יומנה של נערה

(חזרתי היום מההקרנה של 'היפה והחנון', מקווה שתהנו).

חידה:
על מי קרויה העיר וושינגטון?
א. על שם גורג' (w, אני מבקשת) בוש
ב. על שם דנזל וושינגטון
ג. א.... אמ.... אה....

התשובה: ב'. כך ענתה אחת היפות בריאלטי החדשה שהולכת לעלות אלינו השבוע בערוץ 10.
אז תשכחו מבנות ובנים עם מראה טבעי (אהא) שתקועים על אי בלי עזרה של אף אחד (אהא) ותגידו שלום לריאלטי החדשה שהולכת לסחוף אותכם בשלושת החודשים הקרובים.
חזרתי לא מזמן (בעצם, כן מזמן, אבל אני תמיד מוצאת מה לעשות בבית) מההקרנה של 'היפה והחנון'.
מדובר בגרסה הישראלית לפורמט שסחף את כל ארצות הברית וגרם להם להיות מרותקים למסך ולא להפסיק לצחוק - "Beauty and the Geek". במקום להכניס 20 רווקות ורווקים נוטפים סקס, ערוץ 10 הכניסו עשר בחורות יפות (ותכף אני אשפוך את מה שאני חושבת עליהן, שווה לחכות למירמור שלי), שכמו שאומרת הבדיחה הישנה, לא היו בתור כשאלוהים חילק שכל, הן בדיוק קנו נעליים של ג'ימי צ'ו (או סייל בTogo, איך שתרצו), ביחד איתן הולכים לבלות את השבועות הקרובים עשרה חנונים. עכשיו, תלוי איך אתם מגדירים חנונים. אני למשל, מאוד אוהבת חנונים, אני מטורפת על חנונים, וכמה שיותר מרושלים, תמימים וביישנים, ככה יותר טוב. אבל החנונים שנמצאים בוילה הם ממש לא מהסוג הזה.
תדמיינו לכם סוג של סטיב ארקל ב.... אמ לא, תדמיינו לכם את האנשים שמעולם לא ראו מראה, מעולם לא נגעו בבחורה, לא יודעים מה זה להסתפר, להתגלח, לא לגרוב גרבים עם הדפסים של מעוינים עד הברך!, ביישנים, נבוכים, תנועות שמסגירות את חוסר הביטחון העצמי שלהם. מאוד קשה להסביר, אבל אני בטוחה שברגע שתראו אתם תבינו על מה אני מדברת. בקיצור, סטיב ארקל נראה החבר המושלם לידם.
והבנות... זה כאילו מישהו עם לב ממש רחב ורחמן החליט לעשות חסד עם כל אלו שנשרו בכיתה ט' עקב כניסה להריון מקפטן נבחרת הכדורגל, עקב הצעה להיות הדוגמנית הבאה של ישראל מ"סוכן דוגמניות" מפוקפק שעונה לשם כמו יעקוב חממי וכו'. אני לא אשקר, גוף לא חסר להן. הן מסוג הבחורות שאנחנו, הבנות רואות בים ומסננות "זונה", ומסוג הבנות שהבנים רואים בים וכבר מתחילים לדמיין איך הם הולכים לפרק אותה, ולא, לא במובן של החנונים - לפרק דברים ולהרכיב מחדש רק כדי לדעת איך הכל עובד.
בואו נגיד שאני אשמח להתחתן עם המנתח הפלסטי שעשה להן את העבודה, הוא בטח מפוצץ בכסף בזכות כריות הסיליקון שאזלו ממדפיו.
הן לא יודעות איך נראית מפת ארץ ישראל. באחת המשימות היה עליהן לעמוד מול לוח שעליו מצוירת  מפת ישראל ריקה, בלי שמות הערים, מושבים וכו', תפקידן היה לקחת את המדבקות המכילות שמות ערים, אתרים, כיוונים + שתי מדבקות שעל אחת מהן הייתה מצוירת שמש בצירוף הכיתוב 'זורחת' והשניה 'שוקעת' ולהדביק על המפה. מסתבר שהשמש זורחת ושוקעת מאותו מקום, שהכינרת צמודה לבאר שבע ולבנון ממש שכנה של תל אביב. או, עכשיו אני רגועה ויכולה להגיד לאמא שלי "רואה?! שיעורי גיאוגרפיה לא כאלה חשובים!".
אז צחקתי, מאוד אפילו, אבל יצא לי לחשוב האם ההפקה מתערבת או לא. אני מניחה שלא, אבל באמת שזה כל כך מוזר, קשה להאמין שקיימות כאלו פוסטמות שלא יודעות דברים בסיסיים ולא יודעות מה המשמעות של המילה "רנדומלי" ונותנות פירוש ממש חדשני שמראה על דמיון פורה במיוחד למילה "אינפנטיל".

אפשר לסכם את הריאלטי כמפגש עם גברים בעלי אינטלגציה (סליחה, אנטולנגנטציה, ע"פ אחת המשתתפות) גבוהה במיוחד אך הכישורים החברתיים שלהם נמצאים בגובה הכינרת לבין נשים בעלות יכולות חברתיות גבוהות מאוד (הבלונים, הבלונים...) אך מתקשות לדעת כמה זה 4 כפול 4, וזו עוד מחמאה.
כל יפה מקבלת חנון, הם צריכים להתגורר ביחד באותו החדר במשך כל התוכנית, כמובן עד שידיחו אותם. ממש רציתי להרביץ לכלבה שהפרידה את המיטה לשני חלקים כדי לא לישון ביחד עם אחד החנונים, המבט הכלבלבי והמסכן שלו המיס אותי לגמרי.

כשהבנות יצאו מהרכבים אני תהיתי לעצמי מיד אם הן באמת יוצאות ככה מהבית. כולן לבושות בבגדים קצרצרים, ואני עדיין לא מבינה, את פאקינג מידה אפס בחצאית, את רזה, את כוסית, אז למה לקנות מידה Y, להיכנס אליה בכח ולהכריח את השומנים שבקושי יש לך לאיים לפרוץ החוצה, למה? כולן הלכו על עקבים, אחת סיפרה שיש לה אוסף של נעלי עקב, אז אני מודה, גם לי יש, יש לי הרבה נעלי עקב, בכל מיני צבעים, עיצובים וכו', וכן, בניגוד להרבה בנות שמתעקשות ללכת על עקבים, אני יודעת ללכת עליהם, אני אפילו מומחה בזה, אבל... למה? למה ללכת על עקבים ולחזור עם כאבי רגליים בזמן שאנחנו יכולות לנעול נעלי אדידס או כפכפים תנכיים ולהיראות כוסיות באותה מידה? טוב, סטינו מהנושא.
כשהחנונים הגיעו על קורקינטים או סוג של, גם כאן היה קשה לי להאמין שדברים כאלו באמת קיימים.
What the fuck? סיננתי. סתם, לא באמת סיננתי כדי שאחרי זה לא יגידו "אבריל מדברת לעצמה", אבל זה מה שעבר לי בראש.
אבל כשחושבים על זה, כשאני אגיע לקטע של לחפש שותף לכל החיים (ואתם מאלצים אותי לכתוב 'חתונה' – *פרצוף מבוהל*), אני בטוח אלך על חנון. יש משהו נורא יפה בחנונים. הם תמימים, בתוליים בהתנהגות שלהם, יודעים איך להעריך ולכבד, חכמים, אפשר לדבר איתם על כל נושא שבעולם (חוץ מעל הברמן ב'אקדמיה' ועל "איך זה יכול להיות שדן לא זכה בהישרדות?! קנאים!"). מהניסיון שלי עם הכרת חנונים (במקרה שלי, חנון יפה, בלונדי ומתוק, ראו  כינוי בפוסטים קודמים – דקסטר) הם עדיפים על הבנים האחרים (לא חייבים להיות ערסים) שפשוט יודעים הכל, מכירים הכל, אי אפשר לחדש להם שום דבר במיקום הנקודה אצל הבחורה (בניגוד לנקודת הימצאה של העיר חיפה על המפה), מזלזלים, לא מעריכים. אני צריכה חנון חמוד שיעזור לי ללמוד לפסיכומטרי, שיראה איתי סרטים רומנטיים, שישחק איתי בפלייסטיישן ושביחד נפרוץ למחשבים של הפנטגון, וכמובן, שיוקסם ויהיה נבוך מכל דבר שאני עושה. בקיצור, חנונים is the best.