12/2008
עידכון על מה שקורה איתי בימים האחרונים.
הדבר הראשון שהייתי צריכה לראות כשנכנסתי לכיתה היום, היה את אחת הבנות יושבת במקום שלי. יש לנו שלושה טורים בכיתה של שולחנות, הטור השמאלי והטור הימני בעלי שולחנות של 2 מקומות, והטור האמצעי הוא של שולחנות בעלי שלושה מקומות. אז אני יושבת בשולחן האמצעי הכי קרוב ללוח ובמושב האמצעי, כשמשאלי יושבת אותה אחת ומימני יושב עוד אחד. בהתחלה חשבתי שהיא סתם ישבה במקום שלי כדי לדבר איתו (אני לא מבינה על מה יש כבר לדבר...), אבל אז היא פשוט שאלה: "תגידי, אכפת לך שאני אשאר לשבת פה ואת תשבי במקומי?", בלי לחשוב בכלל עניתי לה "כן, אכפת לי. אני יושבת באמצע" בקשיחות כזאת. זה היה מעצבן. כאילו... עניתי במן טון של "אין מה לדבר על זה בכלל, אז אני אפילו לא אתאמץ להוציא קול נורמלי מהפה". אחרי זה הבחור (תקחו אותי ותקטינו ב-5) אמר משהו כמו: "נו, בבקשה, אנחנו רוצים לדבר". וואלה יופי, ואני אצטרך לסבול כל השיעור את החרטוטי מוח שלכם? אז שוב עניתי "לא, אני יושבת באמצע", בלי להניד עפעף. כוסאמק, אחרי כל הדרך הזאת הדבר היחיד שאני רוצה זה פקינג לשבת במקום שלי ולנשום, לחכות שיתחיל השיעור, שגם הוא לא כזה קצר. בעצם, בכלל לא קצר. "אבל תגידי, יש הבדל בין המקום הזה לאמצעי? זה משנה לך לשבת דווקא כאן?", היא שוב שאלה ואני כבר התחלתי להתייאש ולחשוב שאין לי עם מי לדבר, ז"א יש, עם עציץ, לא שזה עוזר לי כ"כ... הצבעתי לעבר שאר הכיסאות במטרה שתבין שיש עוד מקומות פנויים בכיתה, ואם הם כל כך רוצים לשבת אחד ליד השניה אז אין לי בעיה עם זה, אפילו עודדתי את הבחור לעבור כמה פעמים אחורה. הנדתי את ראשי לשלילה, "אני יושבת באמצע", אמרתי שוב, מתפללת שאני לא אצטרך לחזור על המשפט הזה יותר. בסוף היא עברה חזרה למקום שלה ואני התיישבתי במקום שלי (!) באמצע. נכון שזה נשמע כמו ילדה בכיתה ד', אבל אני שונאת שתופסים לי את המקום, במיוחד אחרי שאני תפסתי אותו ושאני יושבת בו כבר למעלה מ-15 שיעורים שלמים. אני צריכה לשבת שם כי רק שם אני מרוכזת. אין לי מה לראות חוץ מאת המורה ואת הלוח וככה אני נטו לימודים. טוב, כמעט נטו לימודים. בתכל'ס, זה סבבה לשבת בצד, ככה אני לא אצטרך לשמוע את הקולות המעצבנים של הבחור בכל פעם שאני רוצה לקום רגע לפח/שירותים באמצע שיעור. אז בכל פעם שאני צריכה לקום באמצע השיעור, אני צריכה לעבור מאחוריו, ובגלל שהכיסא שלו צמוד מאוד לשולחן שמאחורינו, הוא צריך לזוז הוא בכוונה זז ממש טיפה עם הכיסא, כנראה הוא רוצה בכח להוציא ממני עוד משפט, אז אני מבקשת ממנו לזוז עוד ואז הוא מסיק מסקנות כמו "את צריכה להרזות", אני כמובן משיבה באיזו הערה שוויצרית שאופיינית לי, אבל מזלו שאני חוסכת משפטים כמו "אתה הסתכלת פעם על עצמך במראה?". כי בתכל'ס, הכי באסה זה בן זוג עם גוף כל כך, אבל כל כךךךךך רזה. פצלוח כזה. זה כאילו מסוג הבנים שהחברות היחידות שמתאימות להם זה בנות בגובה 1.50 ששוקלות 38, מיניאטוריות כאלה, מסוג הבנות שאפשר להכניס לתוך תיק של Louis Vuitton. טוב, חלאס עם העצבים (המוצדקים, אני מבקשת!) שלי.
יש לנו עוד מישהי בכיתה שהיא ואני התחלנו לדבר עוד בהפסקה של השיעור הראשון. היא לא הגיעה ל-7 השיעורים האחרונים, הייתי בטוחה שקרה לה משהו, שהיא סתם החליטה להפסיק עם זה, אבל היום המורה הודיע שהיא בצעם מתחתנת. וכאן הגיע הזמן לספר לכם משהו עליי. לא, אני עדיין לא מתחתנת, אתם יכולים להירגע. נכון אצל כל בן אדם נורמלי יש כמה נקודות במוח? כאילו, מהרגע שהוא חושב משהו עד לרגע שהוא באמת אומר את זה, אותה מחשבה עוברת בכמה תחנות ולבסוף היא נאמרת/לא נאמרת בקול רם.
אצל שאר האנשים זה עובד ככה:
אצלי... זה עובד ככה:
מה לעשות? אין מה לעשות. זה פאק שלי והוא הכניס אוית למלא סיטואציות לא נעימות, לפעמים אני פשוט אומרת מה שאני חושבת, ותאמינו לי, לא כל המחשבות שלי הן וורודות.
אז ברגע ששמעתי שהיא מתחתנת הדבר הראשון שיצא לי מהפה היה "רואה?", בפניה למורה, "אסור, פשוט אסור להתחתן!", ואז הכיתה די השתתקה מה שגרם לקול שלי להישמע ברור וחזק יותר: "הנה, עכשיו היא מתחתנת וכבר ביטלה את הלימודים כאן, אז מה יצא ממנה? לא יצא ממנה כלום!", ואז נשמעו כל מיני קריאות של "הו..." (נו, תפעילו את הדמיון, לא יודעת איך להסביר) וקלטתי מה אמרתי. זה לא שאני מזלזלת באותה תלמידה, פשוט לדעתי אי אפשר להתקדם כשנשואים כמו שאפשר להתקדם כשלא נשואים. אין. נקודה. לא יעזור מה תגידו. כשמישהו לא נשוי יש לו את כל הזמן להשקיע בעבודה ובלימודים שלו. הכסף שלו לא ילך למוצרים לבית, לחשמל, למים, לטלפון, לדלק, לשכירות וחשבונות, הכסף שלו ילך נטו לצרכים שלו (ואולי קצת השתתפות בבית, אם הוא כבר די גדול) וללימודים. אבל כשמישהי מתחתנת לא יהיה לה את כל הזמן הזה. מעכשיו היא צריכה להתחיל לדאוג לבית, לבעלה, לשלם חשבונות, לדאוג שהבית תמיד יהיה קני ומסודר, לדאוג לאוכל, לדאוג להכל בקיצור. ולא שאני מתכוונת שרק האישה עושה, ברור שלא, אבל מן הסתם לא יהיה לה את כל הזמן ללכת ללמוד ולקדם את עצמה. ואני לא אומרת שאי אפשר ללמוד כשנשואים, זה פשוט לא כזה פשוט. אני אקח לדוגמא את אחותי ובעלה, הם נשואים כבר 7 שנים בערך. כמובן שהם התחילו ללמוד הרבה לפני ואז הכל הלך להם מהר, צ'יק צ'אק, אבל מאז שהם התחתנו לקח להם הרבה יותר זמן ללמוד עוד דברים. כי פשוט יש דאגות אחרות על הראש. אי אפשר לעזוב לגמרי הכל, להזניח הכל ולהגיד "לא מעניין אותי בעלי, לא מעניין אותי הבית, מעניין אותי רק לימודים". במקרה של אחותי ובעלה, הם התחתנו לאחר שהם כבר עברו כמה שנים טובות באוניברסיטה. אגב, עד היום הם לומדים, כל פעם משהו אחר, הם יכולים לעבוד בכל מה שהם רוצים עם ההשכלה שהם רכשו לעצמם. אז הם עשו בשכל, אבל הם באמת שיכים לאחוז מאוד קטנטן שבאמת תופס את עצמו בידים ועושה את זה, ממשיך ללמוד, ממשיך להשכיל וממשיך להתקדם בחיים. יש לי עוד המון דוגמאות של בחורות צעירות שהתחתנו בגיל 20-24, לפני שהיה להן תואר, לפני שהן למדו (ולא, ללמוד לחפוף במספרה של חזי זה לא נקרא השכלה) ואיפה הן היום? בבית. עובדות חצי יום כי הן צריכות לעזור בפרנסה, בחצי היום השני הן נמצאות עם הבעל, חלקן עם ילדים, צריכות לעשות קניות, לשלם חשבונות, לבלות עם משפחה וכו'. עובדה שאותה אחת מהכיתה שלי הפסיקה ללמוד. אבל בתכל'ס, אני יודעת מה הסיבה האמיתית לחתונה. בהתחלה חשבתי לעצמי שמה הקטע? אם הם רצו להתחתן, הם יכלו לדחות את החתונה עד שהיא תסיים את הקורס לפחות. ואז נזכרתי בכל מיני שיחות, דברים שהיא סיפרה, עשיתי 1+1 והגעתי למסקנה שוואלה, יש לה סיבה להתחתן, ומהר. אז מה אני אגיד? שיהיה לה מזל טוב. בשיא הרצינות. היא בחורה מקסימה ולפי מה שהבנתי החבר שלה גם הוא מקסים. אני רק מקווה בשבילה שהיא לא תעצור לעצמה את החיים בגלל חתונה וילדים. זאת טעות ענקית לדעתי. בכל מקרה, בהפסקה נגשה אליי הבחורה שיושבת לידי, התחילה להגיד לי שאני ממש טועה: "זה ממש לא נכון מה שאת אומרת! אני גרתי עם חבר שלי ולא הייתי עושה כלום בבית, הוא היה מנקה עושה הכל, אני רק בישלתי כי את זה הוא לא ידע לעשות", היא המשיכה לדבר ולדבר, כאילו... מי בכלל שאל מי עושה מה בבית? הטענה שלי הייתה שכשמתחתנים כשאין עוד השכלה גבוהה – קשה להתקדם אחרי זה. היא המשיכה להגיד לי שנאי טועה, שזה לא קשור, שכן אפשר ללמוד כשנשואים בדיוק כמו שאפשר ללמוד כשרווקים. וואלה, אז בגלל זה את בת 26 ורק עכשיו עושה את הקורס?
זה מה שאני חושבת בעניין... מעניין אותי מאוד - מה אתם חושבים?
ביום שבת בערב שוב נסענו כמה חברים ללמוד אצל מישהו מהכיתה. כרגיל היה ממש נחמד, ממתקים, צחוקים וכמובן... לימודים. הפעם לא סיימנו בשלוש לפנות בוקר, אלא יותר לקראת אחת בלילה. הקפיץ אותנו אותו אחד מפעם שעברה, בדרך שוב שמענו באך (אני עוד ארגיל אותו לשמוע גלגל"צ, לקחתי את המשימה הזאת על עצמי!). אתמול ישנתי רוב היום, בערב ראיתי "האח הגדול", הייתה להם משימה קורעת לגמרי. מחר שוב יש פרק ושני מתמודדים הולכים הביתה. האמת שזה היה ברור, ועוד אמרתי את זה לאמא שלי הרבה לפני. לכל ריאלטי יש כמה חוקים, ואם התוכנית לא מכבדת את כל החוקים, או לפחות את רובם – זה לא ריאלטי אמיתי. אז החוקים?
1. תמיד יהיה פרק בו לא מדיחים אף אחד.
2. תמיד יהיה פרק שבו שני מתמודדים הולכים הביתה.
3. תמיד באמצע או לקראת הסוף יכניסו מתמודדים חדשים או יחזירו מתמודדים שהודחו.
4. לפעמים יש פרק שבו המתמודדים עצמם בוחרים את מי להדיח.
5. תמיד ההפקה תנסה לגרום לנו לאהוב מאוד מתמודד מסוים, ואז לקראת הסוף תעשה תפנית ותנסה להכניס לנו מתמודד אחר לראש.
אז "האח הגדול" כיבד את רוב החוקים כאן. מי לדעתכם הולך מחר? לי נראה שיוני ואינה, אין להם כמעט מעריצים או קולות, ככה זה נראה לפחות. מי הייתי רוצה שילך? שפרה ולאון. באמת שהגיע הזמן! אני לא יכולה לראות יותר את הפוץ הזה מתעורר כל בוקר ורוקד כמו... תעזבו, אתם לא רוצים שאני באמת אגיד את זה פה. ואני לא יכולה לראות יותר את סורגת-על-עצים הזאת! חלאס! שילכו הביתה!
ממ... מה עוד אני יכולה לספר לכם? אה, אני חייבת למצוא עבודה. רציני עכשיו. אני לא רוצה להתחיל לעבוד ממש עכשיו, אבל אני אחכה שיגמר הקורס ואז אני באמת רוצה להתחיל לעבוד. אני סתם משתעממת בבית. האמת, לא מזמן מישהו הציע לי עבודה ממש מגניבה, להיות האסיסטנטית שלו, אבל בשביל זה אני אצטרך לעבור גם קורס לא קצר, ואני עוד לא סגורה על כל הקטע של הצבא, אז אני לא יכולה לאשר לו שום דבר. אולי אני אדבר שוב עם שי? דיברתי איתו לפני חודש והוא כבר הביא איזו עובדת. אחותי סיפרה לי שהיא עברה שם איזו יום וראתה באמת מישהי בלונדינית, בהתחלה הייתי בטוחה שהיא תיארה לי את לי מעמק הסיליקון, אבל מסתבר שהוא הביא עוד עובדת חדשה, בלונדינית עם ניתוחים. ממש מרכז לשיבוטים הוא פתח שם.
חוץ מזה... מה עוד יש לי לספר... האמת, שיש משהו שדי מפריע לי לאחרונה. יש מישהי בכיתה שסיפרתי לכם עליה, אותה אחת השתחלנו להתחבר, שבהתחלה הייתה לי סטיגמה עליה ואז הבנתי שזה ממש לא נכון. בקיצור אנחנו די מיודדות בכיתה וגם מחוץ לכיתה, ומצד שני יש את האקס שלה שגם לומד איתנו בכיתה. אצלו אנחנו תמיד לומדים, וגם אם נרצה וגם אם לא – אי אפשר למנוע את ההתידדות בנינו. מן הסתם כשהולכים לבן אדם הביתה, יושבים, צחוקים, לימודים וכל זה... אז מן הסתם הקבוצה הזאת תתגבש יותר, תדבר יותר, תתיידד. גם בהתחלה הוא ואני היינו מדברים פה ושם, אומרים שלום וכאלה, אבל מאז שהתחלנו ללמוד בערבים, אז כל הקבוצה הזאת... די התחברנו. ואני פשוט... מרגישה שאני נקרעת בין שניהם. מצד אחד יש אותה, מצד שני יש אותו. לא שאני דלוקה עליו או משהו, אם ככה זה משתמע, אנחנו רק ידידים (אה!). אבל פשוט... כשאני איתה אני מרגישה שאני לא יכולה לדבר ולצחוק איתו, כשאני איתו אני לא יכולה שהיא תהיה בסביבה, כי הוא ואני צוחקים ביחד ואני לא רוצה שהיא תפרש את זה כמשהו לא נכון. היא רוצה לדעת על מה הוא מדבר איתי, מה הוא מספר לי ואני פשוט לא רואה לנכון להיות מודיעים 144 ולהעביר לה כל דבר שהוא מספר לי. כאילו, מי ישמע כבר מה הוא מספר לי, אני מדברת על דברים רגילים לגמרי, אבל עדיין, זה מפריע לי. זה גורם לי אי נעימות. זה גורם לי אי נעימות שאני לא יכולה להגיד לו להתראות כמו שצריך כמו שאני אומרת לשאר החבר'ה, רק כי היא נמצאת באזור. כי להיות איתה בהפסקה, זה להיות נטו איתה, לשבת איתה בצד (לרוב) ולדבר, ואני לא רוצה את זה. שלא תבינו אותי לא נכון, ממש נחמד איתה, היא אחלה והכל, אבל וואלה, ישבתי שעתיים על התחת וטחנתי את המוח על תרגילים, עד שיש הפסקה של עשר דקות, אני ממש לא רוצה לשבת כל ההפסקה, אני רוצה לדבר עם השאר, לצחוק עם השאר, להשתחרר קצת מהשיעור. ושוב, סיטואציות שכוללות אותו ואותה ביחד כמעט לא קורות וזה מעצבן. רציתי לדבר איתה על זה היום, אבל הייתי כל כך עייפה. היום הוא שוב דיבר איתי ועם עוד תלמידה סתם בהפסקה, סיפר לנו כל מיני דברים. אחרי זה אותה חברה שאלה אותי אם היה משהו מיוחד. לפי דעתי באמת לא היה משהו מיוחד, ולא ראיתי לנכון להתחיל לפלוט לה את כל מה שהוא סיפר לפני רגע, שממש לא קשור אליה, משהו שקשור אליו נטו. אחרי זה יצא מצב שהיא כבר ידעה. היא התעצבנה שאני לא באה ומספרת לה. היא אמרה לי: "תתארי לך שהמצב היה הפוך. שאת היית האקסית שלו ואני ידידה שלו, לא היית רוצה לדעת על מה הוא מדבר?"
"אם אני כבר לא אוהבת אותו – לא היה מעניין אותי מה הוא עושה בחיים הפרטיים שלו. חוץ מזה, תתארי לך את שהמצב היה הפוך לגמרי. תתארי לך שהוא ואני היינו ידידים ממש טובים, ואז את היית מגיעה בתור האקסית שלו ומספרת לי מדי פעם דברים. את היית רוצה שאני אעביר לו כל מה שתגידי לי?"
"אבל זה לא המצב כרגע"
לי נראה שהיא פשוט יודעת שאני צודקת ולא רוצה להודות בכך.
לדוגמא, לא סיפרתי לה שהלכנו ללמוד אצלו בשבת בערב. היום כשדיברנו אמרתי כדרך אגב "אה, היינו אצלו בשבת בערב". היא די התעצבנה שלא טרחתי לספר לה את זה לפני שהלכתי אליו. כל העניין הזה מוזר לי. אני לא רגילה לזה. אולי בגלל זה אני לא הכי מתחברת לבנות ויש לי יותר ידידים מאשר חברות. אני לא רגילה לכל העניין הזה של ה"לדווח", "להודיע", "לקבל אישור". מה, אני אמורה להתקשר אליה לפני שאני יוצאת אליו וליידע אותה? בשביל מה? מה זה יתן לה? מה, אני צריכה אישור? אני באמת לא מבינה את זה. אם משהו כאן מבין אני אשמח שיסביר לי את כל הקטע הזה. זה לא נראה לי בסדר להודיע לה על כל מפגש, שיחת טלפון, הודעה, משפט שהוא אמר לי או להפך.
מחר אני אתקשר אליה ואסביר לה שזה באמת מפריע לי. אני לא חושבת שהיא כל כך מבינה למה אני מתכוונת, אני בהחלט אצטרך להסביר את עצמי טוב.
פינת העצות:
קיבלתי ממכם המון המון המון שאלות ומכתבים, זה ממש משמח אותי שבחרתם בי כדי לייעץ לכם. לצערי – לא כל המכתבים יכולים להיכנס לכאן, לכן אני שמה חלק, בפוסט הבא חלק וכן הלאה.
הודעה לכל אלו ששולחים שאלות:
חוץ מהתשובה שלי כאן, אני אשמח מאוד לשמוע מה עשית בסוף לאחר העצה.
את/ה יכול/ה ליצור איתי קשר כאן בתגובות או במייל שלי – [email protected].
 ללא שם:
 ללא שם:
לפני כמה ימים חברות שלי סיפרו לי שידיד טוב שלי לכלך עלי ואמר דברים מאוד מגעילים על המראה שלי. הוא אמר שאני ממש מכוערת. תאמת, אני חושבת שאני יפה. כאילו, הרבה אנשים אמרו לי שאני יפה וכשאני מסתכלת במראה אני אוהבת את מה שאני רואה.
 שירה:
 חסויה:
(בת 16)
היי אבריל,
.
* לא לשכוח שאני מייעצת מניסיון אישי שלי/של אנשים שקרובים אליי,
לכן יש לקחת כל מילה שלי בגדר הצעה בלבד/כדעה נוספת,
ואם יש לכם בעיה גדולה לדעתכם,
אני ממליצה להתייעץ בנוסף עם מומחה.
רוצים לשלוח לי בעיה שלכם ולקבל עצה?
[email protected]
או כאן בתגובות.
קבלו שתי הופעות ממש טריות של בריטני ספירס עם השיר החדש (שכבר חרשתי עליו).
(כדי לראות את זה בגודל המלא, תלחצו על הסירטון ותגיעו לעמוד שלו ביוטיוב).
תראו את התינוק המתוק הזההה:
עכשיו קיבלתי את ההורסקופ היומי שלי למייל, הנה קצת ממה שכתוב שם. ההערות שלי בוורוד:
"נושאים שהעסיקו אותך מזה זמן רב יפתרו בעזרתו של חבר קרוב. (בטח כל העניין שסיפרתי לכם פה) חשוב לקבל רעיונות ודעות של אחרים על הנושא, שכן לפעמים זוהי הדרך היחידה לצאת מהבלבול. (אז יאללה, תתנועצות י'א קמצנים!).
בקרוב יהיה מפגש עם מישהו מעניין. (דקסטר?) זוהי תקופה די מגוונת מבחינה רומנטית. כדאי מאוד להשקיע במערכות היחסים שיתפתחו החודש, הן עשויות לצמוח להרפתקה סוערת לקראת החודש הבא. (דקסטר דקסטר דקסטר דקסטר...!).
יש להימנע משעות עומס בעבודה בזמן הקרוב (תזכירו לי על איזו עבודה מדברים בדיוק?), כדאי לעזוב שעה אחת קודם. (עזבו, אני עוזבת 8 שעות קודם)."
עד לכאן הפעם.
שיהיה לכם בוקר מצויין והמשך שבוע מדהים!
אוהבת המון,
אברילו'ש. 
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
תשובה: 
ללא שם:
תשובה: 
תשובה: 
תשובה:
לולה:
תשובה: 
תשובה:
ללא שם:
תשובה: