יומנה של נערה

שיר שאני מאוד אוהבת, מוזמנים לשמוע ברקע
בפוסט הקודם שאלתם שאלות בתגובות, והגיע הזמן לענות עליהם:) שנתחיל?

ש: טוב אז לפי ששמתי לב כאן ובפייסבוק יש לך יותר ידידים מאשר חברות וקראתי כאן תגובות שלהם ושיחות שלכם גם בפייסבוק... ומאוד מעניין אותי לדעת איך זה להיות "אחת מהחבר’ה" כמו שאומרים עם כל הבנים....? זה עדיף על בנות? יותר כייף עם בנים? כי לא יודעת
אני לא מצליחה לראות את עצמי יושבת עם בנים כי הם די אטומים ומשעממים לא?
ת: זה נכון שיש לי יותר ידידים מאשר חברות, מהסיבה הפשוטה שמאוד קשה לי להתחבר עם בנות. אני באמת בוחרת את החברות הבודדות שלי בפינצטה, כי פשוט עם בנים יותר כייף. זה מתחיל מכל דבר... מפגש בנות זה תמיד כולל ריכולים, קנאה, איפור, בגדים, לקים, בנים, ריכולים, בגדים ועוד קצת ריכולים... אצל בנים זה תמיד צחוקים, אין את הקנאה הזאת, אין סכסוכים, אומנם יש ריכולים, אבל לא כאלה שבאים להעליב אף אחד, הכל בשביל הצחוקים. ערב עם הבנים זה תמיד כולל כדורגל ומלא פלייסטיישן (פרו), זה כל כך קשה להסביר, אבל פשוט זה כייך לבלות איתם. זה כייף להתייעץ איתם, כי הם תמיד אומרים את האמת, בקשר לבנים, בגדים ובקשר להכל. ארוחה עם בנות לרוב זה סלט ומים, ארוחה עם בנים זו ארוחת שחיטות של 2 מגשי פיצה, פיצוחים, קולה, בורקסים, המבורגרים וכל מה שמשמין וטעים. בנים ממש לא אטומים ומשעממים שמכירים אותם מקרוב. כשמכירים גבר בתור קשר, זה לא תמיד נגמר בטוב, אבל כמו שאמרת – ברגע שהופכים להיות "אחת מהחבר'ה" שלהם, הכל כבר שונה ובאמת שאין על בנים בעולם. ממליצה בחום:)

ש: יש לי שאלה...... את שומעת ראפ והיפ-הופ? את אוהבת? אם כן אז איזה זמרים?
ת: כן, אני מאוד אוהבת ושומעת מאז שאני ילדה קטנה. האמנים המועדפים עליי הם אמינם המלך, כמובן, טופאק, פיפטי סנט, d12 וד"ר דרה.

ש: סורי שאני שואלת ככה אבל אני באמת חדשה פה... קורל, את מגדירה את עצמך כפרחה?
ת: מה נראה לך? לא, באמת, מ-ה נראה לך?

ש: איך את מגיע לכל הפגישות בערוץ 10?
ת: ערוץ 10 מזמין בלוגרים נבחרים להשקות, הקרנות וראיונות וכנראה שאני בניהם :)

ש: אילו תכונות חשוב לך שיהיו בברה שלך? כי שמתי לב שיש לך יותר ידידים וחברים בנים מאשר חברות, אז את בטח בוחרת אותן בקפידה... תודה
ת: אני אכן בוחרת את החברות הבודדות שלי בקפידה רבה ואחרי בררנות ממושכת מאוד. חשוב לי שחברה שלי תהיה אמיתית, לא צבועה, שלא תתעסק במראה שלה כל היום. חשוב לי שלא תפחד לאכול וכשאנחנו הולכות לאכול, שלא תזמין סלט עם מים, אלא שתזמין ארוחות שחיטות כמו שצריך. חשוב לי שהיא תהיה כנה ולא תשקר לי, שהעצות שלה יהיו אמיתיות ולא מתוך אינטרסים אישיים שיכולים להיות לרעתי. חשוב לי שהיא תהיה מצחיקה, קצת שרוטה בראש, אחת שיכולה לעשות מכל דבר צחוק. שלא תהיה מאופקת מדי. חשוב לי שהיא לא תהיה פרחה או כל דבר שדומה לזה, שיהיו לה שאיפות בחיים וחלומות. חשוב לי שבחברה שלי אני אוכל לראות אחת שאני אוכל להמשיך את הקשר איתה גם בעוד שנים, כששתינו נתקדם, ולא שאני אתקדם והיא תשאר עם קנאה ירוקה מאחור. שתדע מה היא רוצה מעצמה. שלא תהיה תלויה בי. שלא תחפש את האישור שלי לכל דבר. שלא תהיה חנפנית. שתדע להעמיד אותי במקום כשצריך. שתדע לפרגן מהלב. שתסתדר עם ידידים שלי, כי אחרת זה לא ילך...

ש: יש לך אולי שין?
אם כן מה הכתובת?
ת: היה לי כשהייתי בת 13... היום יש לי מקושרים כמה שנים (שאני כבר לאר נכנסת לשם) ופייסבוק. מוזמנים להוסיף: Coral Almog.

ש: מהם הסרטים שאת הכי אוהבת?
ת: זה מאוד קשה לבחור, אבל בעיקרון: סיפור אהבה בלתי נשכח, איילנד, בית השעווה, כל המהיר ועצבני, כל סרט של ג'ים קארי, קזינו, מאפיונרים, ילדות רעות, 8 מייל, תתעשר או תמות בדרך, הבחור החדש... ויש עוד מלא. זה מה שעולה לי כרגע.

ש: יש לי שאלה..
את מקבלת כסף על כל הפירסום הזה שאת עושה לפרק הכפול של נאור ,
ולקאמבק של איזושהיא להקה בסלקום בסלולר במציור [ אני לא בדיוק זוכרת איזו ]..
ולהישרדות 2009..
ולכל התוכניות והדברים שאת משווקת כאן בבלוג שלך, שבמקרה כמעט כל הארץ נינכסת אליו?
ואם לא את עושה את זה סתם בשביל הכיף שלך?
תודה(:
ועוד שאלה שקשורה בנושא: אני אוסיף גם שאלה שקשורה לזה
את מקבלת כסף על שאר הפרסומים? נגיד המשקפי שמש
הפלאפון
כל מיני תכשירים שראיתי שפרסמת פה מותגי ספורט וכאלה.... .
והאם את תפרסמי משהו שאת לא מאמינה בו?<
ת: יש דברים שאני מקבלת עליהם כסף, יש דברים שלא, יש דברים שאני מקבלת את המוצרים כדי לכתוב עליהם, יש דברים שאני מקבלת הטבות דרכם. זה עניין מאוד מורכב.
אני לא אפרסם משהו שאני לא מאמינה בו, לדוגמא אם ירצו שאני אפרסם מעיל פרווה בתמורה לסכום כסף מאוד גדול – אני לא אעשה את זה.

ש: קורל למה בארכיון יש רק מה-2 בשנת 2008?
למה מחקת את השאר?
ת: הבלוג קיים מ2003, וזה פתאום היה לי לא רלוונטי להשאיר את כל העדכונים הישנים שכבר לא אפקטיביים בעיניי היום. מה גם שההתחלה של הבלוג (רק הוותיקים ביותר יזכרו) הייתה פיקטיבית, כי לא חשבתי שבאמת יעניין אותי לכתוב בלוג על עצמי... וקוראים חדשים שיכנסו עלולים ממש להתבלבל מכל העניין. אם יהיה ביקוש אני יכולה לשים כמה מהפוסטים הישנים.

ש: מה את הכי אוהבת לאכול? ולשתות?
ת: כל מה שנקרא ג'אנק פוד. אני מתה על פיצות, סיני, מלאווחים, זיווה, בורקסים, צ'יפס. אני חולה על עוגיות שוקולד צ'יפס, במיוחד אלו עם האריזה הכחולה. אני מכורה לקינדר בואנו, כל הסוגים כמעט. בכלל, שוקולד זה השם השני שלי. ממ מה עוד? סמבוסקים, במבה, אפרופו, מקדונלדס, או כל מקום אחר שיש בו ארוחות שחיטות כמו שצריך. מה אני אוהבת לשתות? קולה:) ושוקו, וסליחה שאני הולכת לצאת זקנה, אבל גם סודה. אבל.. ההתמכרות הכי קשה שלי שגיליתי אותה בזמן האחרון – מיץ תפוזים. בכל פעם שאני בשינקין, אני לא יכולה להתעלם מכמויות הדוכנים שמוכרים מיצים טבעיים שנסחטים במקום. אז בכל פעם שאני שם, אני תמיד מצטיידת באיזה שלוש כוסות מיץ תפוזים (מחיר כולל של שמלה בזארה), לכן החלטתי לקנות תפוזים ולהתחיל לעשות גם בבית. זה אחד הדברים הכי טעימים שיש, ממליצה בחום. אם היה אפשר להתחתן עם מיץ תפוזים, הייתי עושה את זה. טוב, אני חושבת שכדאי שאני אפסיק כאן...

ש: היי, אני קוראת קבועה פה אבל רק איזה שנה, את יכולה לספר אולי בקצרה על התאונה שהייתה לך? רק אם נוח לך לדבר על זה, אם לא אז לא חשוב, אני פשוט לא מוצאת את זה בפוסטים שלך.
ת: האמת, מרוב שטחנתי את הסיפור הזה לרופאים מפגרים בצבא שבטוחים שכל חייל שבא ממציא להם סיפורים, אין לי כח לכתוב את זה שוב. אבל נכנסתי לפוסט של כמה ימים אחרי התאונה (אתם לא יכולים לראות אותו, אבל עשיתי לכם פרינט סקרים), כשעוד הייתי מרותקת למיטה וכתבתי כמו עקומה על המחשב. הנה הפוסט: