יומנה של נערה

הפוסט מחולק לשלושה חלקים -
1. הכל על "הישרדות איי הפנינה", העונה השניה אוטוטו אצלנו בטלוויזיה, אז אני חושבת שהגיע הזמן להכיר קצת את המתמודדים ולראות מה הולך לצפות לנו בחודשים הקרובים...
2. פינת העצות, אלות שלכם - תשובות שלי.
3. קצת על מה שהיה על בימים האחרונים.

אז ביום חמישי הייתי בהקרנה של הפרק הראשון של השרדות. כשהגעתי לחדר הקבוע בערוץ10, גיליתי שהתאימו את הכיבוד לאווירה, על השולחן היו מונחים פירות אקזוטיים, קוקוסים, משקאות טבעיים של פירות סחוטים. תפסתי לי את הכיסא בהתחלה, כדי שאוכל לראות טוב מאוד, כדי לכתוב לכם הכל כאן, ומיד נכנסתי לתוך זה.

הפעם השורדים שלנו לא ארזו מזוודות ולא קפצו מתוך ספינה. ממש, אבל ממש לא. טוב, בעצם, זה די דומה... תדמיינו לכם מצב כזה: אתם קמים בשש בבוקר, לבושים בגופית סבא ומכנסון קצר (או יותר גרוע, ערומים), אתם מתהלכים לעבר המטבח כדי לשתות את הקפה של הבוקר, קצת מבואסים שזה הולך להיות עוד יום רגיל, אותה שגרה, שוב לנסוע במכונית למשרד, שוב להגיד שלום למזכירה עם הקול הצווחני... פתאום יש דפיקות בדלת, אתם בטח חושבים לעצמכם שזה הדוור או האיש של העיתון, אתם פותחים את הדלת ועומדים מולכם שני אנשים, אחד עם מצלמה והשני מאמת את שמכם.
"כן, זה אני", אתם מחייכים, חושבים שאולי זכיתם באיזה פרס.
"יש לך שלוש דקות להיפרד מכל המשפחה ולבוא איתנו, הישרדות – זה מתחיל".
ואז אתם נזכרים שהלכתם לאודישנים לפני חצי שנה.
נשמע כמו סרט מטורף, נכון? אז זה מה שקרה למתמודדים שלנו. את אחת המתמודדות הוציאו מהבית בדיוק כשלבשה את מדי העבודה שלה (היא ליצנית – אני מבינה למה היא רוצה לזכות במיליון).
העלו אותם למסוקים, ובדיוק כשהיו מעל איי הפנינה המדהימים ביופיים אומרים להם באוזניה שהמסוק ממש לא מתכוון לנחות, אז מה שנותר להם זה פשוט לקפוץ, כמו שהם, אל תוך המים מגובה שהוא... די מפחיד. כשהם הגיעו לחוף חיכה להם שם גיא זוארץ, ששוב חזר לקול הסמכותי שלו וחילק אותם לשבטים. על ההתחלה כבר שמנו לב לאירית (התמונה לפני הסיליקון נראה לי) מחומצנת שניפחה את הציצים שלה כאילו היו מסטיקים (אני מקווה לטובתה, שלא יתפוצצו), שחבל שעל הדרך היא גם לא שיפצה את האף, שמעבירה ביקורת על כל אחד שקם לקחת את הסרט שלו. כן, זה מצחיק, אנחנו בבית אוהבים לראות אנשים שיורדים על אחרים ומעבירים ביקורת, אבל אנחנו עוד יותר אוהבים לשמוע את זה מאנשים שיש להם סמכות לכך, וכמו שהבנתם, היא לא... פשוט לא. אולי אני מגזימה, אולי עוד לא ראיתי מספיק, אבל אתם יודעים איך זה, אסור להיות מוחצנם על השעה הראשונה שאתם נוחתים על האי, זה כאילו צועק "צומי!". שמנו לב לנטע לי , שמשום מה נראה כי כל גופה התפתח, אך רק הפנים נתקעו בגיל ארבע, אבל כוסית. שמנו לב לגיא גיאור, שהוא כאילו הגיע על תקן נעם טור, רק שגם הוא פשוט... אבל שוב, אתם יודעים איך זה, תתנו לגבר להישאר כמה שבועות על אי, והוא הופך להיות גבר-גבר, חתיך הורס. אז... אולי בעצם כן יש למה לצפות. אתם בטח שואלים את עצמכם מי היא מרינה ההבאה, נכון? אז שמה אנסטסיה, שהיא במקרה גם מכרה של מרינה, היא בת 24, סטייליסית (אבל גם רוקסן פלדמן אמרה שהיא סטייליסית, אז אני מרשה לעצמי לפקפק בתואר זה). יש לה חבר כבר שש שנים, היא עומדת להינשא לו, אבל מי מוכן להתערב איתי שאיך שהתוכנית מתחילה הם נפרדים? מי? אה?
בכל מקרה, גיא (זוארץ) נתן 150 דולר לכל קבוצה ושלח אותם לאיזה מקום מגורים, שם הם צריכים לקנות את כל מה שהם צריכים. כמובן שכולם ניסו לתפוס פיקוד, להראות שהם השולטים, הם המנהיגים. יש את איגור, שמשום מה הוא נראה לי אחד שצפה יותר מדי ב"שודדי הים הקאריביים". הוא ישר אמר את המשפט שהכי אסור להגיד בשום תוכנית טלוויזיה "אין לי בעיה להיות כאן המנהיג, אם הם כל כך צריכים אחד כזה". פשוט אסור! חוץ מזה, יש לו פרצוף מוכר, אבל לא פרצוף מוכר כמו "היי, ראיתי אותו בבית קפה בת"א, הוא מהמם!", אלא פרצוף מוכר כמו "היי, ראיתי אותו מחוץ לאוהל שלי בבומבמלה, דופק באנגים". הם התחילו לרוץ שם כמו משוגעים, קונים אוכל, אש, בריזנטים, הם יודעים שלא תהיה להם עוד הזדמנות כזאת. הייתה שם אחת היפראקטיבית לגמרי, שכרגע אני לא זוכרת את השם שלה, שפשוט התחילה להתעלק על המוכר, עשתה קולות מוזרים לאללה, שרקה, נישקה ויש עוד... מסכן. באמת מסכן. היא קצת נסחפה, הייתי אומרת... וגם די השתלטה על שאר הדברים.
ויש לנו את נתן בשבקין, שהוא לדעתי נראה הכי טוב שם. הוא קצת יותר מדי קשוח, אבל בסדר, כל גבר אפשר לעדן. הוא מגב"ניק בן 29, מטפח גוף לתפארת. כרגע בהחלט הייתה שמחה להתחלף עם איזו פוסטמה שהכרתי פעם. למה? היא משרתת במג"ב. הוא מאוד מחובר לדת ועונד על צווארו שרשרת עם מגן דוד, שזה דבר שתמיד כייף לראות על המסך. מולו יש לנו את נסרין, כן, ניחשתם נכון, ובגלל שאני לא רוצה לגרום כאן לעוד מהומה כמו שהיה בכתבה על "האח הגדול" (שאחריה בא הפוסט הזה) אז אני פשוט אשתוק. או שלא, בעצם, למי אכפת? היא ערביה, אבל לפחות החליטה להנות מהקידוש שהם עשו בליל שישי הראשון שלהם על האי ולקחת את זה בצורה כייפית.
אז נחזור רגע למסע השופינג של החבר'ה השורדים. בזמן שכולם התרוצצו, גל ארז (43, נראה כמו 33, איש עסקים, נשוי+3) לקח את הכל באיזי. לפי מה שהצלחתי לראות, הוא נראה בן אדם די טוב, אחלה, קצת שונה מכל חבורת ה"אני עשיתי שיעורי בית על העונה הראשונה ואני אחקה את הדמות שהכי הצליחה", בקיצור, עמוד שדרה? יש.
יש עוד שתי מתמודדות נחמדות, הראשונה עונה לשם מירית וקנין, היא בת 26 ועובדת בכל מיני עבודות (מנהלת חנות בגדים, רקדנית ועוד). עד עכשיו היא נראתה ממש אחלה, אמיתית כזאת, מקווה שזה ימשיך להיות כך. האחרונה שאכתוב עליה כאן היא מעין, בת 26, ליצנית. לפי דעתי הכי נראית הכי טוב מכל הבנות שם, יש לה יופי עדין ונקי, אישיות מתקתקה, היא קופצנית ושמחה. זה מה שאני רוצה לראות על המסך, מישהי עם שמחה, ולא אחת שמשרבבת שפתיים כל היום על המסך.

על הפרק הראשון הם התחרו במסימת חסינות קשה במיוחד, שכוללת זחילה, שיווי משקל ועוד. זה באמת ריתק אותי. היה מדהים לראות איך המתמודדים מיד נכנסו למשחק. הם הקימו להם מחסה, כבר התחילו להיווצר חברותיות, תכנוני אסטרטגיות. שתי בנות מאחד השבטים מצאו סוג של שקנאי והחליטו לאמץ אותו כחיית מחמד של השבט, תחליף לקוריצה של עידן. הבנים מיד רצו לעשות ממנו ארוחת צהריים, אבל לשמחתי ולשמחת הסוג-של-שקנאי הזה – הבנות לא הסכימו. אני באמת מקווה שזה ישאר כאן, הרי אף אחד לא ימות בלי החיה הזאת, לא יקרה שום דבר ולא יזיק שהיא תישאר בחיים.  

הייתי נורא שמחה לעשות כאן משחק כאן, להגיד לכם מי הוא דן החדש, נעמה החדשה, משה החדש, אבל פשוט חבל שמתוך כל ה-20 יש 10 דן מנואים, 5 מרינות ו-5 נעמות. זה מעצבן לאללה, כאילו, לא יכולתם להישאר כמו שאתם? למה לחקות כל דבר? זה שמתמודד מסוים הצליח בעונה הראשונה, זה לא אומר שנרצה לראות כפיל שלו שוב.



מה ההבדלים בין העונה הראשונה לעונה השניה?
* במקום סאבנה וג'יברו, לשבטים בעונה השניה קוראים קניבה ובארו.
קניבה על שם שבט קניבלים ובארו על שם הר הגעש הכי גדול באזור. האם זה אומר שגם שבט קניבה הולכים להיות יותר חזקים? את זה תצטרכו לראות בעצמכם.
*הפעם אין את אי המתים, יש את אי הגלות, בו המשתמשים יכולים לשפר את האסטרטגיה שלהם במשחק.
*בעונה השניה המשחק הוא קשה ותובעני יותר מהעונה הקודמת. תנאי המחיה הבסיסיים היו קשים יותר. משימות היו קשות יותר, הם ממש היו צריכים לשרוד.

יתרונות – מקום מהמם, אנשים חדשים ושונים, הפעם לא ליהקו חצי ממוצא כזה וחצי מאחר, כל אחד שונה מהשני. הבנתי שתהיה התערבות פחותה בה-ר-ב-ה של ההפקה, משימות קשות יותר. הולכים להיות ריבים, הרבה דרמות, יותר ממה שהיה בעונה הראשונה. המתמודדים יהיו הרבה יותר פתוחים, ידברו בגילוי לב, במיוחד במועצת השבט.
חסרונות – חלקם מנסים לחקות מתמודדים מהעונה הראשונה, אבל זה בטח יעלם לאחר כמה פרקים, כאילו, כמה זמן אתה יכול להיות מישהו שאתה לא? חוץ מזה, באמת שלא מצאתי שום חיסרון.

דרך אגב, זה אחד מיוצרי השרדות בארץ, רק כדי שתדעו מי אחד מהאנשים שמביאים לכם את הדבר הנפלא הזה לטלוויזיה. טוב נו, וגם בגלל שהייתי שמחה להיתקע איתו על אי בודד (אריה, אודי, איתי, עזרה, מישהו?!?!?!?!).

ולסיום, בואו נקווה שאני צודקת, ושההפקה לא תהיה אלעד קופרמן,
אלא תהיה אמיתית ותתן למי שמגיע באמת לזכות.

הנה תמונות מהעונה השניה והמדהימה (!) של "הישרדות איי הפנינה". תלחצו על התמונות כדי לראות אותן בגודל המלא. ועכשיו תשמחו, אתם הראשונים שרואים אותן

           

            

           

  

-

פינת העצות.
לפני הכל, אני שוב מזכירה, תקחו את העצות שלי בגדר עצה בלבד.
אני מייעצת מניסיון שלי/של אנשים שאני מכירה, אני לא מתמחה בשום נושא בקשר לזה.

בלי שם:
אני בת 15 ולא רוצה לחשוף את השם שלי, אבל אני גם קוראת פה תמיד תמיד בלי לפספס ואני מנויה ואני מכורה לסיפור שלך גם. והנה הבעיה שלי. סליחה שאני ממש ממש חופרת אבל אני רק מבקשת שתכירי את כל הפרטים כמוני.
בתחילת שנה הגיע לכיתה שלנו בן חדש וישר נדלקתי עליו. בגלל שאנחנו בכיתה י’ אז נתנו לנו בהתחלה לבחור ליד מי אנחנו יושבים ואני ישבתי עם החברה הכי טובה שלי שאיתי בכיתה. יש לי גם עוד בכיתות אחרות אבל היא הכי הרבה בכיתה שלי. בגלל שדיברנו אז הפרידו בנינו ובפוקס המחנכת שלי הושיבה אותי ליד הבן שאני אוהבת ואני והוא התחלנו לדבר. הוא אמר לי שאני ממש חמודה אחרי כמה שבועות נהינו חברים. בהתחלה לא הכי רציתי להתנשק איתו כי פחדתי כי אף פעם לא התנשקתי והוא מנוסה כזה אבל בסוף היה לי בו ביטחון ואפילו אהבתי את זה וזה היה בסדר כי אני אוהבת אותו.
לפני שבועיים בערך אני והחברה שלי התאמנו על נשיקות כדי שאני אוכל לנשק אותו כמו שצריך אבל היא אמרה לי שכשאני מנשקת אני צריכה לעשות כל מיני דברים מוזרים כמו להזיז את הלשון או לשרוט אותו קצת כדי שידע שאני נהנית ממנו אז ניסיתי קצת ואני חושבת שהוא לא ממש אהב את זה.
בשבוע שעבר הייתה יומולדת לחבר אחד שלו מבית הספר הקודם ובגלל שלא רציתי ללכת לבד לקחתי איתי את החברה שלי מהכיתה זאתי שדיברתי איתה והפרידו בנינו. ושיחקנו אמת או חובה וחבר שלי היה צריך להתנשק איתה. אני לא רציתי להתנהג כאילו זה מפריע לי כי כולם היו אומרים שאני הורסת את המשחק אז לא אמרתי כלום ועכשיו הוא אמר לי שהוא חושב שהוא רוצה להפרד כי הוא מתחיל לאהוב אותה. את חושבת שזה כי היא מתנשקת יותר טוב ממני? את חושבת שאם אני אשפר את הנישוק שלי הוא ישאר איתי?
את חושבת שהיא בכוונה אמרה לי לנשק אותו מוזר כדי שהיא תוכל לנשק אותו יותר טוב ואז הוא יאהב אותה??

תשובה:
היי. קודם כל אני שמחה שאת קוראת כאן קבוע:) אני אישית חושבת שכן צריך לציית לחובות שנותנים במשחקים האלו, כל עוד הן לא עוברות את הגבול. במקרה שלך – זה כן עבר. הוא חבר שלך, הוא לא אמור לנשק אחרות. איך הוא היה מרגיש אם את היית מתנשקת עם מישהו אחר? זה כמו בגידה, רק שכאן הוא עושה את זה מול הפרצוף שלך ולך אין מה להגיד בנושא. אני חושבת שדבר ראשון היית צריכה לראות מה הוא מתכוון לעשות באותו רגע, האם הוא שיתף פעולה עם השאר, הוא רצה לנשק אותה? או שאולי הוא סירב וכאשר ראה שאת הסכמת, אז הסכים גם? אם הוא הסכים, אני חושבת שזה פשוט... מגעיל. וגם אם הוא הסכים לאחר שאת הסכמת, זה עדיין מגעיל... למרות שאת בכלל לא צריכה להסכים. למה מי הם בכלל? חבורת ילדים צוציקים שמעבירים את הזמן במשחקי אמת או חובה, ה-ם יגידו לך מה לעשות? ה-ם?! זה נשמע לך הגיוני בכלל? ואם היו אומרים לך להתפשט ולהתחיל לרקוד במעגלים סביב השולחן תוך כדי שאת זורקת תפוחים לאוויר? מה היית אומרת? הרי, את לא רוצה להרוס את המשחק נכון? אל תקשיבי בחיים לכל השטויות האלה של "נו, יאללה, אל תהיי כבדה, תזרמי", שילכו להזדיין. הם רוצים לזרום? הם רוצים לעשות מה שאומרים להם? שיעשו, למה את צריכה? תאמיני לי שכל עוד את לא יודעת להגיד "לא", אנשים ידרכו עלייך. תתחילי ללמוד לסרב לדברים שאת לא רוצה ולא מוכנה, פשוט תגידי "אני מצטערת, אבל אני לא מוכנה". נקודה. שלא ינסו לסבן אותך בשטויות. תאמיני לי, אנשים יעריכו אותך יותר. ואני לא מדברת רק על משחקים כאלה, אני מדברת על החיים עצמם.
בקשר לחבר שלך, אם הוא חושב שהוא אוהב את חברה שלך ורוצה להיפרד – תשחררי אותו. אני לא יודעת מה הסיבה. יכול להיות שהיא באמת מתנשקת יותר טוב, יכול להיות שהוא רואה אצלה פוטנציאל למשהו קצת מעבר לנשיקה... יכול להיות שהיא פשוט מושכת אותו יותר ויכול להיות שהוא באמת פיתח אליה רגשות. הכל יכול להיות. אבל את לא צריכה להיות כאן סמרטוט ולתת לו להרגיש שאת עדיפות שניה, שאת מוכנה לקבל אותו חזרה. אין על מה להתווכח כאן. הוא לא רוצה אותך? הפסד שלו. ואם את שואלת אותי... אז גם אם הוא יחזור בו וישנה את דעתו – אל תסכימי. תעמדי על שלך. הוא פספס אתה הזדמנות שלו. מתוקה, תאמיני לי, באמת שלא חסרים בנים בעולם הזה, כאן בארץ ישראל, בעיר שלך, ברחוב שלך, ולכי תדעי... אולי גם בבניין שלך. לא חסרים בנים שיעריכו אותך, שלא יסכימו להתנשק עם אחרות מול הפרצוף שלך גם אם ישלמו להם כסף וגם אם את תתחנני אליהם שיעשו זאת. את פשוט צריכה לדעת להעריך את עצמך יותר. הילד הזה לא מגיע לך, הוא לא לרמה שלך, הוא לא רוצה אותך ואת לא צריכה בכלל לריב על העניין הזה, להראות לו שנפגעת, כלום. תגידי לו "אם אתה אוהב אותה, תהיה איתה. היה באמת נעים להכיר אותך. אגב, הייתי ממליצה לך לעבור לשבע דקות בגן עדן, כי איתי – לא היה לך סיכוי לשחק את המשחק הזה", ותשלחי אותו אל החברה המתוקה שלך (לשעבר!!!).
###

נושה:
ממש צריכה עצה,
לפני כשבועיים בערך חברה טובה שלי הביאה לי טבעת יפה לא אמיתי אבל עולה 100 שקל, כי ביקשתי שיהיה לי לחופשה שאני נוסעת עם ההורים. הבעיה היא שאיבדתי אותה ואני לא בטוחה אם היא בבית או בבית מלון, אני רוצה לקנות לה אחת כזאת אבל ההורים שלי לא רוצים להביא לי כסף כי אני לא אחראית, יופי באמת. אני גם לא רוצה לגלות לה כי אז היא לא תסמוך עליי בכלום וגם יעשו לי חיים קשים. חברה שלי. נקרא לה אור. הביאה למישהי אחת את הטבעת, נקרא לה מאיה, ומאיה הביאה לי ועכשיו אם אני יגיד שאיבדתי גם מאיה תגיד לי "איכ מה אי אפשר להביא לך כלום את רואה את כל הזמן מאבדת ואי אפשר לסמוך עלייך". אור לא תגיד לי את זה אבל היא תכעס והיא לא תסמוך עליי יותר,
אני לא יודעת מה לעשות.

תשובה:
תראי, זה באמת מעצבן שמביאים משהו למישהי והיא מאבדת את זה. זה נותן תחושה של... וואלה, היא מזלזלת בדברים שלי, היא מזלזלת בי, היא שמה עליי זין וכו' וכו' וכו'. אבל לפעמים אנחנו נוטים לשכוח שכולנו בני אדם, ובתכל'ס? אין בן אדם אחד שלא איבד לפחות משהו אחד בחיים שלו. זה טבעי שדברים כאלה קורים וזה קורה לכל אחד. אני חושבת שכדאי לך לומר את האמת, ככל שתמשכי את זה/תשקרי – זה רק יחמיר את הכל. תתפסי את שתיהן לשיחה ותסבירי בדיוק מה קרה, תסבירי שזה לא היה בכוונה, תצייני את העובדה שאת ילדה מאוד אחראית, אבל שדברים כאלה קורים לכולם. תבטיחי לפצות את בעלת הטבעת, כי במאת מגיע לה. 100 שקל זה אומנם לא סכום שכולן יכולות לבקש מההורים ולקבל כעבור כמה שניות, אבל זה בהחלט לא סכום שלא ניתן להשיג. תחסכי לך כל פעם קצת כסף, את לא חייבת דווקא 100 שקלים, יש עוד הרבה טבעות יפות במחירים נמוכים, אני לא מדברת על משהו ממש זול, אבל משהו שיראה טוב ולא ב-100 ₪. בכל מקרה, תנסי לחסוך, תנסי לדבר על זה עם ההורים. אם הם לא יהיו מוכנים בכלל, תבטיחי שאת תחזירי להם את זה. אם הם יראו שאת באמת מתכוונת להחזיר ושאת באמת אחראית ולקחת את כל העניין הזה ברצינות, רוב הסיכויים שהם יוותרו לך על זה. כשיהיה לך את הכסף תנסי לבחור טבעת שדומה לטבעת המקורית, שמזכירה לך אותה קצת. או אפילו תנסי לברר איפה ניתן להשיג טבעת זהה. תביאי אותה לבעלת הטבעת המקורית, תבקשי סליחה ותגידי לה שאת מקווה שזה מפצה.
###

חסויה=]:
היי אבריל מנשמע?=]
אני בת 15 וחצי, כיתה י’.
נמאס לי כבר! אני לא רוצה לחפור יותר מדי, אבל נמאס לי ללכת ברחוב או במסדרות בבית הספר ולראות זוגות מתנשקים. אני יודעת שאין לי שום דבר לעשות מלבד- להשיג לעצמי אחד כזה. אף פעם לא התנשקתי, והיה לי חבר לממש מעט זמן. אני מרגישה כבר חסרת אונים, כי כשיהיה לי חבר [אם בכלל] אז אני אהיה חסרת נסיון והכל. אני לא רוצה להישאר לבד לנצח:(
מה לעשות? וד"א, אני לא כזאת מכוערת. כאילו אני... סבבה כזה... הבעיה שלי היא שאני קצת ביישנית. אה כן, ואני לא שרמוטה [מה שהבנים בבית הספר שלי מסתבר נורא אוהבים].

תשובה:
וואי, איזה באסה. את הולכת לגמור רווקה בגיל 80 עם מלא מסרגות. אז זהו ש... לא! תוציאי לעצמך את כל המחשבות האלו מהראש. אני מכירה המון בנות בגיל שלך, ואפילו תתפלאי, גם בגיל שלי שמעולם לא היה להן קשר רציני ומעולם לא התנשקו. זה לא דבר נורא, זה טבעי לגמרי. יש בנות שמתנשקות בגיל 14-15 ויש בנות שמתנשקות בגיל 18. זה לא משנה. השאלה היא כאן, מתי את מוכנה לזה. בקשר להרגשה שהסברת עליה בהתחלה, אני ממש מבינה אותך. אני אפילו אחשוף כאן משהו די אישי. הרבה הזמן לא היה לי חבר או כל קשר שהו, כמעט שנה שלא התנשקתי עם אף אחד, או אפילו חיבקתי בן כלשהו. זה לפעמים מאוד חסר, לפעמים יש רגעים שאני רוצה שיהיה לידי מישהו שהוא יותר מידיד טוב שאנחנו טוחנים פיצה ומשחקים בפלייסטיישן, מתגעגעת להרגשה של אהבה, חיבוקים וכל השאר. אבל מה הסיבה האמיתית? הרי בנים לא חסרים, לא לי ואני בטוחה שגם לא לך. אני לא נמצאת עם אף אחד כרגע כי אני פשוט בררנית, אני לא אתפשר עד שאני באמת אמצא מישהו שאני רוצה. זה מה שאת צריכה לעשות. את לא צריכה להתפשר על סתם נער מהשכבה רק כי ממש בא לך להתנשק, להרגיש את זה, שיהיה לך חבר... זה יבוא מעצמו, באמת. בינתיים, עד שהנסיך שלך יגיע, תתמקדי בדברים אחרים, תשקיעי בלימודים, כיתה י' זו כיתה חשובה, בגרויות ועוד. תבלי עם חברות, תהיי עם ידידים ותאמיני לי שבסופו של דבר זה יגיע.
###

ללא שם:
(בת 13)
יש לי שאלה די מוזרה... אני עוד מעט אקבל מחזור ויש לי את ההפרשות שלפני המחזור ואני לא יודעת איך להגיד לאמא שלי ואני די מתביישת מאמא שלי, זאת אומרת פעם לפני שנה שנתיים היינו מתקלחות יחד אבל כבר יש לי שערות באיבר המין ואני מתביישת ממנה ואני לא הראיתי לה את איבר המין שלי ואני לא יודעת אם זה נורמלי להתבייש ככה שאני מתבגרת והכל. אני גם מתביישת לומר לה שיש לי את ההפרשות ואני צריכה תחתוניות כאלה כמו שיש לחברות שלי ואני חייבת שתעזרי לי ותגידי לי איך לפנות לאמי וזה דחוף!!! תודה!! :)

תשובה:
היי, מתוקה. אין לך ממה להתבייש! אמא שלך עברה את זה בדיוק כמוך וכמו כל הבנות שנמצאות על כדור הארץ, ולכי תדעי, אולי גם בחלל (מעיין איזה מותג של תחבושות יש להן שם...). אני יודעת שזה מביך, כי בכל זאת זה משהו אינטימי, אבל באמת שאמא שלך היא הבן אדם האחרון שאת צריכה להתבייש ממנו, האחרון. תחכי שהיא תהיה לבד, תגשי אליה ותגידי לה שאת שמת לב שיש לך הפרשות, שאת חושבת שאת הולכת לקבל מחזור. היא תדריך אותך בקשר להכל, היא כבר תלך איתך לקנות תחתוניות ותסביר לך כל מה שאת צריכה לדעת. ככה יהיה לך יותר קל, תהיה לך מי שתעזור לך. חשוב שתדעי שאמא שלך תהיה תמיד לצדך, ואני חושבת שחוץ ממחזור ודברים אינטימיים, הכי חשוב לשתף את אמא בכל דבר שקורה לך, אם זה קשור ללימודים, חברות, בנים ו... הכל, פשוט הכל. היא לא תפגע בך, היא תמיד תהיה לצדך ותעזור לך בכל מה שתצטרכי!
###

ללא שם:
יש לי בעיה,אני ילדה מאוד יפה ,הביטחון העצמי שלי לא הכי גבוה.זה גורם לכך שאני די שקטה ולא הכי הרבה מדברת.כשאני יוצאת ליציאות בנים מתחילים איתי ומחמיאים לי. בבית הספר איך להגיד... לא שמים עליי, אבל מצד שני אלה שלא יפות הן הכוסיות. גם משהו מעצבן שחברה שלי (לא קרובה, כמו ידידה) התחילה להגיד על חברה טובה של שהיא מאוד יפה. לפי דעתי היא חמודה, לא יותר, ואז היא הגיעה אליי ואמרה "חן אחת היפות כשהיא מתאפרת" הייתי בשוק מוחלט ותמיד כשמזכירים יופי לא מכלילים אותי ואני מרגישה או שהן עושות לי דווקא או שאני באמת לא יפה, ובנים סתם מתחילים איתי. מה שגם יש ימים שאני מחליטה לעלות את הביטחון ויום למחורת יש לי מלא ביטחון ואחרי יום הוא שוב פעם נעלם אני לא יודעת איך לעבוד על זה, כי החוסר ביטחון הזה גורם לכך שאני יהיה הלא קשורה בחבורה, המוזרה, זאת שלא מתייחסים אליה. וזה מאוד לא נעים ומעצבן ואני לא יודעת איך לעלות את הביטחון כי זה יפתור לי את כל הבעיות והיה לי יותר קל להסתדר עם אנשים ויאהבו להיות בקרבתי ויתייחסו אלי.

תשובה:
קודם כל, ב-99% מהמקרים בהם מישהי אומרת לך שאת לא יפה/מחמיאה לכולן חוץ ממך – היא מקנאה. ככה זה בנות, לא יעזור כלום, בנות כאלה. אם בנים מתחילים איתך, זה כבר אומר שאת יכולה להירגע, וגם אם הם לא היו מתחילים, כן? אבל זה רק מחזק את מה שאני חושבת... אני חושבת שאת לא צריכה להתייחס להערות של בנות. את עוד קטנה, כשתגלי, לא משנה באיזה גיל, אם זה יהיה בכיתה י"ב, בצבא, בעבודה, בכ-ל מקום, תמיד יהיו בנות שיקנאו, שירצו להוריד לך את הביטחון, שירצו סתם להציק, יגידו לך שאת מכוערת כדי להרגיש יותר יפות לידך ועוד. את לא צריכה להתייחס לזה. תבטיחי לעצמך שמהיום את יותר לא מתייחסת למה שאחרים אומרים. ם תתחילי להתייחס לכל פיפס... תאמיני לי, זה לא יגמר. יום אחד יגידו לך שאת יפה, למחורת שמנה, יום אחד יגידו לך שיש לך חזה גדול, למחורת שהתחת שלך יותר גדול מהחזה פי מאה, יום אחר יגידו לך שאת דומה לשימפנזה ובאותו ערב יגידו שאת מהממת. ברגע שאת מקבלת מחמאה, תחייכי ותגידי תודה, ברגע שמישהי אומרת לך משהו רע, תגידי לה "תראי, אם לנסות להוריד לי את הביטחון ולומר מילים כאלו גורם לך להרגיש יותר טוב עם עצמך, אז בכייף. אני תמיד מוכנה לעזור לאנשים שמרגישים רע כשהם נמצאים לידי". באמת. זה נכון וככה את צריכה להרגיש.
אני חושבת שיש בך הרבה יותר ממה שאת חושבת. אני כתבתי כמה עצות לשיפור ביטחון העצמי למישהי שביקשה ממני, לפי מה שהבנתי ממה זה מאוד עזר לה, לכן אני ממליצה לך להיכנס ללינק הזה.
###

ללא שם:
היי.
אני קוראת בבלוג שלך די הרבה, ממש מעניין פה. בכל מקרה, אני צריכה עצה.  יש מישהו שנתיים מעליי ואפשר לומר שהוא וחברים שלו די מסתכלים עליי בהפסקות ומדברים עליי [שמעתי דברים שלהם...] ואני אוהבת את הילד הזה. כאילו, ממש. מה לעשות? אני ממש ביישנית ואני מתה מפחד מללכת ולדבר עם אנשים שאני לא מכירה סתם ככה. למרות שלפעמים כמעט ויוצא לי לדבר עם אחד מהם, זה תמיד נגמר בכמעט.
תודה(:
ואני רק אוסיף משהו... חח... אין לי חברות שמכירות אותו וחוץ מזה אני לא סומכת על חברות שלי בשביל לספר להם משו כזה... חח.

תשובה:
מה שמעת שהם אמרו? הם החמיאו או שריכלו? אם הם מסתכלים עלייך ומדברים עלייך,בין אם זה משהו טוב או רע, זה אומר שאת כבר משכת את תשומת לבם. תבררי איזה דברים הם אמרו. אני חושבת שכדאי לך פשוט לגשת אליהם, או לנצל את ההזדמנות הכי קרובה (כשהם עוברים לידך במסדרון, כשאת רואה אותם בקפיטריה, בספריה וכו'), תתקרבי ותנסי לפתח סתם שיחה רגילה. תשאלי "מה קורה?", או משהו כזה, את יכולה סתם לרטט דברים, ששמעת משהו על אחד מהם, תשאלי אם זה נכון, תנסי ליצור שיחה איתם. אם את יודעת את השם המלא של זה שאת אוהבת, אל תתביישי ותוסיפי אותו בפייסבוק/מקושרים/אייסיקיו. לפעמים יותר קל לדבר דרך המחשב, כאשר יש לך זמן לחשוב לפני שאת אומרת (כותבת) משהו, הוא לא רואה את הבעת הפנים שלך, הוא אל יכול לדעת אם את מסמיקה או רצינית, הוא לא יכול לדעת אם את מחייכת כרגע חיוך מאוהב או סתם מדברת איתו כדי להעביר את הזמן. שם תוכלי לדבר איתו יותר, במחשב השיחות יורת זורמות עם מישהו שהוא יחסית זר מאשר במציאות.

###

חסוי:
יש לי שאלה. יש לי ידיד ממש טוב שאני חושבת שהוא אוהב אותי.
לפני איזה שבוע הייתה לנו מסיבה, רקדנו וזה, ואז הוא נישק אותי. זרמתי, אבל לא הרגשתי כלום. עכשיו... אני לא רוצה שהוא יחשוב שיהיה משהו יותר ממה שיש לנו עכשיו כי הוא כמו אח בשבילי, וזה יהיה מוזר להיות חברה של "אח" שלי.

תשובה:
היי. אני חושבת שהדרך הכי טובה לעשות זאת היא פשוט לדבר איתו ב-4 עיניים ולהסביר לו את הכל. תסבירי לו שהנשיקה אומנם הייתה נחמדה, אבל הוא מאוד חשוב לך בתור ידיד ואת לא רוצה להרוס את הידידות בניכם. זה אולי משפט שבנים שונאים לשמוע, אבל עדיף שהוא ידע את האמת מאשר שהוא ימשיך להיות מאוהב בך ולקוות שאולי יהיה בניכם משהו בעתיד מעבר לידידות.
בגלל מקרים כאלו כדאי מאוד להימנע מכל מגע אינטימי עם0 ידיד טוב שבאמת רוצים שהכל ישאר בגדר ידידות בלבד. 
###

ללא שם:
היי קורל, יש מישהו שאני לומדת איתו [בחלק מהזמן-מגמות...] ורוצה שישים לב אליי אבל אני לא יודעת איך... זה לא שאני לא מנסה לדבר איתו אבל בד"כ השיחות יוצאות קצרות ואין לנו ממש נושאים משותפים חוץ מלימודים. איך אפשר להתקרב אליו? אגב אני בת 15 ואף פעם לא היה לי חבר. מקווה שתעני

תשובה:
הוא יושב לבד בכיתה? את יכולה לעבור פשוט לידו. אם הוא יושב בשורה הראשונה, תעברי לידו ותגידי שאת ממש לא רואה טוב מרחוק ואם זה בסדר מצדו שתשבי לידו. אם הוא יושב בסוף הכיתה, תעברי לידו ותגידי שהמורה מדברת בקול רם מדי ואת חוטפת כאב ראש, או מה שבא לך. אם את כבר עוברת לשבת לידו, תנסי לא להתבלט יותר מדי בהתחלה, אל תנסי לפתח איתו שיחה עמוקה באמצע השיעור, להתחיל איתו יותר מדי... כי אחרת זה יהיה ממש שקוף. את יכולה לחכות לסוף השיעור, תגשי אליו ותגידי לו שהיד שלך ממש כואבת ולכן לא העתקת את החומר מהשיעור הזה/שאין לך את החומר של השיעור שעבר, תבקשי ממנו אם הוא יכול לתת לך את המחברת שלו להעתיק/לצלם. אני בטוחה שהוא יסכים. לאחר מכן, את יכולה להוסיף אותו באייסיקיו/מקושרים/פייסבוק ולפתח איתו שיחה רגילה. את אפילו יכולה לדבר על השיעור, לשאול שאלות שלא הבנת או... "שלא הבנת".

###

ללא שם:
שלום, אני צריכה עצה.  אני בת 14 ואני מחבבת מאוד ילד בן 16. אני רואה שהוא מסתכל עליי המון,
אבל אין לי אפילו טיפת אומץ ללכת לדבר איתו, אוף ממש קשה לי מה כדי לעשות? לשכוח ממנו או להמשיך לחיות באשליה שנהיה ביחד?
3>

תשובה:
אם אין לך אומץ לגשת אליו – אז עדיף לוותר כי אז את תמשיכי לחיות במן אשליה שכזאת. אסור להתבייש בדברים כאלה. את לומדת איתו? כל כמה זמן את רואה אותו? חבל שלא ציינת את זה, כי אז היה לי הרבה יותר קל לעזור לך. למשל, אם את לומדת איתו באותו בית ספר, תנסי פשוט לשאול אותו שאלות רגילות. את יכולה לשאול סתם "אתה יודע במקרה איפה המורה לאנגלית? אני מחפשת אותה דחוף" וכאלה, תנסי לדבר איתו כמה שאת יכולה, תנסי שבהתחלה הוא לא יראה שאת מתחילה איתו, שיחשוב שאת סתם שואלת אותו.
אני ממליצה לך להסתכל בעצות שמעל העצה הזאת, יש בנות עם מקרה דומה לשלך, תסתכלי בתשובות, אני חושבת שזה יכול לעזור לך. זה במילא מה שהייתי כותבת כאן.
###

ללא שם:
קורל, אני כבר חודש וחצי רוצה לכתוב לך אבל אף פעם לא באמת יוצא לי ואפשר לומד שהעניינים הסתבכו מאז. אז ככה... היה לי חבר במשך חודש וחצי שיחסית רבנו הרבה. לפני שהיינו חברים הוא היה דלוק על מישהי. שבוע לפני שנפרדנו הוא התחיל לדבר עם אותה אחת וחיזר אחריה. כשהוא נפרד ממני הוא סיפר לי את כל הסיפור שהיה (הוא לא בגד בי, אבל אפשר לומר שהוא בכלל לא היה נאמן) איחלתי לו את כל הטוב שבעולם ואמרתי לו תודה על הכנות, אבל חבל שהיא הגיעה בסוף רק ושבסך הכל נורא ירד לי ממנו בתור בן אדם וציפית ממנו ליותר וממש לא חשבתי שהוא כזה. בקיצור גמרתי את זה יפה וזהו. עכשיו כמה בנים רצו אותי כשנפרדנו וזה כנראה גרם לו לקנא לפי מה שהוא אומר. ולו לא הלך עם הילדה, היא סירבה לו. בזמן שנפרדנו קצת כאב לי אבל הייתי שמחה שגמרנו את זה עוד לפני שממש נקשרתי אליו והצלחתי לבטוח בו 100%. ובתכלס הייתי ממש שמחה ומאושרת, חייכי במשך כמה ימים טובים. היום דיברנו שוב ורבנו... והגעתי למצב של ממש לבכות ולא יכולתי לשמוע אותו אומר לי שהוא שונא אותי ואני גורמת לו לקנא - מכאיבה לו.
בסוף סיימנו את הויכוח איכשהו,הוא שאל אותי אם אני רוצה לחזור ואמרתי לו שאני אדבר איתו מחר בבית ספר, אבל הוא לא היה מוכן לחכות אז בעיקרון הוא לקח את זה כלא. אני לא מבינה למה אני משתגעת עכשיו, למה כואב לי ולמה אני בוכה. פתאום אני נזכרת בכל הרגעים היפים שלנו ביחד ופשוט בא לי לתת לו סטירה ולחבק אותו. אני לא יודעת אם לחזור אליו או לא. מצד אחד אני באמת מרגישה אליו משהו וזה באמת לא קרה לי בדרך כזו קלה וזה לא קורה לי כל יום. מצד שני אני לא בטוחה שאני יכולה לסלוח לו ככה על מה שהוא עשה לי כשהיינו חברים זה היה ממש מגעיל ודוחה. אז רציתי לשאול אותך מה דעתך על כל הנושא הזה.
 
תודה על הכל 3>

תשובה:
היי:] אני חושבת שלא כדאי לך לחדש את הקשר איתו. אתם מרבים לריב, אתם עכשיו לא חברים בכלל ואתם רבים ריבים שגורמים לך לבכות, אז מה יקרה כשתהיו חברים? תאמיני לי, כשנמצאים במערכת זוגיות, רבים יותר. אני חושבת שהוא לא סבלני ולא סובלני, שתי אלו תכונות מאוד חשובות ומאוד קשה להסתדר עם מישהו שאין לו את התכונות האלו. הוא לא היה מוכן להקשיב לך כשאמרת לו שאת רוצה לחשוב על זה ולהודיע לו למחורת. הוא אל היה מוכן לחכות. זו התנהגות של ילד קטן, הוא רוצה הכל כאן ועכשיו. או שתגידי כן, או שתגידי לא, אבל אסור לך לחשוב על זה – זו המחשבה שלו בעצם. אני חושבת שיהיה לך די קשה להסתדר איתו. כאילו, נגיד ותחזרו להיות חברים, שוב תריבו, שוב תחזרו, הוא ירצה להגיע איתך למשהו קצת יותר אינטימי, את תגידי לו שאת רוצה לחשוב על זה והוא ידרוש ממך תשובה באותו רגע, לא יהיה סבלני כדי לחכות לך ולא יהיה סובלני כדי להקשיב לך, לרגשות שלך, למה שאת חושבת, לקבל את הדעות שלך. עצם העובדה שהוא "חזר" אלייך לאחר שאותה ילדה לא רצתה אותו, אומר שהוא היה מעדיף אותה. עכשיו, כשהיא לא רוצה אוות, הוא לבד, התוכניות שלו לא כל כך הסתדרו כפי שהוא תכנן. מה הוא יעשה עכשיו? אה, נכון, הוא יחזור לאקסית שבטח תחזור אליו. את כרגע היית בעדיפות שניה. אני חושבת שזה לא הכי מכבד אותך, זה לא מישהו שמעריך אותך. מתי הוא נזכר שאת שווה משהו? שאת טובה בשבילו? רק כשלא הלך לו עם מישהי אחרת. אל תשכחי שהוא רצה אותה, ולא רצה אותך. זה כבר אומר הרבה. אני מבינה שאת מבולבלת, מצד אחד את מאוד מתגעגעת אליו, ללא ספק היו לכם רגעים יפים ביחד, קשה לך עכשיו פתאום להיות לבד ולא להיות איתו, יכול להיות שגם התרגלת אליו ועוד. אבל אל תשכחי שהרגשות שלך, הביטחון שלך, את – עצמך... הרבה יותר חשובים מכל הקיטצ' הזה למעלה. אני באמת מקווה שתשכחי ממנו, תקחי כמה צעדים אחורה ותחשבי על הכל עם עצמך. אני גם בטוחה שאם תחשבי על זה לעומק את תגיעי לאותן המסקנות שלי, ותביני שהוא לא בשבילך.
###

עמית:
(בת 13 וחצי).
1.בבית הספר יש לנו כמו חבורות כאלה של ה’מקובלים’ ו’חנונים’ משהו כזה בסגנון. ואני שייכת לאמצע.
זאת אומרת שהילדות ’הלא מקובלות’ כל הזמן נדבקות אלי ואני חושבת שבגלל זה מתרחקים ממני. נסיתי להסביר לבנות ה’לא מקובלות’ שירדו ממני בצורה הכי יפה שיש. בכיתה ז’ שנה שעברה, הייתה ילדה אחת שהיא נראתה לי ממש נחמדה אז התחברתי איתה וסבבה והיא נחשבה לחרשנית חנונית כזאת ובאמצע שנה שעברה היא התחילה להתנהג אליי מגעיל, אז ניתקתי ת’קשר. עכשיו אני בקבוצת 'החנונים’ ואני רוצה לצאת
ממנה מה לעשות?
 
2.הגוף שלי.
אני יחסית די מלאה... (שמנה),יש לי רגליים צרות ובסדר,יש לי בטן ואני ממש שטוחה בחזה. אין לי חזה בכלל ממש בקושי, ואני חושבת שבגלל זה אנשים לא מתחברים אלי.
יש לך עצה בשבילי?
 
תודה רבה[=
עמית 3>

תשובה:
1. אני חושבת שאת לא מעריכה מספיק את מה שיש לך. יש בנות שלא רק שה"מקובלות" לא שמות עליהן, אלא א-ף אחד בבית הספר לא מתייחס אליהן, הן בודדות וכל היום לבד. אני חושבת שזה קצת... שטחי, כל המחשבה שלך הזאת. את מוכנה לוותר על חברות שבאמת רוצות להיות בחברתך, "נדבקות" אלייך, כמו שאת אומרת, רק בשביל להסתובב עם כמה בנות "מקובלות", שיא יהססו להשפיל אותך מתי שיתחשק להן, שלא באמת יתייחסו אלייך, שלא באמת יהיו חברות שלך? כאילו, זה מה שיעשה לך טוב בחיים? את יכולה להיות חברה בשתי הקבוצות. אם למישהו מהקבוצה השניה לא נאה שתהיי חברה של אנשים מהקבוצה הראשונה – בעיה שלו. לך יש חברות, את לא צריכה לוותר עליהן בשביל להתקרב לאחרים. מי שבאמת רוצה להיות חבר שלך, ושאת באמת חשובה לו, לעולם לא יבקש ממך לוותר על החברים הנוכחיים שלך.
2. את לא שמנה. התיאור שלך רחוק מלהיות שמנה. בגיל שלך בנות בדיוק מקבלות מחזור, הגוף מתפתח, משתנה,הוא בהתחלה יכול לקבל צורה קצת שונה ועם הזמן הוא מתעצב. לא לכולן יש חזה בגיל שלך, יש בנות שזה מתפתח אצלן בגיל 11-12, יש בנות שבגילאי 13-16, יש בנות שכל התיכון הן שטוחות ורק לקראת גיל 18 פתאום גודל להן החזה, וכמובן, יש בנות שנשארות שטוחות לכל החיים. הייתי חייבת לציין את העובדה האחרונה כדי להיות מציאותית איתך. כרגע, את לא צריכה להיות מודאגת מכלום. את בת 13, לרוב הבנות אין חזה בגיל הזה, ורוב הבנות שאת רואה אותן מתהלכות במסדרונות בית הספר עם חזה לתפארת – זה פוש אפ, גרביים ועוד. אני עצמי ראיתי בנות בחטיבה שהיו דוחפות נייר טואלט, גרביים, כריות סיליקון מוזרות כאלה, כריות פוש אפ ומה שלא תרצי. תאמיני לי שזה שאנשים לא מתקרבים אלייך – זה לא קשור לחזה שלך. אולי זה קשור לכך שאת קצת מופנמת, קצת סגורה, קצת מראה שאת לא רוצה להכיר אנשים כרגע. יכול להיות שזה בגלל שאת מבולבלת כרגע מכל המצב החברתי. אנשים לא בוחרים אחרות לפי גודל הציצי שלהן, כי אם אז, תארי לך מה היה קורה, פמלה אנדרסון הייתה נשיאת ארה"ב, אורית פוקס הייתה נשיאת ארץ ישראל, וג'ואל היה/הייתה ראש העיר שלך. לא כל כך נחמד, אה? בקיצור, תמשיכי כרגיל, אני חושבת שאת פשוט צריכה להיפתח לשתי הקבוצות, לא להתייחס כל כך ברצינות למראה החיצוני. מראה חיצוני אומנם חשוב, אומנם קובע בהתחלה בגיל הזה, אבל אלו ממש לא הציצים/לא ציצים שלך.
###

שירן:
היי קורל, האמת שקראתי פה מלא אבל בחיים לא היה לי הזדמנות להגיב לך :) אז יש לי בעיה... והייתי רוצה שתגידי לי מה לעשות. קוראים לי שירן ואני בת 15[= אוקיי אז הייתי בטיול בחופש הגדול והכרתי שם מישהו שקוראים לו נועם. אז נועם נדלק עליי וכל הזמן רדף אחריי והכל, והייתי בטוחה שגם אני נדלקתי עליו אבל לא רציתי להגיד לו את זה, כי הייתי בטוחה שזה סתם חולף. אז מאז עבר הזמן, ואני די שכחתי אותו. פגשתי אותו לפני כמה זמן, ואותו רגש שוב הופיע בי. אבל הבעיה שאז, כבר הייתה לו אקסית. זאת אומרת, שפגשתי אותו במסיבה אחת, והוא סיפר לי שהייתה לו חברה שהוא נפרד ממנה רק. והם במצב לא מוסבר, פעם חברים פעם לא, משהו לא מובן. עכשיו אנחנו היינו כל הזמן ביחד במסיבה, יכולתי להרגיש שהוא אוהב אותי עדיין, ואותו רגש הופיע בו גם. אבל האקסית שלו הייתה שם, עשתה לי סצנות, אמרה לי להתרחק ממנו. אבל אני לא בטוחה ברגשות שלו, אני לא בטוחה שהוא אוהב אותי, שהוא לא אוהב אותה. חשבתי על לדבר איתו פנים מול פנים או באייסיקיו [למרות שבאייסיקיו הוא מאוד אדיש] אבל לא ניראה לי שאני אמצא זמן, בזמן הקרוב לדבר איתו על הרגשות שלי. אני גם לא רוצה שיהיה אותו מצב כמו שהיה איתו ועם חברה שלו שהם היו במצב משונה כזה, כל היום נפרדו חזרו, היה להם קשר מגעיל. עכשיו אני לא רוצה שהוא יחשוב שאני רודפת אחריו, כי אני אישית שונאת שעושים לי את זה. אבל הוא אדיש כזה באייסיקיו, ואני לא יודעת מה לעשות.
הוא טוען שהוא לא אוהב אותה עדיין... אבל מי יודע, אולי הוא סתם משקר. להתקשר...?לכתוב לו..? להפגש איתו..? מה לעשות? אני לא רוצה להפגע מכל הסיפור הזה.

תשובה:
קודם כל אני חושבת שכרגע את חושבת בצורה נבונה ונכונה. את לא נכנסת למיטה חולה וזה כבר אומר שאת מבינה את כל המצב, את מבינה שהמצב הזה הוא קצת.. קצת הרבה מסוכן. אני חושבת שאת צריכה לקחת שני צעדים אחורה, לחכות בצד, לא להתערב יותר מדי. כל עוד את תפגשי איתו, את מבלבלת אותו עוד יותר. הוא פתאום יכול להרגיש באמת שהוא מאוהב בך, תהיו חברים ואז לאחר כמה ימים הוא יחזור אליה. בגלל ששתינו לא רוצות שמצב כזה יקרה, את צריכה פשוט להתרחק קצת, גם בשביל שאת תחשבי על הכל מהצד, וגם בשביל שהוא יגמור את הקשר איתה/יחזור אליה, ככה הכל יהיה ברור בסופו של דבר. אם עובר בערך חודש והוא עדיין אל חזר אליה, תנסי להתקרב אליו ולדבר איתו רגיל, הרי את הקרח הראשוני כבר שברתם. תפגשי איתו ותראי מה הולך איתו, תנסי קצת לחקור, אבל אל תהיי שקופה מדי. תדברי אליו כמו אל ידיד, לא כמו אל בחר או מישהו שאת מאוד רוצה.
###

ללא שם:
אני בת 14 ולפני שנה הכרתי מישהו ואני והוא נהינו ידידים הכי טובים. כל היום היינו נפגשים, מדברים בטלפון, הייתי מספרת לו הכל, רק עליו סמכתי. הוא היה יותר חשוב לי מהחברות שלי פשוט החבר הכי טוב. בחיים אני לא אמצא עוד אחד כמוהו, הוא היה אצלי מעל הכל וככה גם אני הייתי בשבילו וככה זה היה כמה חודשים עד שמישהי באה וסכסכה בנינו. אני והוא רבנו ולא דיברנו חודשיים ואני כמו מפגרת האמנתי לסיפור של אותה ילדה ולא רציתי להשלים איתו. באותו זמן הוא התחיל להידרדר מאוד בגלל ילד אחד, והוא כל הזמן היה במעצרים ופתחו לו תיקים במשטרה וכל זה והייתי בשוק עד כמה ילד יכול להשתנות.. וזה רק גרם לי יותר לא לרצות להשלים איתו. ככה זה המשיך חודשיים עד שבסוף הוא בא לדבר איתי והשלמנו. ומאז בשבוע הראשון הכל חזר להיות כמו שהיה אבל אחרי זה התחלנו להתרחק ובאתי כמה פעמים ואמרתי לו שאנחנו מתרחקים ושזה מפריע לי וכל פעם זה היה נסגר בזה שחוזרים להיות כמו פעם, אבל זה לא קרה ועם הזמן התרחקנו יותר ויותר וזה הגיע למצב שחוץ משלום שלום אנחנו לא מדברים. חצי שנה זה כבר ככה ואני לאט לאט התרגלתי אבל בחודש האחרון הגעגועים חזרו אלי. אני כ"כ רוצה שאני והוא נחזור להיות כמו פעם, אין לי כבר עם מי לדבר. אני לא סומכת על אף אחת מהחברות שלי חוץ מאחת וזה קשה כי אני הייתי רגילה לבוא ולדבר איתו על הכל ולהיות איתו כל הזמן הוא היה כמו אח שלי לא היינו נפרדים ועכשיו הוא מצא לי 2 ידידות חדשות הכי טובות וזה הורג אותי שאני רואה אותם ביחד, אני פשוט לא מסוגלת, זה כאילו הוא שכח הכל ואני זאת שבאתי להיות איתו ולבקר אותו שהוא היה במעצרים, אני זאתי שתמכתי בו בהכל ולא הן! והחברה היחידה שלי שיודעת מהכל אמרה לי ללכת לדבר איתו.. אבל מה אני אגיד לו? שאני רוצה שנחזור להיות כמו פעם?! הרי הוא כבר מצא לעצמו את הידידות הכי טובות שלו מחדש ואני לעומת זאת - לא מצאתי. ואם הוא יגיד לו שהוא לא רוצה אני פשוט אקבור את עצמי וזאת תהיה האכזבה הכי גדולה שיש ואני לא יודעת מה לעשות... לפעמים אני מרגישה שזה מפריע לו גם ולפעמים אני מרגישה שזה לא מזיז לו...

תשובה:
אני מסכימה עם חברה שלך, אני חושבת שכדאי שפשוט תקחי אותו לשיחה. תגידי שאת דואגת לו, למצב שלו. תזכירי לו שאת זאת שביקרת אותו כל הזמן, את זאת שתמכת בו. תנסו ביחד להבין למה התרחקתם כל כך, אם הכל התחיל אמותו סכסוך, כדאי מאוד שתבהירו את כל העניינים בניכם. אני חושבת שזה לא עניין גדול, שאפשר לפתור את הכל, באמת. תגידי לו שאת מתגעגעת לתקופה הישנה, שהוא מאוד חשוב לך. אני כמעט בטוחה שהוא יסכים איתך. אם הוא לא יסכים – את לא צריכה להתרגש מזה או להיפגע, זה נכון שזה קצת... מעליב, אבל תקחי דברים בפרופורציות. הוא בן אדם, את בן אדם, הוא לא ירצה קשר איתך (נגיד רק, כן?) אז זו בעיה שלו וזה הפסד שלו. את לפחות תדעי שאת ניסית ולא הפסדת שום דבר. אבל אני באמת חושבת שרוב הסיכויים כאן הם לטובת שתחזרו להיות ידידים. שחוב שתביני, זה לא נגמר בזה שאתם אומרים "יאללה, חוזרים להיות כמו פעם" וזהו, צריך להשקיע במערכת יחסים, גם אם היא לא אינטימית וזוגית. מערכת יחסים בין שני ידידים היא דבר מאוד חזק, אבל עם זאת מאוד רגיש. אתם צריכים לטפח את הקשר בניכם, לצאת ביחד, לטייל ביחד, להתקרב, לא רק להחליט שאתם ידידים וזהו.
חשוב שתביני עוד משהו, ברגע שאת משאירה לעצמך חבר אחד (במקרה הזה, הידיד שלך) ומתנתקת מכל השאר – זו אחת הטעויות הכי גדולות שבן אדם יכול לעשות. ברגע שאת עושה את זה, לא רק שאת מאבדת את השאר ואין לך עם מי לדבר חוץ ממנו, את גם הופכת להיות תלותית בו. למה תלותית? כי את תמיד תפחדי לריב איתו, את תדעי שחוץ ממנו אין לך אף אחד. הנה, עכשיו לדוגמא, אין לך מישהו שאת יכולה לדבר איתו, לסמוך עליו. אני לא אומרת לך לרוץ לכל החברות ולכל הידידים סביבך ולספר להם את כל הסודות שלך, אבל אל תתנתקי מהם, לעולם לא.
ומשהו אחרון... את פאקינג בת 14, למה את הולכת למקומות כאלה כמו מעצרים ו... ולא יודעת מה?! את לא אמורה להיות במקומות האלה ולהיות חשופה לדברים האלה. זה לא לגיל שלך, זה מסוכן, אלו לא דברים שיעשו לך טוב.
###

ללא שם:
אז ככה אני בת 14 וחצי, לומדת בפרויקט כלשהו. נדלקתי על עוזר המדריך. הבעיה שעוזר המדריך הוא בן 17 וחצי (י"ב) ויש לו חברה. אני ממש לא מצפה שיהיה לי איתו קטע או משו אבל אני רוצה לקבל ממנו תשומת לב(מן הסתם) ואני לא יודעת איך. החברות אומרות לי לנסות לפתוח איתו בשיחה אבל לא הולך לי... לא נראה שהוא בכלל זוכר/יודע איך קוראים לי ואני מתה לנסות לדבר איתו ולזרום לשיחה או משו בסגנון... מה אני יכולה לעשות?

תשובה:
למה לנסות לקבל ממנו תשומת לב כשאת יודעת שיש לבחור חברה? הרי ברגע שהוא יתן לך תשומת לב, את עלולה לפתח אליו רגשות, להדלק עליו יותר... זה קצת... יכול לפגוע בך בסופו של דבר, את לא חושבת? בכל מקרה, אם הוא לא יודע את השם שלך, כדאי לך להציג את עצמך. את יכולה פשוט לקרוא לו ולשאול משהו בנוגע לפרויקט, לאחר שהוא יענה לך תגידי לו "אה, ודרך אגב, אני מעיין" או משהו כזה. תנסי ליזום איתו שיחות, את יכולה להתחיל בנושא הקורס, את יכולה סתם לשאול אותו שאלה, אם הוא רואה תוכנית טלוויזיה מסוימת, יוצא למקום מסוים.
###

מישהי:
(בת 15 וחצי).
לקורל (:
ראיתי שאת מייעצת להרבה אנשים, והעצות שלך ממש טובות אז החלטתי להצטרף(; .תראי, יש לי חברה טובה נקרא לה ד’, אז הכרתי אותה לא ממזמן, היא הייתה תלמידה חדשה אצלנו בכיתה והתחברנו. עליי להוסיף, אני בן אדם בעל בטחון עצמי נמוך לאללה. כך שלא היו לי כ"כ הרבה חברות, כאילו הייתי בקשר עם ילדים בכיתה, אבל לא היו לי חברות טובות. בקיצור, ממש התחברתי איתה, ונהינו חברות טובות. עם הזמן שמתי לב שמשהו מפריע לה, לא יודעת זה פשוט נראה לי ככה. היא כל פעם מנסה לתת לי רמזים שאני צריכה  להתחבר לחבורה של "המקובלות והמקובלים" טוב אני לא אוהבת לקרא להם ככה, אז נקרא להם "המתלהבים". בקיצור, אני לא סוג של האנשים האלה, אני לא בעלת בטחון עצמי גבוה [בכלל אין לי אותו], אני פשוט לא קשורה אליהם. ועליי להדגיש ש-ד’ הייתה שנה שעברה בבית הספר שלה מאוד מקובלת, ועד היום היא שומרת עם "המקובלים" חברים שלה קשר וכל פעם הם נפגשים בערבים וכל זה. וכנראה שגם פה היא רוצה להיות... טוב נו עם המתלהבים האלה. למשל לפני כמה ימים היא העלתה את נושא הטיול שנתי, והיא אומרת לי כזה "יואו, נכון שמחלקים 4 לכול חדר, נכון? אז אנחנו חייבות למצוא לנו מישהו" אני הבטתי בה ואמרתי "מישהו?" לא הבנתי למה היא התכוונה בהתחלה ואז היא אמרה "אנחנו פשוט חייבות להתחבר לבנות [היא התכוונה ’למקובלות’ ] לפחות שנהיה עם מישהו נורמלי. מה את אומרת?",הבנתי שזה היה סתם תירוץ בשביל זה. אז אמרתי "המורה לא אמרה שאנחנו בכלל ישנים באוהלים? ושבכל אוהל יש שתיים?", "הא, כן נכון. שכחתי" זה מה שהיא אמרה לי. וכול פעם חוץ מזה היא מנמקת שהיא רוצה להתחבר אליהן. אני לא נגד זה בכלל. אני מרגישה לפעמים שלא טוב לה איתי, שלא טוב לה להיות רק בחברה של שתי אנשים, שכאילו, אני סתם משעממת אותה. אני לא יודעת, באמת שלא. אני לא נגד שהיא תתחבר עם "המתלהבים" פשוט, אני לא אהיה קשורה לחבורה בכלל. כמו שאמרתי שאין לי ביטחון עצמי גבוהה, וחוץ מזה אני פשוט שונאת את סוג האנשים האלה. אני לא יודעת מה לעשות- הבעיה שלי היא-  שחברה שלי בזמן האחרון עצובה כי אנחנו לא מתחברות ל’מקובלות’. ואני מרגישה שלא נוח לה איתי, כאילו שאני משעממת אותה. אוף,אולי שווה לי לדבר איתה? ולשאול אתה מה מפריע לה? והאם אני סתם מעצבנת ואותה, ומשעממת אותה? או שאולי, לא נוח לה איתי? ולשאול אם היא רוצה להתחבר אליהם. אני לא יודעת קורל, אולי את תציעי לי מה לעשות, ותגידי איך את רואה את התמונה מהצד.
מישהי.

תשובה:
היי. אני חושבת שהרעיון שלך לא טוב. אם את תלכי אליה בגישה של התנצלות כמו "תשמעי, ד', אני רוצה לדבר איתך. יש מצב שלא נוח לך איתי? שאני משעממת? שאני ככה וככה וככה?", זה מטומטם לאללה. זה נשמע כמו "תשמעי, אני מרגישה ממש נחותה, נכון שאת לא סובלת אותי? נכון שאת רוצה להיות חברה של בנות אחרות? נכון אני סתם משעממת?" – זה להוריד מהערך שלך לגמרי. תראי, אני חושבת שאין שום דבר רע בלהתחבר לעוד אנשים, לא משנה מה הם, מקובלים, חנונים, ערסים או לא יודעת מה, אבל להיות שתי בנות חברות טובות לבד, זה לא הכי טוב. אם תריבו, לא יהיה לכן עם מי לדבר, אם תרצו לצאת לאנשהו – זה תמיד יהיה רק שתיכן, בקיצור – זה לא טוב. אני חושבת ששתיכן צריכות להתחבר לעוד אנשי, לא משנה מאיזו קבוצה הם. אני חושבת שיש הזדמנות גדולה בטיול השנתי, יותר קל להכיר אנשים חדשים ולהתחבר אליהם. אם היא שוב תזכיר את זה שהיא רוצה להתחבר לכל הבנות המקובלות בשכבה שלכן, פשוט תשאלי אותה למה זה כל כך חשוב לה, רק כדי שתדעי.

-

ועכשיו קצת עליי... חלק מהעדכונים נכתבו במהלך השבוע, אני פשוט מצרפת לכאן.
יום שלישי -
את העדכון הזה אני כותבת מחוץ לכיתה, אני כותבת על  מסמך וורד, כי משום מה המחשב הנחמד שלי החליט לא להתחבר לי לאינטרנט. באסה, אה? בכל מקרה, עבדתכם הנאמנה החליטה שאתמול היא לא מאחרת לשיעור. אז כן, לא איחרתי, אבל הגעתי חצי שעה לפני הזמן. לבשתי אתמול ג'ינס עם קצת קרעים, נעלי אדידס לבנות עם פסים שחורים (חרשתי), חולצה מכופתרת לבנה, עניבה ירוקה עם פסים דקים וג'קט ג'ינס שמגיע עד קצת אחרי הפופיק. כשהגעתי רק הפיצלוח היה בכיתה, אף אחד עוד לא הגיע. לכן יצאתי לכתוב לכם. פתאום אני רואה את רונה נכנסת, ומי נכנס איתה? החנון. זוכרים אותו? לא, אני לא מדברת על דקסטר, אני מדברת על החנון שהתחיל איתי לפני חודש בערך, שכתבתי כאן שאני בטוחה שזה חלק מהעונה השניה של "היפה והחנון". מסתבר שגם לה הוא חפר. הוא לא זיהה אותי בהתחלה.
"שלום", אמרתי לה והוא ראה אותי. מסתבר שלחנון יש ביצים. טוב, מן הסתם, אחרת הוא לא היה חנון, אלא חנונית. בקיצור, הוא רצה להגיד לה משהו ואז התבלבל ברגע שראה שגם אני שם.
הוא כמעט ועמד ללכת...
"רצית להגיד לה משהו, לא?", אמרתי בחיוך והיא נעצה בי מבט של... של... ציפור במתקרבים לקן שלה.
הוא מלמל איזה משהו והלך.
"אני אהרוג אותך אם עוד פעם תעשי לי את זה", היא צחקה והבנתי אותה.
אתמול במשך כל השיעור פתרנו פרקים, ואחרי כל פרק ממש תחקרנו אותו על הלוח, את הפתרונות, איך כדאי לעשות את זה וכו'. בשעה תשע בערב הרגשתי שאני כבר לא מסוגלת, כל שניה פיהקתי, התחילו לרדת לי דמעות של עייפות. טוב, זה כי ישנתי רק שעה אחת בלילה. יצאתי לכמה דקות לנשום קצת אוויר וגם כדי להתקשר לאמא להזכיר לה להקליט לי את "האח הגדול". בדרך החוצה מהכיתה נתקלתי בתיק של הרוז, ואם הוא לא היה תופס אותי אני כנראה הייתי דופקת את הנפילה של החיים שלי. מזל, אה? איך שיצאתי ניגשה אליי ילדה ממש חמודה, שאלה אם אני זאת מ"רק ידידים". בתכל'ס, אני מבינה למה היא לא זיהתה ישר, הייתי נראית כמו לא יודעת מה מכל העייפות הזאת, ובמקום להיראות כמו מישהי שעובדת באיזו סוכנות, נראיתי כמו מישהי שהרגע פיטרו אותה מאותה סוכנות. היא אמרה שהיא ממש אוהבת את "רק ידידים", וכמובן שאלה "מתי לעזאזל בן ומיטל יחזרו להיות ביחד?!". אז כן, מסתובבת לה מישהי שיודעת את הסוד. לכו תמצאו אותה ;)
נכנסתי בחזרה לכיתה והמשכתי ככה עד הסוף.

ביום רביעי דן ואני הגענו למן פגישה עם המורה, בה אנחנו פותרים פרק מסוים כשהמורה לידנו, הוא מסתכל איך אנחנו פותרים, איך אנחנו עובדים... זה ממש מלחיץ שהוא כזה לידנו, פתאום התחלתי להתבלבל.

ביום חמישי היה לי שוב שיעור, אבל הייתי בהקרנה. סיימנו שם בסביבות שמונה ואז הגעתי למתחם של הכיתות. חיכיתי שהם יסיימו את המבחן ואז המורה הביא לי את המבחן הביתה. גאד, זה כזה ארוך, עשיתי מבחן אחד ויש לי עוד אחד לעשות.

ועכשיו... עכשיו אני יושבת כאן על המחשב הרגיל, עני ערה 20 שעות, וכמו שאתם מנחשים אני מתה מעייפות. לא ישנתי כל הלילה והעדפתי לא ללכת לישון, כי אז אני שוב אקום בצהריים וכן הלאה. החלטתי שאני פשוט אשאר לישון ערה, אלך לישון בשעה נורמלית וככה השעות שלי יסתדרו. אז זה מה שאני עושה. שמתי לב שכשאני עייפה יש לי נטיה כבדה לחפור, אבל ממש כאילו. בטח שמתם לב לזה נכון? לידי הטלוויזיה, ואני נשבעת לכם, שאם עוד פעם אחת אני אשמע את הפרסומות האלה של פוקס, אני פשוט אעלים להם את כל הבגדים, את כל הדוגמנים, את כל המוכרים, הכל! נמאס! זה הולך ככה – מתחילה הפסקת פרסומות... "מה מה מה? סוף עונה! פוקס מן" (בקול גברי), אחרי דקה "מה קרה? סוף עונה! פוקס" (קול נשי), ואז אחרי חצי דקה זה בא שוב, "מה מה מההההה??? סוףף עונההה!!! פוקס בייבי" (בקול תינוקי מעצבן להחריד!). ח-ל-א-ס.

אז עד לכאן הפעם, אני עפתי לצלול לי בתוך המילה, אני פשוט נרדמת על עצמי... מחר יש לי שיעור, לאחר מכן יכול להיות שאני נפגשת עם הסלב. נטע הייתה חולה כמה ימים, מעניין אם היא תגיע מחר. כמה שאלו אותי, אז לא, היום לא למדנו אצל הרוזן, אבל בטח ניפגש איזה יום במצא השבוע.
אני ממש מקווה שיהיה לי זמן להיות כאן ולהגיב לתגובות בחזרה או אולי אפילו לעדכן לכם, כי יש הרבה מה לעדכן, בקשר לדקסטר ולכולם, אבל פשוט אין לי זמן. ביום ראשון, בעוד שבוע, יש את המבחן הגדול, אני צריכה לשבת קצת על התחת וללמוד.
בעוד עשרה ימים בערך אני חוזרת לעבודה, וכן, מסתבר שכל הגעגועים שלכם ללי מעמק הסיליקון ולשאר הדמויות החביבות השתלמו, כי בטוח הולכים להיות עוד הרבה סיפורים כאלה

ולסיום הפוסט, בגלל שבזמן האחרון (בשנים האחרונות, יותר נכון) תוקפים אותי מדי פעם התקפי נוסטלגיה שכאלה, אזקבל. גם כי זה שיר מאוד חמוד, וגם כי אף אחת (ואולי גם אף אחד) לא יתנגד לראות את ג'ון טברולטה מענטז.



שיהיה לכם ולי אחלה של שבוע, לילה מצויין ו...
אני עפתי לצחצח שיניים ולצלול לתוך המיטה עם הפוך. אההה

אוהבת המון,
אברילו'ש.