוד בסדר, זה עוד נסבל, זה טבעי, אבל מה שאילן עשה לא נסלח לפי דעתי. בואי נדגים את זה עלייך לדוגמא: את ואילן עכשיו חברים, את אוהבת אותו מאוד והוא אותך, את מכבדת אותו. את, אילן ועוד חברה טובה שלך מחליטים לשחק אמת או חובה, זה נראה לך נורמלי אם תתני לחברה טובה שלך חובה לנשק אותו? את חבר שלך? את זה שאת אוהבת? את זה שאת מכבדת ומעריכה? לי לא נראה.
בקשר לחברה שלו, יש המון סיבות לכך שאנשים בוגדים ויש גם המון מקרים שדווקא הבגידה הפכה להיות אהבה גדולה. ברוב המקרים מי שבוגד – ימשיך לבגוד. זה שהוא בגד בחברה שלו איתך ואת יודעת את זה רק מראה לו שזה בסדר לבגוד, שזה נסלח לדעתך, שאת לא לוקחת את זה רציני ולכן אם תהיו ביחד יש סיכוי גדול שלאחר כמה זמן הוא יבגוד גם בך. הוא לא עושה רושם של בחור נאמן במיוחד, ככה שבאמת היית ממליצה לך להמשיך הלאה. אני בטוחה שאת נערה מקסימה ולא חסרים בנים שירצו להיות חברים שלך, רק שהם, לשם שינוי – יעריכו אותך. ואם את רוצה שהחבר הבא שלך יעריך אותך, את צריכה להציב לעצמך גבולות, לדעת מתי זה עובר את גבול הטעם הטוב. את צריכה ללמוד להעריך את עצמך, כך שבפעם הבאה שבחור יגיד לך להתנשק עם החבר הכי טוב שלו, את צריכה לקום, להגיד שזה לא לרמה שלך וללכת הביתה. אין לך מושג כמה יעריכו אותך. הקשר בניכם כבר אבוד ואני באמת מקווה שתחליטי להפסיק איתו את הקשר, זה רק לטובתך. אם את באמת הולכת להקשיב לי והולכת להיפרד ממנו ובא לך על הדרך לנקום קצת, תתקשרי אליו ותגידי לו שהכל היה התערבות, שזה היה משחק בשבילך ו"לכן, בגלל שביקשת ממני להתנשק עם חבר שלך – הסכמתי. זה לא הפריע לי כי לא רציתי אותך. רק שתדע, אני התחלתי להרגיש אליך משהו ואתה זה שהרסת את זה, אתה עשית מעשה בלתי הפיך".
חוץ מזה, אני אשמח מאוד לשמוע מה עשית בסוף לאחר העצה. את יכולה ליצור איתי קשר כאן בתגובות או במייל שלי – [email protected].

גלי:
תשובה: אני חושבת שהסיבה שאת עכשיו רוצה אותו, היא כי פתאום זה חסר לך. את יכולה עכשיו לא לשים לב לג'ינס מסוים בארון שלך, אבל ברגע שאני אבוא ואקח אותו, או גרוע מזה, אלבש אותו – את פתאום תשימי לב ויכול להיות שגם תתעצבני ותכעסי. אני בטוחה גם שאם את תראי את האקס עם מישהי אחרת זה יגרום לך קצת לקנא, וזה בסדרו טבעי לגמרי, זה לא אומר שאת עדיין אוהבת אותו. אם את באמת רוצה להיות ידידה שלו, ואם את באמת מסוגלת להבטיח לעצמך לא להתפתות, לא לפלרטט איו – אז תקחי אותו לצד בהפסקה (אם אתם באותו בית ספר) או שתקבעי להיפגש איתו (עדיף שזה יהיה פנים מול פנים ולא בטלפון/SMS/דרך האינטרנט). תתחילי את השיחה בצורה רגילה, תשאלי לשלומו, תספרי לו משהו שקרה לך השבוע, ואז פשוט תגידי לו שלמרות שנפרדתם הוא יקר לך, כייף לך איתו ואת מאוד רוצה שתשארו ידידים, למרות שזה קשה. אני בטוחה שהוא יסכים, ואם לא הפסד שלו. אבל את באמת צריכה להבטיח לעצמך לא להתפתות בקשר אליו, כי אם זה יקרה זה לא יהיה בגלל שאת רוצה אותו או נמשכת אליו, זה יהיה משהו רגעי שאת אחר כך תצטערי אליו ותיכנסי מחדש לתוך הברוך שיצאת ממנו.
חוץ מזה, אני אשמח מאוד לשמוע מה עשית בסוף לאחר העצה. את יכולה ליצור איתי קשר כאן בתגובות או במייל שלי – [email protected].

ללא שם:
תשובה: לפני הכל, זה נראה לך בסדר שאת וחברה שלך התנשקתן עם אותו אחד? כאילו, לך – זה לא הפריע? אני בטוחה שלאותו נער זה לא הפריע, הרי, מה אכפת לו? הוא הרוויח, התנשק עם שתיים שבמקרה חברות ולא אכפת להן. מה הצעד הבא, אורגיה? חשוב לי לציין שאני ממש לא שופטת, אבל דבר מהסוג הזה מוריד מהערך שלך בעיניו, באמת. זה שירדת לו זה לא נורא, ואני לא רוצה שיהיו לך רגשות אשמה על זה, כי זה דבר שהרבה עושים, זה באמת לא נורא, וגם אין לך מה להתחרט על זה כי זה כבר עבר ואי אפשר לחזור אחורה. אבל אם ראית שהוא לוחץ עלייך לעשות את זה – את לא היית צריכה להקשיב לו. את זו שמחליטה מה לעשות עם הגוף שלך, כי זה הגוף שלך בלבד! את צריכה להיות יותר קשה עם עצמך ולא להתפתות. בחורים יכולים להיות ממש רעים לפעמים ואת לא תשימי לב. בחור יכול לשכנע אותך בדרכים ממש משכנעות לשכב איתו בטענות ש"מה אכפת לך? אף אחד לא ידע מזה", "זה בנינו, נשבע לך", "זה כייף, תאמיני לי", "אני כל כך נמשך אלייך, את מדהימה" ועוד משפטים דומים. לפני שאת הולכת לבצע צעד מסוים עם מישהו, תעצרי את הכל לכמה רגעים, תתעלמי ממנו ותחשבי עם עצמך אם את באמת רוצה את זה, אם זה באמת כדאי לך ומה יקרה אחר כך. זה אולי נקרא לא לזרום, וכל בן יגיד לך "מה יש לך? את כזאת יבשה, תזרמי!", אבל חשוב לזכור שלפעמים כשזורמים – נפגעים. ואם אפשר למנוע את הפגיעה הזאת, למה לא לעשות זאת? אם את נגעלת זה אומר שהדבר הזה לא בשבילך, לפחות לא עם הנער הזה, לכן להבא – את לא צריכה לעשות את זה. אפילו אם בא לך לרצות אותו, לתת לו להרגיש טוב או אני לא יודעת מה, תזכרי ש – את לפני הכל! אני כן חושבת שאם תמשיכו להיפגש זה יגיע למצבים יותר אינטימיים, הוא כן ינסה להוביל לזה שתשכבו וזה גם מה שיהיה בהמשך. כי לאחר שהורדת כמה מחסומים – הם ימשיכו לרדת. לא הייתי אומרת בודאות שזה ניצול, למרות שזה קצת נראה ככה. אם חברה שלך לא הייתה בכל הקטע הזה ואם הוא לא היה לוחץ עלייך, הייתי אומרת לך שאם בא לך על קשר ללא מחויבות אז תקחי אותו כיזיז. מפני שזה לא העניין כאן, אני חושבת שאת כן צריכה להפסיק עם זה. ומה עם חברה שלך? היא עדיין איתו? אני לא חושבת שזה כל כך ישמח אותך לדעת שהבולבול שאת מכניסה לפה שלך היה לילה לפני בפה שלה, או גרוע מזה – אצלה שם למטה, נכון? אני מצטערת על הבוטות, ואני מנסה להישמע כמה שפחות בוטה, אבל חשוב לי מאוד שתביני את זה ושלא תחזרי על הטעות הזאת.
חוץ מזה, אני אשמח מאוד לשמוע מה עשית בסוף לאחר העצה. את יכולה ליצור איתי קשר כאן בתגובות או במייל שלי – [email protected].

ליאור:
תשובה: היי, ליאור. לפני הכל, אני מפרגנת לאמא שלך על החבר הצעיר, אבל חבל שהיא לא חשבה על זה קצת יותר לעומק לפני שהיא הכניסה אותו לבית שלכן. רוב הסיכויים שבחור בן 27 יסתכל על נערה בת 16. את כרגע נמצאת בשיא ההתפתחות שלך, המיניות יוצאת החוצה, כמעט כל תנועה שתעשי תראה סקסית בשביל בחורים גם אם לא התכוונת לזה בכלל. אני מאמינה לך שאת לא מדמיינת כי אנחנו, הבנות, יודעות וקולטות מתי זה סתם מבט ומתי זה מבט מפשיט. אני מכירה את הטריקים האלו. במקרה שאת מתקלחת הוא בדיוק נכנס רק כדי לשים מגבות. בהמשך זה יכול להגיע למצבים גרועים יותר. בפעם הבאה זה יכול להיות שאת תתפשטי, הוא יכנס ולא רק סתם בטעות, אלא בשביל להחמיא לך על הגוף ועוד. אני חושבת שאת חייבת לדבר עם אמא שלך כי זה נקרא הטרדה מינית. את לא צריכה להתבייש, אמא שלך היא זו שהביאה אותך לעולם ותאמיני לי שאת הדבר הכי חשוב לה ושהיא אוהבת אותך יותר מהכל. אל תפחדי גם שבגלל הסיפור אמא שלך תיפרד ממנו, כי זה מה שיקרה (או לפחות – צריך לקרות). אם אמא שלך השיגה בחור צעיר בגיל כזה, אני בטוחה שלא תהיה לה בעיה להשיג כל אחד אחר. את צריכה לתפוס אותה לשיחה ולספר כל דבר וכל פרט בסיפור הזה, תסבירי לה שזה מפריע לך, שזה נקרא הטרדה מינית ושאת מפחדת. עדיף שתדברי איתה ולא איתו, כי אם תבואי ותגידי לו "תשמע, זו הטרדה מינית מה שאתה עושה, תפסיק!", הוא מיד ידע שהתחנה הבאה היא אמא שלך וכבר ידאג לדבר איתה ולדאוג לעצמו לאליבי. מקרים כאלה אסור להזניח ואסור לעבור הלאה. חשוב גם לזכור שיש מקרים בהם האמא לא מאמינה, זה ידוע שכאשר בן אדם מאוהב הוא לא רואה אף אחד ממטר, ויכול מאוד להיות שהיא לא תאמין לך, במיוחד אם הוא ידאג להכחיש ולהאשים אותך למשל או להגיד שאת מדמיינת. הוא יכול להגיד לה שאת זו שמקנאה שיש עוד גבר בבית ועוד דברים כאלה. אם היא לא מאמינה לך תלכי לדבר עם אבא שלך ותגידי לה שאת מתכוונת לפנות לשירותי הרווחה. ובמקרה שזה קורה שוב, לפני שאת נכנסת למקלחת, למשל, תגידי: "אני נכנסת למקלחת, לא להיכנס גם לא בטעות...!", כדי שגם הוא וגם אמא שלך ישמעו. ואם הוא בכל זאת נכנס, אז כשאת יוצאת (ובחיים לא כשאת עדיין בפנים) תבואי אליו ותגידי לו שכדאי לו מאוד להפסיק. ממש חשוב לי לדעת מה קרה בסוף, אני מבקשת ממך באמת, אבל באמת, לעדכן אותי.
חוץ מזה, אני אשמח מאוד לשמוע מה עשית בסוף לאחר העצה. את יכולה ליצור איתי קשר כאן בתגובות או במייל שלי – [email protected].

ללא שם:
חוץ מזה, אני אשמח מאוד לשמוע מה עשית בסוף לאחר העצה. את יכולה ליצור איתי קשר כאן בתגובות או במייל שלי – [email protected].

. . . . . ו , . . , חוץ מזה, אני אשמח מאוד לשמוע מה עשית בסוף לאחר העצה. את יכולה ליצור איתי קשר כאן בתגובות או במייל שלי – [email protected].
ונכון שאם זה היה קורה חלילה לאחת מהקוראות שלי אז היא הייתה חושבת שזה מגעיל, וגם אני הייתי חושבת ככה, אבל למה לחפור בעבר של בן אדם? במשהו שקרה לפני ארבעים שנה?
משהו מעצבן 3: עכשיו גם לאון המפגר הזה שר שיר של אמינם. שיר שאני, מן הסתם, מאוד אוהבת. בוקס! זה מה שאני אביא לו, בוקס!
עדכון בקשר לחנון: אז הוא בסוף לא מהעונה השניה. הוא התקשר מקודם וברגע שסיימתי את השיחה אמא שלי דאגה לומר לי שאני נורא קרה וקשוחה ושזה משדר סנוביות. אני לא. טוב, אולי קצת.
ולסיום, שלוש תמונות חדשות. אני מבקשת להתחשב, הן צולמו בסביבות שלוש לפנות בוקר, לא טיפת איפור, בגדי בית וגם לאחר שבכיתי כמו נקבה בעקבות סרט קיטצ'י (בגלל זה האף האדום). אוי, אני שונאת התנצלויות לפני תמונות.
טוב, קבלו ותלחצו על התמונות כדי לראות אותן בגודל האמיתי:

אני מלונקקת אצלכם כבר? אם כן - תגידו לי כדי שאלנקק אותכם גם. אם לא - אתם מזומנים ללנקק ולהודיע לי כדי שאלנקק אותכם גם.  הנה כפתור לנקוק שתוכלו לשים אם תרצו:

עד לכאן הפעם. אני מרגישה טיפטיפה יותר טוב. אמא מקודם הכינה לי את המרק שני אוהבת וזה בהחלט עזר קצת. מקווה שהכאבים לא יחזרו. מחר יש לי שיחה אישית עם המורה שלי בערב, אז אני מקווה שבאמת אני ארגיש טוב ואוכל ללכת. מקודם גם היה לי קצת חום ונראה לי שהוא ירד. עוד מעט מתחיל "האח הגדול" אז... עד לפעם הבאה...
 אברילו'ש.
|