יומנה של נערה

אני בטוחה שכולכם כבר יודעים שאני מאוד אוהבת לכתוב, אבל חוץ מלכתוב סיפורים, שירים (שהותיקים מבינכם זכו לראות) וכו',
אני אוהבת לכתוב על מה שאתם אוהבים לקרוא.

אז אתם אוהבים לקרוא עליי, ואני מודה לכם על כל התגובות בפוסטים הרגילים שבהם אני מספרת על עצמי, מה עובר עליי ומה אני עושה,

זה ממש כייף לכתוב, לקום מהמחשב ואז כשאני חוזרת לשבת לגלות שיש הרבה תגובות מאנשים שמביעים את דעתם על דברים שני עושה,

אני אוהבת לקרוא את העצות שלכם וכן, תתפלאו, אני אוהבת גם לקרוא את הביקורות שלכם גם אם הן לא כל כך טובות, בסופו של דבר,

תמיד טוב לשמוע עוד צדדים, לא? אבל יש עוד משהו שאתם אוהבים לקרוא עליו ואני נהנית לכתוב עליו, וזה כמובן רכילות וכל מה שקשור לסלבס. ואת מי לא מעניינת רכילות? אם אתם מכירים אחד כזה, תודיעו לי. מה זה סלב בכלל? מישהו שהוא מפורסם עקב שירה, ריקוד,

משחק או ספורט, אבל היום רוב הסלבס בארצנו הם יוצאי תוכניות ריאלטי, כאלה שמנסים להאריך את חמש עשרה הדקות של התהילה.

האם כדאי להיות מפורסם? מצד אחד זה כייף שאנשים מזהים אותך ברחוב (כן, קרה), זה כייף שאנשים מתעניינים במה שאתה עושה,

רואים אותך כמודל לחיקוי. אתה מקבל מתנות בחינם רק בשביל שתסתובב איתן בפומבי,

אתה מוזמן לכל אירוע/השקה/מסיבה (הקף מה שבא לך).

אתה עושה בוכטות של כסף מבלי לחרוש לתואר ופשוט... נהנה מהחיים.

אבל מצד שני... האם זה תמיד כייף שאנשים רוצים לדעת מה באמת קורה איתך?

מתי זה עובר את הגבול? האם זה כייף שאתה לא יכול לרדת למכולת מבלי שיצלמו אותך, יבקשו חתימות ויכתבו למחרת בפנאי פלוס שאתה מסתובב עם קרוקס בזמנך החופשי?

אבל עזבו את זה, בסופו של דבר כל אחד עושה את הבחירות שלו, ואם אתם מתכוונים ללכת לאחד האודישנים

לסדרות הריאלטי הקרובות – זה מה שמצפה לכם. רגע, איך בעצם הופכים לסלב? זה נשמע דבר די גדול ומסובך

שהרבה מכם בטח חושבים עכשיו "מה היא רוצה ממני? כדי להפוך לסלב ידרשו לי עשרים שנה של עבודה קשה,

ורק אז אולי יזמינו אותי לליאור שליין, אבל רק אולי, כן?", אבל לא, זה בעצם דבר די פשוט. תחזרו כמה שנים אחורה... פעם,

בשביל להיות מפורסם אנשים היו צריכים להביא איתם משהו שונה, כישרון מסוג כלשהוא, יצירתיות, דעות מוצקות,

סטאר קוואלטי (איכות של כוכבים). זה לא היה משנה כל כך איך אותם אנשים היו נראים,

אם היה להם את הכישרון הנכון הם היו עובדים קשה מאוד, ימים ולילות רק בשביל להגיע להצלחה ולהפוך לכוכבים,

אז – הם באמת עשו מה שהם אוהבים. אבל היום? היום בשביל להיות סלב אתה צריך להיראות טוב ולהידבק לאיזו סטיגמה דמותית.

תחליטו, מה בא לכם להיות? המטרוסקסואל שכובש כל אחת? הביצ'ית של המדינה? או אולי בא לכם ללכת על הדמות התמימה

שלא מוכנה לחשוף כתף, אבל כמובן שבעוד שנה לאחר שתתפרסמו אתם תצטלמו בעירום על איזה שער של מגזין?

היום אתם לא צריכים להיות משהו מיוחד, אישיות יוצאת דופן, מישהו בעל כישרון נדיר או לכתוב בעצמך את השירים שלך.

היום אתם צריכים להיות בזמן הנכון, במקום הנכון וכמובן לא לפספס שום אודישן. ואם כבר אודישנים, אז הדרך הקלה

והמהירה ביותר להתפרסם היא תוכנית ריאלטי. נכנסים לשם אנשים אלמוניים, כאלה שירדו לסופר ויבקשו מכם לשמור

שניה על העגלה כי הם שכחו להביא אבקת כביסה, והם יוצאים אנשים שכולם מכירים, מזמינים אותם לכל מקום,

לכל תוכנית אירוח, הם מקבלים אין ספור ידיעות בעיתונים ולא פחות שערים, וכמובן, הפעם הבאה שתתקלו בהם תהיה בקניון,

שם תזכירו להם את המקרה מהסופר והם ישלחו את המאבטח להרחיק אותכם מהם. אבל בואו נדבר עלינו, על האנשים הרגילים,

על האנשים שהאנשים שמזהים אותם ברחוב יגידו משפט כמו "היי, זו את מהבלוג! בואי נצטלם"

ולא "היי, זאת את מהקמפיין של גוצ'י, תחתמי לי!".

אז, מה דעתכם להיות ממורמרים לכמה דקות? אחלה, נכון? יופי.

בשביל זה תצטרכו לחכות לפוסט הבא בנושא, שם נמצא מה מעצבן בסלבס.