יומנה של נערה

אז אחרי הרבה עצבים ופחד שיגמרו המקומות, נרשמתי לקורס פסיכומטרי ואני מתחילה אותו בקרוב.
יום לפני שנרשמתי סופית התקשרו אליי מבית ספר אחר ואמרו לי שלא כדאי לי להירשם לבית הספר בו אני הולכת להירשם, ממש הפחידו אותי, אבל מהסיבות שלי החלטתי להירשם אליו.
א. הוא מתחיל בקרוב ולא כמו שאר הקורסים שמתחילים רק בדצמבר, מה שאומר שאני אגש לבחינה הקרובה ביותר וככה אוכל לסדר את העניינים עם הצבא.
ב. הקורס שנרשמתי אליו קרוב לביתי, אבל הקורס השני יותר קרוב אבל נמצא באיזור שכל הפרחות, הערסים והבנות המסכנות בטח ילכו אליו. אין לי עצבים ללמוד עם אנשים מסכנים שרק יביאו לי עצבים.
ג. הקורס שנרשמתי אליו יותר זול בסכום די משמעותי, ובנינו? אין כל כך הבדל בין הקורסים, כולם מעל ל - 5,500 ש"ח.
ועזבו את זה שבהתחלה זה היה 7,500, אחרי שאמרתי שאני לפני צבא (אהא) זה ירד ל - 6,000 ואז כשהם שאלו איך הגעתי אליהם עניתי "ביררתי קצת עם אנשים, שאלתי את רופא השיניים שלי והוא אמר שהוא עשה אצלכם וא..", ואז הם קטעו אותי, "אה, הוא רופא שיניים?!"
"א... כן", עניתי
"והוא המליץ לך עלינו?"
"כן, הוא זה שהמליץ! רק בזכותו התקשרתי אליכם!", חירטטתי כי קלטתי שיש כאן קטע של 'חבר מביא חבר'.
"טוב, אז יש לך עוד הנחה", הם קבעו לאחר אימות פרטים, וככה הגשתי לי קורס במחיר נחמד.
תודה, אגב.
בטח כל מי שהולך לקורס פסיכומטרי לא חושב על הדברים שאני חושבת. הוא בטח לחוץ מהציון שהוא יקבל, מאיך ילך לו, מאיך הוא ישלב בין המשפחה, החברה, העבודה והלימודים. עד עכשיו כל מה שהצלחתי לחשוב עליו היה: "איזה כייף, אני אקנה קלסר, עם ניילונים ודפדפות צבעוניות! וגם עטים, חודים לעפרונות, מחקים בצורות ומדבקות של מצבי רוח!!!".  זו הרגשה של לחזור לבית ספר שכזאת, השנה לא חוויתי את ההרגשה הזאת של ההתרגשות, של הקניות לבית הספר, של בחירת תיק וקלמר תואם ואם אפשר אז גם יומן שדי מתאים, עטים בכל מיני צבעים, מדבקות, מחברות, קלסרים וכל הדברים האלה... אני די מתגעגעת לזה, זו השנה הראשונה שאני בלי בית ספר ו... זו הרגשה מוזרה.
אז עכשיו אני אזכה להרגיש את זה שוב:) כמובן שכאן לא יהיו הברזות ושטויות, כי כאן באמת צריך להתרכז. כאן אני לא יכולה לסמוך על השכל שלי כמו בתיכון שהייתי לא מגיעה לשום שיעור, לא משלימה חומר, באה למתכונת ומקבלת 100. כאן אני באמת צריכה להשקיע, ובואו תקוו בשבילי שאני לא מספרת לעצמי סיפורים ושאני באמת אשב על התחת שלי ואלמד גם בבית במקום לחרוש על ה-VOD ולהתעצבן על זה שזה כל שניה נתקע ואז להעביר איתם חצי שעה בטלפון, לקבל סרט מתנה ולראות אותו תוך כדי אכילת פופקורן ומחשבה של "זהו, ממחר אני באמת אלמד!".
אם אנחנו כבר נכנסו לקטע של לימודים אז אני כנראה הולכת ללמוד עוד מקצוע חביב ונחמד בלי שום קשר, רק כדי שיהיה לי עוד משהו בכיס. צריך לנצל את השכל כשהוא עוד טרי ולא להיזכר מאוחר, אה?
כרגע עוד לא נרשמתי למרות שהחלטתי שאני הולכת על זה ב-99%, כשאני אעבור את המבחן הגדול הזה, בעזרת השם, אני אעדכן:)
דווקא זה סבבה שיהיה מקצוע נוסף בכיס בגיל 18, לא?

עכשיו אני אצל אחותי, הגעתי לכאן אתמול.
OMG, התינוקת שנולדה לה פשוט מושלמת!
האכלתי אותה, החלפתי לה, ישבתי איתה, היא הייתה כל כך רגועה אצלי, היא נשכבת עליי כזה ואני מחזיקה אותה, היא כולה עם פרצוף מתוק שכזה! אחותי אומרת שהיא לא רגועה ככה אצל כולם ושהיא לא חשבה שזה יבוא לי ככה בטבעי, שאני לא אפחד וכו':)
בערב טלטל הגזר עבד קרוב לכאן אז הוא בא וישבנו קצת והוא בעיקר הביא לי עצבים, כמו תמיד (טל, תפסיק!).
אחרי זה חפרתי לו בשכל על כמה שאני מתגעגעת לדקסטר וכמה שאני ביישנית מדי בשביל להתקשר אליו שוב ולדבר איתו ברצינות ולהגיד לו מה אני מרגישה (מרגישה?).
גאד, אני מרגישה כל כך פתטית.
אני אפסיק לכתוב עליו כאן ועכשיו, כי אם לא אני יכולה להמשיך לכתוב לכם כאן פוסטים שלמים (אתם ביקשתם שאני אכתוב קצת על עצמי!) על כמה אני רוצה אותו, כמה אני מתגעגעת אליו ועל כל המחשבות שצצות לי בראש.
אז דיי, enough Dexter for today.
חייבים?
כן, חלאס! הלאה!
בקיצור, טל (חזיר) ואני אכלנו קינדר בואנו  גאד, אני פשוט מטורפת על השוקולד הזה ועל שוקולד בכללי.
נראה לי שאני מסוגלת לגמור משוקולד.
סתם, לא, אבל זה פשוט כל כך כייף.
אני הכי אוהבת קינדר, רוזמרי (שכבר לא מייצרים נראה לי) ופררו רושה. גררר.

אז מה היה לנו היום?
חלומות מוזרים ופירושים, פסיכומטרי ולימודים, פגישה עם טל, וקצת על דקסטר (הייתי חייבת, טוב?!).

אוקיי, נראה לי שמספיק להפעם, לא?
שיהיה לכם לילה מעולה:)

אברילו'ש.