יומנה של נערה

הימים האחרונים עוברים בסדר. בכלל, כל החודש האחרון עבר ממש מהר בגלל כל החגים. ביום כיפור צמתי (שנה שניה שאני צמה) והאמת שעבר לי ממש בקלות. רק כשנגמר הצום וכבר שתיתי, התחלתי להרגיש קצת סחרחורת, אבל זה עבר.
את סוכות עשינו אצל סבא שלי והיה ממש נחמד. לא יודעת, כל התקופה האחרונה עוברת בסדר כזאת. יש לי לחץ בגלל כל מיני דברים שאני צריכה כבר לעשות אותם ולסדר אותם. הגעתי למסקנה (ממש הברקה LOL) שיש דברים שלא יזוזו מעצמם ואם אני לא אתחיל לטפל בהם - זה כנראה לעולם לא יקרה.
אתמול ישנתי ממש מאוחר, נרדמתי רק באיזה ארבע לפנות בוקר. שוב המחשבות הציפו אותי, חלקן מחשבות כייפיות ומחממות, חלקן מחשבות שאני כועסת על עצמי שאני מעזה לחשוב, חלקן מחשבות מזכרונות נעימים אבל עם קצת כאב, כי זה זכרונות ולא משהו שאני חווה כרגע, למרות שאני רוצה.
בדרך כלל אני בן אדם מאוד רגוע, שאומנם מתעצבן בקלות, אבל לרוב אני לא מתעצבנת, כי אין מי שיעצבן אותי... ולאחרונה אני מוצאת את עצמי בלחץ ועצבנית יותר מדי, וזה משהו שאני שונאת. כשאני עצבנית אני לא שולטת בדברים שאני אומרת ואני יוצאת ממש כלבה לפעמים, אחרי זה אני נושאת בתוצאות של זה וזו הרגשה מגעילה. החלטתי פשוט להיות יותר רגועה ולא להתעצבן מכל דבר, למרות שיש הרבה כאלה שאין לי סלבנות אליהם או אנשים שפשוט מביאים לי את הסעיף בשניה שהם פותחים את הפה, אני פשוט אנסה להתעלם ולהבליג.
היום התעוררתי והייתי כל כך עייפה, בקושי הצלחתי לפקוח את העיניים. נסעתי לבסיס ויצאתי משם די מוקדם. עצרתי בשינקין לשתות את השייק האהוב שלי וניסיתי להתעלם (והצלחתי!) מכל החנויות סביבי, כי דיי, כמה כבר אפשר לקנות? כל הבגדים שקניתי לאחרונה... אין לי אפילו הזדמנות ללבוש אותם. הם סתם שוכבים לי בארון ועכשיו בכלל נכנס חורף, אז לגמרי לא תהיה לי הזדמנות ללבוש אותם...
כשהגעתי הביתה הייתי טיפה על המחשב ואז פשוט הרגשתי שאני לא יכולה יותר, שאני נרדמת בישיבה, אז פשוט הלכתי לישון והתעוררתי בלילה. זה הדבר הכי מעצבן, כי עכשיו אני ממש לא עייפה ומחר יש לי יום חופש, שאני בטח אבזבז אותו בלישון, כי אני אהיה עוד יותר עייפה. סאקס.

אני מחכה שיגיע כבר החורף, כל כך! שיהיה קר, שלא תהיה שמש מעצבנת. להתכבל מתחת לפוך עם כוס שוקו (אני באמת עושה את זה חח) מול איזה סרט נחמד. לצאת החוצה אחרי שירד מבול במשך כמה שעות והרחובות נראים כל כך נקיים, כאילו מישהו העביר עליהם ויש רציני. אין כמו הריח של אחרי הגשם. אין כמו הרוח הקרירה הזאת. עכשיו אני רק צריכה למצוא חבר שיעביר איתי את החורף (וגם את אחרי החורף) והכל יהיה מושלם :) אני עדיין לא אתפשר על בנים, אני עדיין בררנית ובטוחה שבסופו של דבר אני אמצא את האחד עם התכונות שאני רוצה, לא מחפשת שיהיה חתיך, מספיק שיראה נחמד בשבילי, שאני אמשך אליו, שיהיה מצחיק וחכם, שיהיו לו רצונות ושאיפות בחיים, שהוא יהיה בן אדם עם ראש על הכתפיים, קצת חננה חח, שידע לכבד ושידע לאהוב ולפנק, להקשיב ולהיות נאמן... יאללה, שיגיע כבר. אני רוצה שיהיה האחד שאני ארגיש אליו משהו סוף סוף, שאני כן אוכל לאהוב, ומישהו שידע להחזיר את זה בחזרה ושלא יתנהג כמו אינפנטיל...

הנה כמה תמונות מהתקופה האחרונה.

לא תמונה משהו...