יומנה של נערה

המחשב שממנו אני כותבת עכשיו הוא המחשב שלי, והוא נהרס לפני חצי שנה בערך. לא כל כך התרגשתי או נלחצתי כי גם לאמא שלי יש מחשב, אז עד שלשום הייתי כותבת מהמחשב של אמא שלי עד שיום אחד (שלשום) גם הוא נהרס.

בסוף בן דוד שלי בא אלינו (הוא תותח במחשבים) וסידר את המחשב שלי אבל את של אמא שלי לקח אליו כדי לנסות לתקן והוא אמר שכנראה כל מה שהיה שם... נמחק. מלא תמונות, שירים, סרטים, משחקים, כל המועדפים – אתרים שאספתי במשך חצי שנה בכל מקרה, אז עכשיו יש לי את המחשב הזה.

אני בכל מקרה רוצה לקנות מחשב חדש ואני כרגע מתלבטת בין נייד או מחשב רגיל.
אה ואני עדיין חולה. זה כל כך מעצבן.

נמאס לי כבר מהנזלת הזאת ומהשיעולים האלה,

והכל בגלל העקשנות שלי לא לקחת אנטיביוטיקה.
אתמול היה היום הראשון ללימודים. לבשתי ג'ינס כהה, טי-שירט קצת חשופה בחזה בצבע שחור ונעלי עקב שחורות. גיליתי שכל התיקים שלי או גדולים מדי או קטנים מדי, עד שמצאתי תיק בינוני שיכל להכיל בתוכו את הקלסר, הקלמר הקטן (עם העטים הצבעוניים) ועוד כמה שטויות. כשהגעתי לשם אחרי נסיעה מעצבנת גיליתי להפתעתי שהגעתי לפני הזמן. אתם שמים לב שבזמן האחרון אני כבר לא כזאת מאחרת כרונית? מגיע לי צל"ש. אז ניצלתי את ההזדמנות כדי להסתובב קצת, קניתי מיץ תפוזים סחוט בכוס ענקית ואז הבנתי שאם אני אמשיך להסתובב אני באמת אאחר. בדרך לכיתה שמתי לב שכל האזור מלא בערבים, כנראה זה החג שלהם או משהו, וכרגיל איפה שהם נמצאים יש בלאגן, אז היו שם מכות וריבים, התרחקתי משם מהר והלכתי לכיוון הכיתה. לקח לי זמן למצוא את הכיתה שלי, וכשמצאתי הופתעתי לגלות שאף אחד לא תפס את המקומות הראשונים וכולם יושבים מאחורה. אז מיד התיישבתי בשולחן האמצעי בשורה הראשונה, גם כדי שאני אראה יותר טוב מהלוח וגם כדי שאני אראה את המדריך מולי. למה? כי אם אני יושבת נגיד בשולחנות בשורות אחרות אז אני כל הזמן רואה את מי שיושב מלפני, ואז אם הוא מוציא משהו מהתיק זה מוציא לי את הריכוז ואני מסתכלת לראות מה יש לו בתיק, אני תמיד אסתכל על השיער של מי שיושבת מלפני, ואם היא תסדר את המכנס אני אסתכל, בקיצור קל להוציא אותי מריכוז. אז ככה הכי טוב, כשאני יושבת מול הלוח, רואה רק את המורה ואת הלוח ואין לי על מה להסתכל או משהו שיוציא אותי מהריכוז. האמת שזה היה לי קצת מוזר לשבת פתאום על כיסא מול שולחן (יצאתי ממש בהמה עם המשפט הזה) וללמוד, לשבת מול לוח... ממש התגעגתי לתיכון. היה ממש נחמד. המורה פשוט מעולה, הוא מעביר את הכל בצורה ממש טובה ומכניס גם הומור, הבנתי הכל. בקיצור, כל הלחץ ירד לי כי בהתחלה הייתי ממש לחוצה, בתי ספר אחרים הלחיצו אותי בקשר לבית הספר שבו בחרתי ובסוף הכל מסתדר וממש הולך לי טוב, בקיצור – אני שלמה עם כל העניין הזה.
עכשיו בקשר לעקבים... הכל הלך מעולה, אין לי בעיה ללכת עם עקבים, אבל בסוף השיעור הייתי צריכה לקחת חמישה ספרים שיותר כבדים ממיקי בוגנים, מה שגרם לי לאבד שיווי משקל וללכת כמו צולעת. הנסיעה הביתה גם הייתה מעצבנת, הרגשתי שאני הולכת להקיא ועוד שניה נרדמתי על עצמי.
היום הייתי אמורה גם ללכת לשיעור קצר יותר אבל קמתי עם חום, לא הרגשתי טוב ובקושי יכולתי לקום מהמיטה. קמתי סופית רק בצהריים, אבל עכשיו אני מרגישה קצת יותר טוב.