יומנה של נערה

הפעם אני רוצה להתחיל מהעצות, עליי זה אחרי הפינה הזאת.

פינת העצות:
עכשיו כמה דברים...
*חשוב לזכור שאין לי שום תעודה שמאשרת את זה שאני יכולה לייעץ, אני לא עוסקת בזה ועושה את זה רק כדי לעזור. אני משתמשת בנסיון אישי ונסיון של אנשים שאני מכירה. נא לקחת את התשובות שלי בגדר עצה בלבד. אם אתם מרגישים שהבעיה שלכם מורכבת יותר, אתם מוזמנים לפנות לאיש מקצוע.
*היה מלא עומס וחלק מהשאלות כבר לא אקטואליות, אז כל תשובה שלא תופיע בפוסט הזה, לא תופיע יותר. לכן, אם אתם עדיין רוצים שאני אענה לכם, תכתבו מחדש את השאלה.
*לא לשכוח לציין גיל, כי על שאלה כמו "אני לא יודעת עם כדאי לי לשכב עם חבר שלי", השובה שונה מילדה בת 14 למישהי בת 17.
*אני אשמח אם גם אתם תביעו את דעתכם על השאלות שנשאלות פה, זה יכול להיות נחמד :)
*אפשר שוב לשלוח עצות.
יאללה, לעצות.

שמרית:
היי קורל,ואני רוצה לבקש יעוץ...
קוראים לי שמרית ואני בת 17 ויש לי חבר עוד מעט 5 חודשים. אנחנו מעוד פתוחים אחד לשני אפילו יצא לנו לקנות בדיקת הריון ושכבנו. למרות זאת אנחנו לא יכולים להשתמש במילים "סקס", "חרמן" וכאלה... מה שבדרך ככל אני משתמשת כשאני עם חברות \ידידים...
אבל לא יודעת, כשאני איתו אני פשוט לא יכולה. יש איזו בושה כזאת... וזה יוצר איזה קרח בינינו...
יש לך איזה דרך לשבור אותו? אני יודעת שזה נישמע די מטומטם כי אילו רק מילים... אבל זה עדיין משהו שמפריע לי...
תודה מראש3>

תשובה:
היי. קודם כל קיבלתי את מה ששלחת לי במייל וזה מאוד יפה, אז תודה רבה:) בקשר לשאלה שלך... אני אישית חושבת שאת עוד לא מוכנה ליחסי מין, בגלל זה את כל כך נבוכה מכ להעניין הזה. אולי מהאקט עצמו את לא נבוכה, כי כבר התרגלת, אבל להגיד מילים כמו "סקס" ו"חרמן" קשה לך להגיד. חשבת פעם למה קשה לך להגיד אותם? אני באמת חושבת שאת עדיין לא מוכנה לכל המגע האינטימי הזה, זה כאילו שאת מוכנה לעשות את זה, אבל להגיד בקול רם את המילים האלו קשה לך ובתוך תוכך את לא מוכנה, כי את מרגישה שאת בעצם בוגדת בעצמך כשאת שוכבת איתו. זה מה שאני חושבת, באמת. אבל בכל מקרה, המילים האלו הן מילים רגילות, הוא יכול להגיד "חרמן" באותה צורה שהוא אומר "בא לי עלייך", ואם קשה לך להגיד סקס, את יכולה להגיד "לשכב", "לעשות אהבה", זה יותר קל וגם נשמע יותר יפה. בכל אופן, אני באמת ממליצה שתחשבי לעומק על מה שכתבתי כאן... תבדקי עם עצמך את הסיבה האמיתית.
-
ללא שם:
[בת 15 וחצי]
אני יודעת שהרבה אנשים אומרים לך את זה ובאמת, אני רואה שיש לך פה לחץ בבלוג [שדרך אגב זה טוב זה אומר שאנשים מתלהבים מהעצות שלך ומצורת החשיבה שלך ומרגישים בטוחים להתייעץ איתך] אבל אני אשמח אם תעזרי לי...
היי קורל,
יש לי בעיה ולא היה לי את מי לשאול. עד לא מזמן היו לי 2 חברות טובות: אחת שאני חברה שלה כבר משו כמו 5 שנים ואני אעשה בשבילה הכל ואני חושבת שהיא גם בשבילי. נקרא לה נועה... ועוד חברה שהכרתי אותה דרך נועה, נקרא לה מיכל [שלושתנו היינו ביחד באותה כיתה ביסודי אבל לא היינו חברות ממש]. בחטיבה התחברתי עם נועה ודרכה כעבור שנה התחברתי עם מיכל [ידעתי שהחברות שלי עם כל אחת היא שונה, עם מיכל החברות לא הייתה "אמיתית"]. לא מזמן היה לנו ריב, רבתי עם שתיהן ואחרי זמן קצר השלמתי עם נועה,
ועם מיכל לקח לי הרבה זמן להשלים ומאז אנחנו לא בדיוק חברות [לדעתי זה טוב בגלל שהיא לא ידעה להיות חברה אמיתית והייתה איתי רק בתקופות טובות...]. בגלל שהייתי הרבה עם נועה ומיכל קצת, התנתקתי מבנות אחרות [לפני שהייתי מסתובבת איתן הרבה היו לי תמיד המון חברות ממש טובות] והייתי יותר מחוברת לבנים. עכשיו אחרי הריב, מצאתי את עצמי עם מלא ידידים, קורה הרבה שאני בת יחידה עם עוד מלא בנים וכיף לי ככה. אני מסתדרת עם הבנים יותר טוב אבל כמובן שידיד זה לא כמו חברה. ואני רוצה שוב להתחבר לעוד בנות... [יש לי הרבה חברות אבל לא חברות טובות]. איך אני יכולה לעשות את זה? מקווה שתעזרי לי.
שכחתי לציין שמכיוון שאני כיתה י’ כולם כבר בנויים במין חברויות כאלו של מין קבוצות סגורות כאלו, ברור
שאלה אחלה אנשים מצחיקים, פתוחים והכל אבל כולם יודעים שכל אחד נמצא ב"קליקה" מסוימת ואני לא חושבת שזה הולך ממש להשתנות. בנוסף אני לא רואה מישהי שיכולה להיות חברה ממש טובה שלי. [עם נועה יש לי כל מיני ריבים  ורוב הפעמים היא תומכת במיכל. אני מרגישה לפעמים שאם היא הייתה צריכה לבחור ביני לבין מיכל היא הייתה בוחרת במיכל... דיברנו על זה כמה פעמים ולא יצא מזה כלום].
אני בן אדם נורא חברותי ואנשים מתחברים אליי בקלות אבל הבעיה שלי היא שאני לא יודעת לשמור על קשר אני מחברת מהר אבל לא שומרת על הקשר...
[בסוף יצאו לי שתי בעיות מקווה שתעני על שתיהן]

תשובה:
קודם כל אני חייבת להגיד לך שמה שעשית הוא דבר שאסור. זה שהיו לך שתי חברות טובות, זה לא אומר שאת צריכה להתרחק מהשאר, כי במקרה של ריב פשוט לא יהיה לך אף אחד. חוץ מזה, תמיד כייף שיש כמה חברות, אפילו אם הן לא חברות ממש טובות שלך. הזדהיתי איתך בקשר לבנים, אני אישית מעדיפה ידידים על חברות, פשוט בגלל שהם לא עושים לך קטעים מסריחים, אבל חשוב שתדעי שבנים זה בנים, ולכן חשוב לך להציב גבולות בניכם, שידעו את מקומם, שידעו שהם ידידים כמו אחים שלך, ולא ידידים עד שיקרה בניכם משהו... איך להתחבר עם עוד אנשים? את בעצמך אמרת שיש לך עוד חברות, אבל שהן לא חברות ממש טובות ושכל אחת נמצאת בקליקה שלה. אני לא רואה את זה כבעיה, כי את כבר חברה שלהן, יש לך מן דיבור איתן וזה לא שאתן זרות אחת לשניה. תנסי לארגן מן מפגש כזה, אפילו אצלך בבית, או לארגן יציאה למועדון מסוים, תזמיני את מי שאת רוצה וככה תתחברי אליהן. את יכולה גם לעשות את זה דרך המחשב, פשוט להתחיל שיחה פשוטה באיייקיו/מסנג'ר/מקושרים/פייסבוק/מה שאתם משתמשים. בקשר לנועה, את לא צריכה לדאוג. תמיד בין שתי חברות יש ריבים, ככה זה, אבל אם את מרגישה שהיא מעדיפה את מיכל על פנייך, אין לך מה לעשות. זה שתתחילי להתחנף או כאלה דברים – ממש לא יעזור ואפילו יהפוך את המצב לגרוע יותר. לדעתי פשוט תמשיכי כרגיל, תתני לה להרגיש שגם היא לא מספר אחד בשבילך. תנסי לחזק את הקשר עם שאר החברות הרגילות שלך, כל פעם תצאי עם אחת אחרת, פעם אחת תזמיני את חברה א' אלייך הביתה, פעם אחרת תקבעי עם חברה ב' ללמוד, פעם שלישית תקראי לחברה ג' לשבת איתך בהפסקה. בהצלחה:]
-
ללא שם:
יש לי ידיד שקוראים לו דני ואנחנו נהנים מאוד להיות ביחד.
לאחרונה התאהבתי בו וגם גיליתי שהוא לא אוהב אותי.
מה לעשות?

תשובה:
אני לא חושבת שיש כאן מה לעשות, הרי את לא יכולה להכריח אותו להיות חבר שלך או לאהוב אותך בחזרה. את כן יכולה לנסות להפעיל את הקסמים האישיים שלך, אבל אם את גילית שהוא לא אוהב אותך, אני חוששת שאם תנסי לגרום לו להתאהב בך, זה יהרוס את הידידות שלכם. תשמחי שיש לך ידיד טוב שאת נהנית להיות איתו ביחד, ובקשר לחבר... תנסי לחפש מישהו אחר:) עם הזמן את תשכחי את דני.
-
לין:
היי קורל אני ממש צריכה עצה...
קודם כל אני רוצה להגיד שאני ממש אוהבת את כל העצות שלך ואת הבלוג שלך בכללי!!
לפני כמה שנים חברה שלי די פגעה לי בביטחון העצמי כשאמרה לי שאני משעממת... גם אם זה היה בציניות זה פגע בי ומאז שאני בלי חברות שלי אין לי ביטחון עצמי, שנה הבאה יש לי גם תיכון ואני חוששת שאני לא אמצא חברים וחבר כי אני אתבייש. מה לעשות?

תשובה:
היי, לין! קודם כל, תודה רבה לך, אני שמחה שאת אוהבת את הבלוג ואת העצות, זה משמח אותי מאוד. בקשר לשאלה שלך, את לא צריכה להתייחס למה שהיא אמרה, אז לדעתה את משעממת, סו וואט? ולדעתך היא פוסטמה, ולדעת החמאס אנחנו צריכים לתת להם את כל ישראל. ממתי אנחנו צריכים להקשיב לדעות של אחרים? תקחי את מה שהיא אמרה כדעה בלבד, ואז תחשבי... את באמת משעממת? את חושבת שאת משעממת? אם כן, אז תנסי לעבוד על עצמך בקטע הזה, ואם לא, אז שתלך את יודעת לאן... אני חושבת שמעבר לתיכון חדש זה בדיוק מה שאת צריכה וזו הזדמנות מצוינת בשבילך כדי להכיר חברים חדשים. כשאת מגיעה לתיכון חדש זה כאילו את ממציאה את עצמך מחדש, מגיעה למקום שבו כולם (או לפחות רובם) לא מכירים אותך, זה לפתוח דף חדש. החששות שלך מוכרות, זה לא דבר חדש, כולם עוברים את זה, מפחדים שאף אחד לא ישב לידם בכיתה, שהם יהיו לבד בהפסקות, ואם לאמר את האמת... מצב כזה יכול לקרות אם את תהיי סגורה ותראי שאת לא רוצה להתחבר לאף אחד. כשאת מגיעה לתיכון החדש, את צריכה להראות שחוץ מללמוד, את באת למצוא חברים, תראי שאת חברותית, אל תראי שאת חסרת ביטחון כי אין לך סיבה להיות חסרת ביטחון. תשאלי שם ילדים לגבי בית הספר, שיכירו לך אותו, תבקשי שיעשו לך סיור. תספרי על בית הספר הקודם, לאט לאט הם יפתחו גם בפנייך ויספרו לך על מורים, מורות ושאר השטויות.
-

Aw,The sky is crying:
אבריל יקרה,
אשמח מאוד לקבל עצה ממך בתור מישהו בוגרת.
אז ככה...
במאי הקרוב אני אהיה בת 14. חברותיי לכיתה-רובן כבר משתמשת בחזיה,והחזה שלהן גדול יחסית...
אבל אני... אני משתמשת בגוזיה(גופיפית),והחזה שלי לא מי יודע מה-הוא אפילו קטן. ואני לא יודעת אם זה באמת הולך לצמוח. אומרים לי "זה יגדל" אבל בנימה של הקול אפשר להרגיש שאף אחד לא מתכוון לזה, ושזה הגודל המקורי לכל החיים.
אני עוד לא בת 14, בקושי 13 וחצי. ואני נבוכה בקשר לנושא הזה, כי רק לי יש חזה קטן ואני לא לובשת חזיה. כשהייתי בקניון עם אמא שלי היא שאלה אותי "רוצה לקנות חזיה?" ואמרתי שזה לא כל כך מתאים לי והיא אמרה "יש לך חזה ממש קטן, אני התחלתי לשים חזיה כבר בכיתה ז!" ונורא נפגעתי מזה. אז השאלה שלי היא: מה עלי לעשות? ללבוש חזיה למרות שלא צריך? והחזה שלי יגדל בכלל? זה מאוד מביך אותי ומבייש אותי, כי אני בת 13 וחצי ולכולן גדל כבר החזה. האם החזה שלי יצמח מתישהו? או שזהו,הפסקתי לגבוה והחזה לא גדל? אני מפחדת שבנים לא יקבלו אותי כי אין לי חזה גדול כל כך, מה יהיה?
אשמח לקבל עצה. תודה גדולה :)

תשובה:
היי, חמודה. הבעיה שלך מאוד נפוצה ותהיי רגועה, כי את לא היחידה שעוברת את זה. את עדיין בשלבי התפתחות ועד גיל 18 החזה שלך עוד יגדל ואת עוד תגבהי. לי אישית בגיל 13 וחצי כבר היה חזה, אבל תרשי לי לספר לך משהו... 80% מהחברות שלי ששמו חזיה (כמו שאת אומרת על הבנות בשכבה שלך שכבר הולכות עם חזיה) היו דוחפות גרביים ושמות חזיות פוש-אפ, כך שאל תמהרי להתבאס שלכולם יש ולך אין. יש בנות שבגיל 14 כבר יש להן חזה גדול, יש כאלה שהחזה ממש קטן ומתחיל להתפתח רק בגיל 15-16. אני מכירה מישהי שעד כיתה י"א היה לה מידה A, שזו המידה הכי קטנה, והיא סיימה את כיתה י"ב עם מידה D, בלי ניתוחים למיניהם ובלי גרביים. חוץ מזה, אם לאמא שלך יש חזה גדול, יש מצב גדול מאוד שגם לך יהיה... בדרך כלל זה ככה, לא תמיד, אבל בדרך כלל. בקיצור, אין לך מה לדאוג, באמת שהוא עוד יגדל, אני לא מבטיחה לך שהולכת להיות לך מידה גדולה, אבל הוא בהחלט לא ישאר כמו שהוא. ועוד משהו... את לא צריכה לפחד או להתבאס לקנות חזיה, יכול להיות שתגלי שאת מידה A או B, לפעמים מה שאת רואה זה לא את המידה שלך, זה רק "כמה הוא קטן". אז עצה – תלכי עם אמא שלך שוב לקניון ותנסו למצוא חזיה. :)
-
מיכל:
היי קורל אני צריכה עצה ממש דחוף.

אני בת להורים גרושים חייה עם אמא שלי ואין לי קשר עם אבא.

אמא שלי חרדית בצורה מפחידה כאילו.

לי ממש לא מתאים האורח חיים הדתי אבל אמא שלי לא מבינה את זה.

אני ברחתי פעמים מהבית ישנתי ברחוב והכל בשביל שאמא שלי תבין שלי זה לא מתאים.

היא לא מבינה שזה החיים שלי, היא קובעת לי בכל דבר כופה עלי את הדת

ולא מוכנה להתפשר,ולהבין שאילו החיים שלי.

 כרגע אני די בכאסח איתה וחייבת עצה דחוף

תודה רבה מיכל.

תשובה:
היי. אני חושבת שאת צריכה לקחת את אמא שלך לשיחה ולהגיד לה משהו כמו "אמא, אני מכבדת את האמונה שלף, גם אני מאמינה, אבל חשוב לי שתדעי שכל עוד את כופה עליי את זה, זה רק גורם לי לרצות לברוח מזה יותר ויותר. את כאילו מכריחה אותי לעשות דברים שאני לא רוצה, וככל שאת ממשיכה לעשות את זה, אני רק מאבדת טעם באמונה הזאת ובאורח החיים הזה". תסבירי לה את זה, תגידי לה שזה באמת מפריע לך. תסבירי לה שזה לא אומר שמחר את עולה על ביקיני והולכת להסתובב בת"א, אלא בסך הכל רוצה לחיות את החיים שלך כמו נערה רגילה, למרות שאת חרדית. אמא שלך יכולה ללכת לייעוץ אצל רב, שם מסבירים לה איך לא לכפות בכח על המשפחה את האמונות שלה, איך לעשות את זה בכייף, בצורה שתגרום לך לרצות את זה ולא לברוח מזה.
-
אנונימית 14:

יש מישהו, נקרא לו דני. לא מזמן התחלנו לדבר והכל והוא אמר לי שהוא מרגיש אליי משהו, אמרתי לו שגם אני. הוא רצה שיהיה בנינו משהו ואז די נלחצתי. תמיד קורה לי שאני רוצה מישהו ואז אני משיגה אותו, ואז אני נלחצת וכבר לא רוצה אותו יותר. רבנו והוא דיבר איתי ואמר שאולי עדיף שנהיה רק ידידים... (חח זה לא קשור לסיפור). אבל עכשיו אני רוצה אותו שוב ואני מרגישה שהפעם אני לא אתקפל, אבל אני לא מרגישה שהוא רוצה כבר... מה לעשות?

תשובה:
אני מכירה את מה שאת מתארת, זה כאילו שרצית מישהו, וברגע ש'יש לך' אותו, אז כבר לא בא לך, כאילו... השגת את מה שרצית. אני חושבת שפשוט כדאי לך לדבר איתו ולאמר לו שאת רוצה אותו, שבפעם שעברה את קצת חששת וזה היה לך טיפה מוזר. תהיי כנה איתו ותגידי לו את האמת, את מה שאת מרגישה. אין לך ממה לחשוש, כי הוא כבר רוצה אותך פעם ויכול להיות שעדיין נשאר אצלו משהו. 
-
ללא שם:
אני בת 15 וכל החברות שלי כמעט כבר התנשקו ואני לא.
היו לי קטעים עם בנים, אבל אף פעם לא הרגשתי שזה זה אז פשוט הזזתי את הראש, היו לי גם קטעים שנמשכו חודשים ומסיבה זו או אחרת כל פעם שהם באו לנשק אותי פשוט לא יכולתי, הסברתי להם שאני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי כרגע וזה סתם נשאר בקטע של מזמוזים בלבד.
כולם חושבים שכבר התנשקתי, וגם החברות הכי טובות שלי ולא טרחתי לתקן אותם כי אני די מתבישת בזה שעדיין לא התנשקתי, ואני לא יכולה עכשיו לספר להם שלא התנשקתי, ולצאת שקרנית ומה זה לא נעים לי מהן כי אני כ"כ אוהבת אותן.
ועכשיו אני מרגישה שהחיים שלי מתבססים על השקר הזה.
מה לעשות?

תשובה:
קודם כל – חשוב שלא תרגישי רע עם עצמך. יש בנות שמתנשקות מוקדם יותר, ויש בנות שמתנשקות בגיל מאוחר יותר. חשוב שזה יקרה מתי שאת תרצי, מתי שזה ירגיש לך נכון ומתי שתרגישי נוח עם זה, מתי שתהיי מוכנה. את לא צריכה להתבייש לספר להן, ומצד שני – את לא חייבת בכלל לספר להן את האמת. יכול להיות שאם תגידי להן שלא התנשקת עדיין, הן ינסו ללחוץ עלייך, זה יכול לנבוע מכך שהן התנשקו ורוצות שגם את, שלא תהיי שונה מהן. אז אם את מחליטה לספר להן והן עושות לך משהו כזה, אל תכנעי ללחץ ותגידי לעצמך שאת תתנשקי רק מתי שיהיה לך נוח עם זה. חוץ מזה, את לא צריכה לחשוש לספר להן. אם הן ישאלו למה לא סיפרת להן עד עכשיו, תגידי להן שפתאום הן החליטו שהתנשקת ואת לא כל כך שמת לב לזה, רק אחרי זה הבנת שהן חושבות ככה וחשת צורך לתקן אותן, זה הכל, אין לך ממה לפחד.

חיה בסרט מצוייר

כשאני אהיה גדולה, אתחתן ואביא ילדים, אז אין מצב שאני אתן להם לראות את כל התוכניות האלה לילדים שיצאו בשנים האחרונות. זה פשוט זוועה, אני רצינית! מה זה, לעזאזל? כל מיני סדרות מטומטמות, עם דמויות שנראות זונות ואלכוהוליסטיות, קללות, מכות ו... כולה מה רציתי, קצת נוסטלגיה? מה כבר ביקשתי? אז כן, בימים האחרונים אני קצת חורשת על הסדרות הישנות והטובות: המומינים, גברת פלפלת, דני שובבני, טום וג'רי, בילבי ועוד. היום גיליתי שהתחילה עונה חדשה של פוקימון וזה הבשורה הכי משמחת ששמעתי בזמן האחרון! טוב, אני משקרת, הבשורה האמת הכי משמחת ששמעתי בזמן האחרון זה כל בכירי החמאס ההרוגים, אבל גם פוקימון זה משמח! זה הזמן לספר לכם שכשהייתי בכיתה ד' בדיוק פוקימון הגיע לארץ וממש התלהבתי מזה. היה לי קראש לא נורמלי על אש קאטצ'ה. היו לי את כל חוברות הצביעה שלכם, כל הספרים שלהם, תמונות שלהם. היה לי גם את הפוקדור הזה... וכל מיני צעצועים של זה. אפילו מרוב שהייתי טום-בוי, הייתי משחקת קלפים בהפסקות, ואם זה משנה לכם, אז לרוב הייתי מנצחת וחוזרת כל יום הביתה עם עוד איזה 30 קלפים. אחחח... היו ימים.



קריסמס

ביום רביעי שעבר בערב היינו אצל שכנה שלנו, שהיא ומשפחתה חגגו את חג המולד. זו הפעם הראשונה בחיים שלי שאני "חוגגת" את זה ודווקא היה ממש נחמד. היו מלא צחוקים ושתיה, אבל לא שתיתי הרבה... למרות שהם ניסו להשקות אותי שם. מלא מלא זמן לא שתיתי כמו שצריך, אז די פחדתי פתאום לשתות כמות גדולה. בעלה של השכנה שתה בלי הפסקה וזה לא הזיז לו בכלל (טוב, הוא רוסי). היינו שם עד איזה חמש בבוקר, אני כבר לא יכולתי וחזרתי הביתה. היה קור אימים בחוץ ונזכרתי שאמא שלי סיפרה לי על החורף בניו יורק, על חג המולד שם, איך שהכל מכוסה שלג ורואים אורות מהבתים שבפנים האנשים יושבים סביב העץ. אני מאוד מקווה שיצא לי לטוס לשם בחודשיים הקרובים, כי אז כנראה אני לא אוכל לטוס למשך תקופה מסוימת...  (איזה כייף, בדיוק כשאני כותבת התחיל לו עוד פרק של ארתור. רגע, באו נראה מה יש הפרק הזה... "באסטר שב הביתה אחרי שהיה בחו"ל. ארתור חושש שהוא השתנה ושהוא כבר לא מעוניין להיות חבר שלו". :) עפתי לראות. )



יאללה, מלחמה

תמיד הייתי מאלה שרואים חדשות, ואם לא היה יוצא לי אז תמיד הייתי משלימה את החומר בעזרת העיתונים. בזמן האחרון אני מרותקת לטלוויזיה, לעיתונים ולאינטרנט, אני לא מפסיקה לעקוב אחרי המצב. מצד אחד אני מאוד מאושרת שסוף סוף החלטנו להפסיק להיות פרייארים, הפסקנו לשבתף לא לעשות כלום ורק לבכות ששולחים לנו מתנות בצורות שונות (קסאמים, גראדים, רקטות). באמת הגיע הזמן שנפסיק לשבת ככה בחוסר מעש ולוותר, אני כל כך שמחה שסוף סוף החלטנו 'להחזיר' להם.
עם כל השנאה שלי לתושבים שם, גם לי כואב לראות אנשים חפים מפשע נהרגים. לדוגמא, שבוע שעבר מתו חמישה ילדים של איזה טררוריסט, וכן, כאב לי, אמרתי לעצמי: "קורל", "מה?", "הם חפים משפע, הם ילדים, הם לא עשו שום דבר", אבל אז אמא שלהם אמרה "אז מה, נשארו לי ארבעה ילדים ובמקום תשעה מחבלים, נשארו ארבעה", אז אתם מבינים? אז כוסאמק, מזל שהם מתו, כל אחד מהם זה עוד פיגוע, וכל פיגוע זה כמה הרוגים, מספר גדול יותר של פצועים ומספר ענקי של נפגעי חרדה. אז מה עדיף? את מה שכתבתי הרגע או ארבעה ילדים שהיו גדלים והופכים למחבלים?
הצבא שלנו הוא לא חרא, אנחנו לא פוגעים סתם באנשים חפים מפשע. אנחנו לא קמים בבוקר ושולחים סתם טילים בלי לדעת לאן, אנחנו לא שולחים את הילדים שלנו להתאבד אצלם ואז בוכים מול התקשורת. אנחנו לא כמוהם, אנחנו לא מתחבאים בתוך בניין מגורים שיש בו ילדים, מבוגרים – אנשים חפים מפשע, ויורים משם טילים, ואז גורמים לפיצוץ של כל הבניין. הם זונות.
כל בכירי החמאס הולכים ומתחבאים בתוך בניינים, בית החולים, בתי ספר (כאילו מה הם לומדים שם... "בוקר טוב תלמידים, היום נלמד איך לחטוף חייל"), לנו אין ברירה, אנחנו צריכים להרוג אותם אז אנחנו שולחים את הטיל ואז נפגעים גם חפים מפשע.
לנו זה כואב ועוד הם מעיזים לאמר "לא נורא, נשארו לי עוד ארבעה מחבלים לעתיד", אז שילכו להזדיין.
אני לא מאמינה שנתתי להצגות שלהם ולרגישות שלי לעבוד עליי.
מוות של חייל שלנו זה לא כמו מוות של חייל שלהם. כשלנו מת חייל... אני מרגישה תחושה מגעילה בבטן, כאילו יש לי אבן ענקית, אני בוכה. ואני מאמינה שאני ממש לא היחידה שזה משפיע עליה ככה, אפילו שאין לי שום קשר אל אותו חייל. אצלם, שמת מישהו, הם רק מראים את הגופה שלו לתקשורת וצורחים "מוות ליהודים, שישרפו כל היהודים", שאמא שלהם תישרף.
אנחנו לא ברברים, כי אם היינו ברברים, אז עכשיו אנחנו היינו רצים ברחובות עם סוכריות וצורחים "יש אלוהים בשמיים!!!", כמו שהם עושים.
ולמה אני צריכה לפחד לנסוע לת"א, כי יש אזורים מסוימים ש\יש שם ערבים, "ערבים ישראלים" עם תעודת זהות כחולה שיש מצב גדול שהם יקללו אותי, יזרקו עליי אבנים וגם ידקרו אותי, למה? אף אחד לא מחזיק אותם כאן בכח.
"יהיה לכם גלעד שליט 2, גלעד שליט 3 וגלעד שליט 4", אמר אחד מהאנשים שלהם, וכבר השבוע ניסו לחטוף לנו עוד חייל. "יש לנו הפתעות לחיילים שלכם", הוא אמר. זה מה שהם יודעים לעשות, הכל אצלם באלימות, רק לחטוף, להרוג ולפוצץ, אבל כשאנחנו מחזירים להם, כדי להגן על המדינה שלנו זה לא בסדר.
עכשיו רוצים לעשות הפסקת אש, ולדעתי זה מהלך כל כך שגוי ופשוט אסור לנו לעשות את זה. אסור לנו לוותר, לא הפעם. אומרים שחמאס היה מאוד מופתע מיכולות המודיעין שלנו והופתע מכל המבצע. בטח שיהיו מופתעים, כי עד עכשיו ישבנו כמו אהבלים ולא עשינו כמעט שום דבר.
ועוד הם העזו להגיד "אתם פגעתם בגלעד שליט", בדיוק כמה שעות אחרי שמישהו בחדשות אמר "כן, יש מצב שגלעד נפגע מההפצצות שלנו", גם התקשורת שלנו מפגרת ברמות. הם שומרים על גלעד יותר מאשר על עצמם, הם יודעים כמה הוא חשוב להם, זה אחלה קלף למיקוח.
אני לא מבינה למה אנחנו לא מחזירים אותו כבר, שנשחרר להם את מי שהם רוצים, הרי במילא אנחנו נהרוג אותם. אם זה היה תלוי בי, הייתי משחררת להם את כל השבויים שלהם, אבל הייתי מזריקה להם זריקה לפני, שגורמת לוות תוך 48 שעות, ככה שהם היו מקבלים את השבויים המסריחים שלנו, אנחנו היינו מקבלים את גלעד ובדרך חזרה השבויים שלהם היו מתחילים לרעוד, לגסוס ולמות. כי זה מה שמגיע להם.
טוב דיי, זה רק מעצבן אותי ומחמם אותי לכתוב על זה, אני רותחת מכל המצב שיש עכשיו ובמיוחד מהשטות שנקראת "הפסקת אש", שבתכל'ס, בשבילם זה יותר כמו "אספקת אש", כי בזמן הזה הם צוברים יותר כח ויותר נשק. זונות.



לקראת הסוף אני רוצה לשים כאן שני שירים שאני אישית מאוד מאוד מאוד אוהבת, שירים שתמיד מרגשים אותי ומעבירים בי צמרמורות. שירים שתמיד מזכירים לי דברים... הכי אני אוהבת לשמוע אותם כשאני במיטה בחושך ולהירדם איתם, פשוט שירים מדהימים לדעתי. אני אפילו אגלה לכם סוד: אלו שירים שאני מסוגלת לבכות מהם. תרגמתי אותם לעברית, אני מקווה שתרגמתי נכון, למרות שתמיד באנגלית זה נשמע אחרת ויש לפעמים כוונות אחרות, אבל השתדלתי.


Muse - Unintended



לא מכוון
אתה יכול להיות הבחירה הלא מכוונת שלי
כדי לחיות את חיי באופן ממושך
אתה יכול להיות האחד שתמיד אוהב

אתה יכול להיות האחד שמקשיב
לאינקוויזיציה העמוקה שלי
אתה יכול להיות האחד שתמיד אוהב

אני אהיה שם ברגע שאוכל
אבל אני עסוקה בלתקן שברים
של שאריות מהחיים שהיו לי קודם

ראשית, היה את המאותגר
כל החלומות שלי וכל היציבות שלי
הוא לא יכול להיות טוב כמוך

אתה יכול להיות הבחירה הלא מכוונת שלי
כדי לחיות את חיי באופן ממושך
אתה יכול להיות האחד שתמיד אוהב

אני אהיה שם ברגע שאוכל
אבל אני עסוקה בלתקן שברים
של שאריות מהחיים שהיו לי קודם

אני אהיה שם ברגע שאוכל
אבל אני עסוקה בלתקן שברים
של שאריות מהחיים שהיו לי קודם
לפניך...


The Red Jumpsuit Apparatus - Your Guardian Angel



המלאך השומר שלך
כשאני רואה את החיוך שלך
דמעות נופלות על פניי
אני לא יכול להחליף
ועכשיו כשאני חזק הבנתי למה
איך העולם הזה הופך לקר דרך נשמתי
ואני יודע שאני אמצא עמוק בתוכי
אני יכול להיות האחד

אני לעולם לא אתן לך ליפול
אני אהיה לצידך לנצח
אני אהיה בשבילך שם לעבור את הכל
אפילו אם להגן עלייך ישלח אותי לגן עדן

זה בסדר, זה בסדר, זה בסדר
עונות משתנות
וגלים מתנפצים
וכוכבים נופלים, כולם בשבילנו
ימים מתארכים ולילות מתקצרים
אני יכול להראות לך, אני אהיה האחד

אני לעולם לא אתן לך ליפול
אני אהיה לצידך לנצח
אני אהיה בשבילך שם לעבור את הכל
אפילו אם להגן עלייך ישלח אותי לגן עדן

כי את, את, את האהבה האמיתית שלי, את כל לבי
בבקשה אל תזרקי את זה
כי אני פה בשבילך
בבקשה אל תלכי
בבקשה תגידי לי שתישארי, תישארי

תשתמשי בי
תמשכי את החוטים שלי רק בשביל ריגוש
ואני יודע שאני אהיה בסדר
למרות שהשמיים שלי הופכים אפורים

אני לעולם לא אתן לך ליפול
אני אהיה לצידך לנצח
אני אהיה בשבילך שם לעבור את הכל
אפילו אם להגן עלייך ישלח אותי לגן עדן

פינת ההורסקופ:

לאחרונה התחום הזוגי תופס תאוצה (איזה תחום זוגי, עם הכלבה שלי?). קשרים חדשים נוצרים, ואחרים נמצאים בשל של בניה (עם מי בדיוק? רק תזכירו לי...). המתח שליווה אותך בחודש האחרון יפחת ובהחלט תורגש ההקלה (אתם בטוחים? לא, כי עד אתמול, לפני שקיבלתי את הטלפון המציק הזה מצה"ל שמחליטים דברים בלי להודיע לי, הכל היה בסדר).
זה הזמן להקשיב לחברים ולאנשים שסובבים אותך. הם יודעים מה טוב בשבילך. (תגידו "להקשיב למשפחה", לא לאנשים שסובבים אותי, כי אם אני אקשיב לאנשים שסובבים אותי, אז זה אומר שאני לא הייתי צריכה בכלל לעשות פסיכומטרי, שאני לא צריכה ללמוד בגיל כזה, שאני צריכה לצאת כל יום לפאב אחר ולהתנשק עם כל אחד שמוצא חן בעיניי, ככה שנאי אשאיר את העצות שלהם בצד לבינתיים...).
החודש תתקבל הצעה מאוד מפתה ורווחית, אולם בתקופה הקרובה לא כדאי לבצע השקעה, אף שהיא נשמעת מאוד כדאית. (תגידו, אתם בטוחים שאתם מעודכנים? אכן קיבלתי הצעה מאוד רווחית והיא דווקא מאוד כדאית. וכן, גם אתם, הקוראים, תשמעו עליה בקרוב, אם היא תצא לפועל בסוף).



משהו מוזר:
לפני חודש בערך התלתי לדבר עם איזה בחור אמריקאי בפייסבוק. הוא מאמריקה, חתיך על. לפעמים נורא בא לי להתכתב באנגלית ולא תמיד מי שאני מכירה מחו"ל מחובר למסנג'ר או זמין בטלפון, אז תמיד יש את הפייסבוק :) הוא בן 25, אבא שלו איש עסקים מצליח והוא עובד בחברה של אבא שלו, מרוויח כסף שאני ואתם היינו רוצים להרוויח. בהתחלה לא כל כך האמנתי לתמונות שלו, כי... מכירים את הפרופילים של האלה ששמים תמונות של אנשים יפים מדי? תמונות שאתם אומרים לעצמכם "טוב, שימצא מישהי אחרת לעבוד עליה. בטח הוא נכנס לאיזה אתר שלדוגמנים ולקח מהם תמונות, זה נראה ממש מקצועי"? אז ככה זה היה נראה. ואז דיברנו במסנג'ר והוא פתח מצלמה, ואז הבנתי שטעיתי, זה באמת הוא. נראה כאילו הוא יצא מאיזה מגזין או משהו כזה. בכל מקרה דיברנו בערך שבועיים עד שהוא החליט שהוא רוצה לבוא לישראל בזמן החופשה שלו... זה קצת הפחיד אותי, אין לי מושג למה. כאילו, אני לא מכירה את הבן אדם, במילא זה מוזר להיפגש עם מישהו מהאינטנרט, אז עוד להיפגש עם מישהו שצריך פאקינג לטוס לפה? ותתארו לכם שהייתי מהבנות האלה שמתחזות, הוא היה מגיע לפה ולא מבין מה קורה כאן לעזאזל. בכל מקרה, הרגעתי אותו קצת ואמרתי לו שאולי בעתיד ניפגש... הוא ממש נחמד :)
עכשיו אני לא יודעת למה שמתי את זה תחת הכותרת "משהו מוזר", אבל אין לי כח לשנות.

משהו שאם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק:
אתמול בשתיים בלילה אני מקבלת שיחה מחסוי, ככה זה הלך:
"הלו?"
"היי, זאת קורל?"
"כן, מי זה?", שאלתי תוך כדי שניסיתי להבין. לבחור היה קול של ערס, ולא זכור לי שאני מכירה אחד כזה.
"אליקו, מה, את לא זוכרת?"
"מי?", גיחכתי
"אליקו, נו"
"אני לא מכירה"
"בטח שכן. את הבאת לי את הפלאפון שלך במועדון"
"וואלה... מתי?"
"לפני חודש-חודשיים בערך"
"לא יצאתי למועדון כמעט שנה"
"אז הבאת לי את המספר שלך בדאנס בר"
"גם לדאנס בר לא יצאתי שנה"
"אז בפאב"
"גם לא", למרות שהייתי עם דן לפני שבוע וקצת... לא זכור לי שתוך כדי החלפתי טלפון עם ערס בשם אליקו.
"אבל אני זוכר. קוראים לך קורל ואת מבת-ים, רואה?"
"אז... בטח איזו חברה שהייתה לי או פוסטמה עבדה עליך והביאה לך את המספר"
"לא, לא, זאת את"
"אני לא הייתי אבל בשום מקום ואני לא מחלקת את הטלפון שלי לבנים, במיוחד לא במועדונים"
"אז מאיפה יש לי, אה?"
"לא יודעת"
"נו, אני אומר לך, את הבאת לי את זה במועדון לפני חודשיים!"
"אבל לא הייתי בשום מועדון"
"אז בדאנס בר. נו, בראש שלי אני אומר לך"
"טוב, תראה אני..."
"אז מתי רואים אותך?"
"אני לא מכירה אותך"
"נו, אז בואי ניפגש, אולי אני אבוא לך טוב בעין?"
"לא, לא נראה לי"
"למה לא?"
"כי אני לא מכירה אותך. יודע מה? יש לי חבר", שיקרתי
"אז למה לא אמרת קודם? כוסאמאמאמאק ערס" וניתק.
כן, וזה גבירותיי ורבותיי מה שנקרא הערס המצוי. ומכאן עלה לי הרעיון למוצר החדש:



ניתן להשיג ברשתות המובחרות.
צריך להוציא כזה גם נגד פרחות זולות שנותנות לידידים הערסים שלהם להתקשר אליי.

כמה דברים שאהבתי:

     

   


משהו מעצבן:
כמעט כל הידידים שלי במילואים, זה כזה מבאס. גם דן במילואים.

משהו מעצבן 2:
נטע נעלמה לה לגמרי ועשתה את זה לפני ששלחה לי את כל התמונות מהיום האחרון בקורס. כשהיינו בקורס וגם קצת אחרי, היא כל הזמן הייתה מתקשרת ושולחת הודעות, מתייעצת איתי בקשר למורה, לרוזן, מספרת לי, מבקשת שאביע את דעתי. כנראה שאנשים לא צריכים דעות של מישהו יותר, אז הם פשוט נעלמים.
גם הרוזן לא שלח לי עדיין את התמונות. זה הדבר הכי מעצבן בעולם לדעת שיש לך תמונות של עצמך ושל כולם איפשהו חוץ מבמחשב שלך.

משהו מעצבן 3: 
שלשום נתקלתי בכתבה הזאת:

חברות המועצה הצביעו בעד החלטה הקוראת ל"הפסקת אש מיידית ויציבה" ברצועה. ארצות הברית נמנעה בהצבעה. שגרירת ישראל באו"ם: "להפסיק את ירי הרקטות והברחת הנשק"

מועצת הביטחון של האו"ם אישרה הלילה (שישי) החלטה הקוראת לישראל ולפלסטינים לכונן "הפסקת אש מיידית ויציבה" ברצועת עזה. 14 מתוך 15 חברות המועצה הצביעו בעד ההחלטה, ואילו ארצות הברית נמנעה אך לא הטילה וטו. מזכירת המדינה האמריקאית קונדוליזה רייס, שהשתתפה בדיון, נימקה את הימנעותה ברצון להעניק הזדמנות למאמצי התיווך של מצרים.

בהחלטה, שמספרה הוא 1860, נכתב כי מועצת הביטחון "מדגישה את הדחיפות וקוראת להפסקת אש מיידית, יציבה, שתכובד במלואה ושתוביל לנסיגת כוחות צה"ל מעזה". בהחלטה לא נאמר כי על ישראל להסיג את כוחותיה מהרצועה באופן מיידי. בנוסף, מוזכר בה הצורך להקים מנגנון לפיקוח על הברחת נשק.

כוסאמק, טוב? אני מאוד מקווה שאנחנו נמשיך להפציץ שם. מעניין... למה שלא יעשו הצבעה על זה שיפסיקו להתפוצץ פה באוטובוסים? ברחובות? להצית תחנת דלק? לחטוף חיילים? לדקור אנשים? לשלוח טילים לכל מקום? זה לא, אבל אנחנו... כן. וואלה יופי.

משהו שביקשתם:
ביקשתם תמונה של דן? אז הנה. לאור המצב בחרתי תמונות עם מדים :) נראה לי היא די ישנה... 

  



זהו, עד לכאן היום. שיהיה לכם המשך יום נפלא ואחלה של שבוע!
מחכה לתגובות שלכם:)

אוהבת המון,
אברילו'ש.