יומנה של נערה

ברי סחרוף - מונסון. שיר שאני אוהבת.

היי, מה שלומכם?

כבר לא יוצא לי לכתוב כאן כל כך הרבה. יש לי המון דברים על הראש וכל פעם שאני מנסה לשבת ולכתוב אני לא מצליחה מרוב שהראש שלי עסוק בדברים אחרים. לאחרונה הזמן עובר לי ממש מהר. אני לא יודעת אם זה טוב או רע, אבל מה שכן החודשים עוברים להם בלי שאני שמה לב, זה מרגיש לי כאילו רק אתמול סיימתי בכלל י"ב ויצאתי לחופש הגדול הכי ארוך בחיים שלי. התקופה האחרונה הייתה בין המשמועתיות בחיים שלי ואני לא חושבת שיש מספיק מילים בשביל להסביר הכל. אני תמיד אשאר אותה אחת, אבל רכשתי לעצמי תכונות חדשות. אני יודעת שהרבה זה בזכות הצבא... משמעת, בפעם הראשונה בחיים שלי הכרתי אנשים שהם באמת יעשו בשבילך דברים, הכרתי חברות שלא חשבתי שאכיר בצבא, מה זה לא חשבתי? הייתי בטוחה שאני לא אמצא חברות בצבא. וידידים... הדעות שלי השתנו מקצה לקצה וכשאני מסתכלת אחורה אני כל כך שמחה שלא המשכתי עם התהליך הזה של לצאת מהצבא. אני זוכרת כמה היה לי רע בתפקיד הקודם ושלא הסכמתי לשמוע על שום דבר אחר והחלטתי שכל הצבא הזה לא בשבילי... עכשיו אני ממש שמחה שנשארתי בצבא, שנלחמתי והגעתי לתפקיד אחר עם אנשים מדהימים, רובם.

כמו שכתבתי לפני שני פוסטים בערך - נרשמתי ללימודים, תואר ראשון בניהול וכלכלה. כבר עברו להם שלושה שיעורים ואני חייבת להודות שזה מוזר שוב לשבת בכיתה, עם כל מיני אנשים, המורה לפנינו, לפתוח קלסר עם חוצצים, דפדפות, עטים, סרגלים וכל הדברים האלה... שוב מתמטיקה. זה מצחיק איך בכל פעם אני בטוחה שאני לא אראה יותר מתמטיקה בחיים וזה איכשהו תמיד חוזר אליי. בסך הכל אני ממש נהנית מהלימודים כי זה משהו שאני עושה בשביל עצמי תוך כדי הצבא. אני בן אדם שתמיד אוהב ללמוד, להתפתח ולגלות דברים חדשים וכבר הגעתי למצב שאני לא מסוגלת להמשיך בלי ללמוד. אני לא אשקר ואגיד שניהול וכלכלה - מנהל עסקים זה היה חלום חיי ללמוד אותו, אבל אני מציאותית. ברור שיותר מעניין אותי תסריטאות, בימוי, משחק, גראפיקה ועוד כל מיני דברים, אבל אני חושבת שלא כדאי להשקיע כסף, זמן ומאמץ בשביל מקצוע שהסיכויים להצליח בו הם ממש לא גבוהים. אלו אולי מקצועות שאני אשקול ללמוד אחרי שכבר יהיה לי תואר ראשון במשהו יותר מצליח ויותר טוב ואז אני אקח את זה בתור תחביב או משהו. אני יודעת שהמקצוע שבחרתי זה משהו שיותר קל להצליח בו, אפשר להתקבל עם זה כמעט לכל מקום, הסיכויים להצלחה ולקידום במקצוע הזה יותר גבוהים. זה כן מעניין אותי מאוד, אבל לא ברמה כמו מקצועות אחרים. אבל אתם יודעים, לא הכל בחיים האלו זה תוכנית לפי בקשתנו... אני גם ממש שמחה שלקחתי את זה ככה לאט-לאט, כי יש לי את כל הזמן שבעולם עכשיו. מעטים האנשים שמתחילים ללמוד בגיל כזה צעיר וזאת הסיבה שאני לא נלחצת בגלל זה. יושבים איתי בכיתה אנשים בני 30 ו-40 וזה מצחיק. שוב אני הכיתה קטנה. בכל מקום אני הכי קטנה:| חחח. אני גם ממש שמחה שהמפקד שלי התחשב בי ככה ונתן לי את ההזדמנות הזאת ללמוד, אני יודעת שזה לא מובן מאליו ואולי מפקדים אחרים לא היו מאשרים את זה...

סוף סוף החורף הגיע, למרות שבימים האחרונים חזר להיות קצת חם, זה כבר ברור שהחורף כאן. אני כל כך חיכיתי לזה. לא אכפת לי להירטב בגשם ולא מעניין אותי שתהיה רוח חזקה ואני בקושי אצליח ללכת ברחוב, אחרי שהמטריה שלי התעקמה לה, כמובן. אני ממש חיכיתי לזה. זו העונה שאני הכי אוהבת כי הכל רגוע בה והכל נראה כל כך יפה. אין דבר יותר כייף מאשר הריח של אחרי הגשם, איך שהרחובות נראים שטופים כאלה, מצוחצחים וטהורים. זה כייף להיות בבית מתחת לפוך, לצפות בטלוויזיה, לשתות שוקו חם בזמן שלבושים בטרנינג גדול כזה ולשמוע את נקישות הגשם על החלון. מה שכן, אני מקווה לא לעבור את החורף הזה לבד :| אבל גם עכשיו אני לא אתפשר על סתם משהו ואני מחכה למישהו הזה שיגרום לי להרגיש משהו, אולי בפעם הראשונה בחיים...

היום התחלתי לעשות קצת סדר בארון וכמובן שהפסקתי באמצע. אני בשוק מכמויות הבגדים, הנעליים והאקססוריז שיש לי בארון. לא ידעתי שקיים דבר כזה בכלל. אני לא מוצאת את עצמי בין כל הבגדים האלה ואני שואלת את עצמי, האם אי פעם אני אספיק ללבוש את כל זה? אבל העיקר בכל פעם שאני צריכה לצאת אני פוצחת בנאום ה"אין לי מה ללבוש!!! מה אני אלבש, מה??? יואוווו אני צריכה בגדים ודחוף!!!". ולמרות כל הבגדים שיש לי, תמיד יש לי איזה כמה פריטים שאני פשוט נדבקת אליהם ומסרבת להפסיק לחרוש עליהם. יש לי תקופות כאלה לפעמים, כל פעם אני בוחרת לי כמה פריטי לבוש שאני לא מרפה מהם.