יומנה של נערה

שלום לכם

את הפוסט הפעם נפתח בתמונות שקיבלתי לא מזמן באי מייל, התמונות צולמו בקוקה קולה וילג', זוכרים את פוסט התמונות הענק? אז התמונות האלו נשלחו אליי רק אחרי ולכן רק עכשיו יוצא לי לשים אותם.

ליז ואני (יותר נכון, רואים רק את הרגליים שלי):

אני, ליז ויותם (ואל תשאלו אותי למה הראש שלי יצא בלי צוואר, הכל בגלל יותם ששם עליי את היד!):

ליז ואני:

קרדיט: צלם - אבי ולדמן.

הפעם בפינת הסרטים יש את הסרט "ג'ונו" - Juno :

מהבמאי של "תודה שעשנתם" מגיעה קומדיה שחורה חדשה. כאשר התיכוניסטית ג'ונו מקגאף מגלה שהיא בהריון לא מתוכנן היא מחליטה על צעד מפתיע שישפיע על כול הסובבים אותה. 

אתם יכולים לצפות בסרט כאן או ללחוץ על הסרטון עצמו ולהגיע לאתר שממנו נלקח הסרט, שם יש לכם גם את האפשרות לראות במסך מלא. אם הסרט נתקע כל שניה פשוט תתנו לו קצת זמן להיטען ואז תחזרו לראות מהנקודה שהפסקתם. אם הסרט חוזר להתחלה במפתיע - תעשו רענן, תלחצו שוב פליי ותחזירו לנקודה שבה זה נעצר.

מה איתי?

בדיוק עכשיו דיברתי עם נציגה מהקורס לפסיכומטרי, אני עדיין מתלבטת לאיזה בית ספר ללכת. צריך לחזור אליי נציג היום או מחר ונדבר על כל הפרטים, אני מקווה לסגור את זה כמה שיותר מהר ולהתחיל ללמוד. זה קצת נמאס לשבת רוב היום בבית או לבלות ולא לעשות בעצם כלום. הבנתי שיש להם גם קורסים בבת ים, ואני ממש לא מתכוונת ללכת על זה. זה לא שאני לא רוצה לפגוש אף פרצוף מוכר שלמד איתי בתיכון, הרי במילא אף אחד מהם לא הולך לעשות בשנים הקרובות פסיכומטרי או בכלל לעשות עם עצמו משהו, הקטע זה שרוב האנשים פה די מוכרים ומעצבנים. אז עדיף ללכת על קורס בת"א, גם אני אוהבת נסיעות שכוללות שמיעה באמ.פי וגם כי זה... אחרת.

ו... כן, ניחשתם נכון, עדיין לא חזרתי לעבודה? למה? אני עצלנית. וכשאני חושבת מה יותר עדיף לי, לשבת בבית במזגן ולרבוץ או להתרוצץ בין מאות בגדים + מוזיקה רועשת + פרחות מעצבנות, אז ברור שאני אבחר באפשרות הראשונה. וכן, נכון, אפשר למצוא עבודה אחרת אבל אני לא מסתדרת בשום מקום.

מלצרות - חרא שאני אתרוצץ בשביל מישהו שבקושי ייתן לי 10 שקל טיפ. וממש לא בא לי לחזור כל ערב הביתה עם כאבי גב ורגליים.

סקרים/שירות לקחוות - לקוראים היותר וותיקים כאן, אתם בטח זוכרים שעבדתי כמה חודשים בYES ואתם בטוח זוכרים גם את כל התלונות וההתבכיונות שלי בכל פוסט על כמה שאנשים זה דבר מעצבן ועד כמה שכל ערב האוזן שלי הייתה מתחממת יותר ממלוואח במחבת משומנת.

חנות נעליים - אני ממש לא מתכוונת לחזור שוב על הטעות הזאת ולהתחיל להתרוצץ במחסן ולחפש לאנשים את הנעליים שהם רוצים לפי קוד, מספר, מידה ודגם.

מה עוד?

טל המטומטם הזה קרא את הפוסט הקודם והחליט שזה ממש יהיה מצחיק לעבוד עליי. כמובן שלא הלך לו והוא סתם המציא שהוא שיקר בקשר לגיל ושהוא בכלל בן 22 (טוב, זה ברור שאצל גברים הם תמיד 3 שנים פחות באמת, הכוונה להתפתחות שכלית) ושיש לו חברה שהוא מסתיר ממני או משהו כזה ושהיא לא יודעת על הידידות בנינו. דביל. אחרי זה גם ניסיתי לעבוד עליו, וכל שניה המצאתי פרט חדש בשקר שלי והתאפקתי שלא לפרוץ בצחוק. ועלק הוא משחק אותה שהוא לא האמין, אבל אני יודעת שכן

מישהו זרק אותי בפייסבוק. כן, שמעתם נכון. הייתי מדברת עם איזה אחד שחיין אמריקאי כמה זמן, עד שפתאום הוא כתב לי הודעה שחברה שלו נכנסה לו לפייסבוק וראתה את כל השיחות בניננו ואת כל התגובות. היא התחילה לבכות וביקשה ממנו שיפסיק להתכתב איתי כי אני בחורה יפה ואטרקטיבית (ישבתי שעה עם טל על פירוש המילה, ובסוף הגדרנו את זה כ"דירת גן במחיר אטרקטיבי"), וכי אני ישראלית פלפלית.

חוצפן.

אבל זה אמור להחמיא לא?

אני בטוחה  ששמעתם אתמול על המקרה המזעזע של הילדה רוז שנעדרה שלושה חודשים. רוז (בת 4 וחצי) נולדה בצרפת, לאחר כמה זמן אמא שלה עלתה לישראל והתחתנה עם האבא של בעלה, ז"א הסבא של רוז. הם הביאו עוד שתי בנות. כנראה שרוז לא התאימה להם כל כך, הם היו מתעללים בה ללא סוף, לבסוף, לאחר שהסבא (שנשוי לאמא) החליט שנמאס לו, הוא הכניס לה מכה חזקה מה שגרם לה לאבד את ההכרה. אחר כך, לפי דבריו הוא "נבהל" ולא ידע מה לעשות, אז מה הוא עשה? פשוט מאוד. הוא הכניס את רוז למזוודה והשליך אותה היישר לתוך הירקון. חולה נפש. אני לא מבינה איך אפשר בכלל לעשות דבר כזה. זה כל כך מזעזע. ומה עוד יותר מפחיד? שרמת הפשיעה בארץ עולה ועולה ושוברת בכל פעם שיאים חדשים, זה פשוט מפחיד.

כדי לקרוא עוד ולראות תמונות וסרטון מהחיפושים תיכנסו לכאן.

לעוד כתבה ותמונות של רוז כשהייתה קטנה יותר בחזקת אביה כנסו לכאן.

אוקיי, עד לכאן. מחכה לתגובות שלכם, וכמובן לדעתכם על המקרה המזעזע הנ"ל.

לא לשכוח להיכנס לכאן, שווה לכם:)

המשך יום טוב, אברילו'ש.