1/2009
תיסלם חוזרת, דנה בפלאפון שלכם, סרטים והמון המון תמונות!
את הפוסט הזה אני רוצה להתחיל ממשהו שאני בטוחה שיעניין את כולכם, כי אם זה עניין אותי, ואני אחת שכבר מתחילה לאבד סבלנות מכל מה שנקרא "מוזיקה" בישראל ומכל דבר שקשור לטלוויזיה, אז זה יעניין גם אותכם. בטוח. טוב, אני מקווה. שנתחיל?
ביום שני בבוקר נפגשתי עם נופר וביחד נסענו לרמת החייל במועדון הזאפה. אז לא, לא הלכתי בשביל לרקוד, גם לא בשביל אלכוהול ולמען האמת גם לא לברוח מצלמים מציקים של 'לילה'. אז מה כן עשיתי שם? נערכה שם מסיבת עיתונאים של סלקום שמביאים לנו שני דברים שלא נראו בארץ.
הדבר הראשון הוא משהו שנראה מבטיח... לא עוד 'ריאלטי' וחרטות, אני כמובן מדברת על "דנה נמה דנה קמה" שזוהי סדרת הויראלטי הראשונה בישראל. סלקום הפיקו סדקה מוקומנטרית שהיא די דומה לכל סדרת ריאלטי שאנחנו מכירים (בית, דלת נעולה, מלא מצלמות), והפעם, לראשונה, לקוחות הדור השלישי בסלקום יוכלו להנות מהסדרה, שנמשכת 24 שעות ביממה, בסלולרי. ואת מי הכי כדאי לתקוע על מסך הסלולרי שלכם, אתם שואלים? אז לא אחרת מאשר דנה אינטרנשיונל. דנה, בעלת קריירה בינלאומית במשך למעלה מעשור, זוכת האירוויזיון, מורידה את הנוצות ונותנת לכם להציץ לחייה במשך שבועיים שלמים, כפי שמעולם לא ראיתם אותה קודם לכן: בלי איפור, בלי בגדים נוצצים, בלי נעליים עם עקב בעובי מסמר. אפילו יש קטע שהיא צועקת ובוכה "תשחררו אותי מכאן!". אתם בטח חושבים לעצמכם שהכל יהיה מוקצן לאללה, נכון? אז התשובה היא... כן. כן, שמעתם נכון. סדרת הויראלטי מבית סלקום היא אכן מוקצנת, אפילו יותר מדי, וכל זה נועד כדי לעשות סאטירה על כל תוכניות הריאלטי שהשתלטו במדינתנו בזמן האחרון. אומנם יש במאי שמכוון את ההתרחשיות השונות, אך דנה מאלתרת את כל הטקסטים - ככה במשך שבועיים. אפילו שהבית שבו כולאים את דנה הוא מפואר וללא ספק בית שהיינו רוצים לבלות בו קצת, גם שם יש חוקים. אסור לדנה לדבר בטלפון, לפגוש אף אחד ואפילו אסור לה לראות טלוויזיה (ובתכל'ס? היא לא מפסידה שום דבר..). חוץ מזה שהסדרה תשודר במשך שבועיים, 24/7, תוכלו בכל סוף יום לראות סיכום יומי על האירועים שקרו בבית של דנה (תוכלו לצפות בתקצירים גם באתר של סלקום, שאגב הולך להפתיע אותכם עם שלל דברים חדשים ומגניבים). דנה מספרת שזו ההתנסות הראשונה שלה מול מצלמות עם משחק נטו, שהיא לא צריכה לשיר או לדאוג להצחיק את הסובבים אותה. "ביום הראשון, כשהצטלמתי בלי איפור, הרגשתי מוזר, כאילו מצלמים אותי ערומה, אבל זה עבר ונתן לי תחושת ביטחון", מספרת דנה, "הרבה שנים אני מחכה לרגע שבו ארגיש להיות ביטחון לעמוד מול הקהל והצופים כשאני נטו, בלי כל צבעי המלחמה של האיפור שעושים אותי מישהי אחרת לגמרי". דנה מספרת שזו הייתה אחת החוויות המקסימות והמרתקות שהיו לה במשך 15 שנות הקריירה שלה. "עכשיו אני רק חוששת שאנשים יחשבו שהדנה שהם רואים בסדרה היא הדנה האמיתית. יש בה הרבה חלקים ממני, אבל הדמות שם, היא לא ממש אני. בחיים האמיתיים אני הרבה יותר ביישנית ומופנמת".
והדבר השני שבשבילו התכנסנו הוא התחיה של תיסלם. למי שלא יודע, ולמי שבא לו לדעת קצת יותר, תיסלם נוסדה בשנת 1980 ע"י דני בשן, יזהר אשדות ויאיר ניצני. ב-1981 תיסלם הוציאה את האלבום הראשון שלה "רדיו חזק" (השיר הפך בעצמו ללהיט היסטרי), בזכות האלבום הלהקה זכתה ב"שיר השנה" וב"להקת השנה". כל שיר בדיסק הפך ללהיט. לאחר שנה, הם הוציאו את האלבום "תיסלם 2". בשנת 1983 הוציאה הלהקה את האלבום "לאספנים בלבד". אלבום זה הכיל בתוכו חידושים לשירים שלהם, קאברים לשירים אחרים. לקראת סוף 1983 הלהקה התפרקה. בקיץ 1990 (כשנולדתי...), שבה תיסלם להופעת איחוד. לרגל האיחוד, הלהקה הקליטה כמה שירים חדשים, בניהם - "יש לך אותי", שזכה להיות להיט ענק שמשמיעים אותו עד היום.
אוקיי, דיי לדבר על העבר, בואו נדבר על ההווה ועל מה שצפוי לקרות כאן בקרוב. סלקום מציגה את הקאמבק המצויר הראשון בישראל. תיסלם חוזרים בתור להקה מצוירת. רעיון מגניב לאללה, קצת הזכיר לי את "הצוללת הצהובה" של הביטלס. המסיבת העיתונאים הכריזו על הפיכתה של תיסלם ללהקת אנימציה דיגיטלית, בכך הופכת תיסלם ללהקה הראשונה בישראל שתנהל חיי יצירה מלאים בפורמט אנימטורי דיגיטלי.
יזהר אשדות ויאיר ניצני מספרים שכבר נמאס להם שמצלמים אותם לעיתון. "הגיע הזמן שמישהו אחר יעשה את העבודה המלוכלכת", הם מספרים, "ניסינו כפילים, אבל זה לא הלך. בסוף הלכנו על אנימציה".
תיסלם החדשה תחיה לכם בתוך הסלולרי והיא מורכבת מדמויות מאוירות של חברי הלהקה בזמנים היפים שלהם. הלהקה תנהל חיי יצירה מלאים על מסך הסלולר שלכם ובנוסף גם באתר האינטרנט של סלקום. הלהקה תשחרר שירים חדשים (גם לרדיו) קליפים מושקעים שלא נראו קודם ושלל תכנים נוספים.
הסינגל הראשון "שעמום":
חוץ מזה, בקרוב סלקום עומדת לשנות את כל האתר שלה, שווה לבדוק.
הנה קצת תמונות מהאירוע:
יאיר ניצני ואני:
יושי שדה, יזהר אשדות (הזמר הכי אהוב עליי, אתם כבר יודעים את זה) ואני:
עוד תמונות (תלחצו עליהן בשביל לראות אותן בגודל המקורי):
   
   
 
גם כשיצאנו משם הצטלמנו קצת...
סניה ואני:
נופר, יואב, אני וסניה:
אני, יואב, סניה ודניאלה:
שוב, רק שסניה ודניאלה התחלפו להם, והשיער עף לי על הפרצוף חח:
אנוכי:
ועכשיו נעבור למשהו מאוד חשוב. מי כאן אוהב את ערוץ 10? וואו, כמה ידיים מורמות... אני אעשה את זה בקצרה, כי אין מה לברבר בנושא הזה - רוצים לסגור לנו את ערוץ 10. למה אני אומרת "לנו", בגלל שהערוץ הזה שייך לכולנו, משמש את כולנו בשבע השנים האחרונות. ערוץ שמביא את מיטב תוכניות הריאלטי ("היפה והחנון", "הישרדות", "לרדת בגדול"), הערוץ שהביא לנו את הריאלטי שהיה מביא אותנו לשיאי צחוק חדשים, אני כמובן מדברת על "הדוגמניות". הערוץ שהביא לנו את מהדורת החדשות הטובה במדינה בלי מגישות מעצבנות שדוחפות את הדעות השמאלניות שלהן בכל רגע (אהםיונית לויאהם). הערוץ שהביא לנו את תוכנית הטוקשואו הכי טובה שיש של ליאור שליין, התוכניות הכי טובות, הסדרות הכי איכותיות... אתם באמת מסוגלים לדמיין לכם טלוויזיה בלי ערוץ 10?
אנחנו יכולים לעצור את הטירוף הזה ואת השטות שקוראים לה "לסגור את ערוץ 10" ע"י זה שכל אחד מכם ישלח מייל ישיר לשר התקשורת, הרב אריאל אטיאס. תבקשו ממנו בכל תוקף להתנגד להחלטה הזו, תסבירו למה, אולי תצליחו לפקוח לו את העיניים ולגרום לו להבין שבלי ערוץ 10, אין טלוויזיה.
המייל של אריאל אטיאס:
[email protected]
אני מאוד מקווה שכולנו נוכל לעצור את הרעיון המפגר הזה, לסגור את הערוץ הכי איכותי בטלוויזיה.
פינת העצות:
עדי:
(בת 16)
בחצי השנה האחרונה נחשפתי יותר לדת וזה ממש עניין אותי אז בררתי מלא וקראתי המון מאמרים
וספרים וכאלה והכל ממש הגיוני ומתחבר ומרגישים שזה האמת. עכשיו, אני רוצה להתחיל לחזור בתשובה, לא מיד מיד, אבל נגיד בבית שלי לא אוכלים כשר בכלל ומחללים שבת וברור שאני לא רוצה לכפות על ההורים שלי ועל אח שלי להיות דתיים, אבל כן אני רוצה לבקש מהם שהם יתחשבו בי, ואני לא יודעת איך. אני מפחדת לספר להורים שלי כי לא נראה לי שהם ישמחו, כי תמיד זה נראה שהם
מזלזלים בדתיים וכל זה, וגם אני לומדת בבית ספר חילוני ואם אני פתאום אתחיל לבוא עם שרוולים נגיד יסתכלו עלי מוזר, אבל אני כבר מרגישה ממש רע עם עצמי שאני מאמינה במשהו ולא מקיימת. מה לעשות?!
תשובה:
היי. אני חושבת שזה מאוד יפה שאת מאמינה ככה, אבל אני לא חושבת שאת צריכה לעשות את הכל על ההתחלה. זאת אומרת, להתחיל ללבוש שרוולים ארוכים וחצאיות, להתחיל לשמור שבת וכו', זה פשוט לעשות הכל בבת אחת, זה להיות קיצוניים ודבר כזה יחזיר אותך בשאלה מהר מאוד ואת אפילו תסלדי מהדת. התהליך של החזרה בתשובה הוא תהליך שצריך לעשות אותו לאט-לאט, בכל פעם לעשות עוד משהו. למשל... אני חושבת שתתחילי קודם כל לעשות דברים קטנים, לא לשמור שבת שלמה, אלא נגיד תגידי לעצמך שעכשיו חודש שלם את לא נוגעת במחשב בשבת, זה כן נקרא בגלל שאת כן מקריבה משהו למען השבת. אחרי חודש תצרפי לזה את זה שאת לא מדליקה אש (במידה ואת מעשנת) לא מבשלת ולא נוהגת. חודש אחרי תגידי שמעכשיו את גם לא נוסעת בשבת. חודש אחרי לא מדליקה טלוויזיה. וככה לאט-לאט, צעד אחרי צעד. אני חושבת שבכל הקטע של לבוש את לא צריכה להגזים. תעשי גם את זה לאט לאט. בקשר למשפחה - כמובן שאת לא יכולה לכפות עליהם את זה, אבל את יכולה פשוט לשבת ולדבר איתם, להגיד להם שיתחשבו בך. למשל בשלב בו תשמרי שבת לגמרי, תבקשי שלא יעשנו לידך, שלא ישימו מוזיקה בקולי קולות. כמובן שאת לא יכולה להגיד "אל תדליקו טלוויזיה", אבל אם את יודעת שאצלך רואים טלוויזיה בשישי בערב, אז תצאי לסיבוב, תהיי בחדר. אתם עושים קידוש בבית? אם לא, את יכולה לבקש שתתחילו לעשות. אין בזה שום קטע של להחזיר את כל המשפחה בתשובה. זה מאוד נחמד לשבת כל המשפחה סביב השולחן בשישי בערב, לברך ולאכול ארוחה ביחד. זה יכול להועיל גם לך, כי את רוצה להתחזק וגם להם. את לא צריכה לפחד לדבר איתם על זה, כי זה מה שאת מאמינה ואת צריכה להיות נאמנה לרגשות שלך. אני חושבת שאת אפילו יכולה להתחיל ללכת לשיעורים, לשיחות, זה יכול מאוד לעודד. אבל שוב, הדבר הכי חשוב הוא לא לעשות הכל בבת אחת ולא להיות קיצוניים בעניין הזה. בהצלחה :)
שרון:
(בת 14 וחצי)
אני לא מקובלת בחברה, כבר כל השנים שלי ביסודי אני ככה. ושאני מנסה להתקרב לבנות מהכיתה הן בכלל לא מתייחסות אליי, ואז עוד הן מתלוננות על זה שאני לא מנסה להתחבר איתן. והן פונות אליי רק שאני חולה, או שאני עושה משהו לא בסדר, כמו ללכת מכות.
מה אני אמורה לעשות? אני הילדה הכי דחויה בכיתה! (למזלי זאת השנה האחרונה שלי ביסודי(
תשובה:
"כמו ללכת מכות"? את פאקינג בת 14 וחצי, איזה מכות יש לך כבר ללכת? אני לא מבינה, למה לך ללכת מכות? את צריכה להיות מעל זה ולא לרדת לרמה של ללכת מכות בגלל שמישהו אמר לך משהו או התחיל איתך. כמובן שיש מקרים שצריך אלימות, אבל אני בטוחה שאת לא צריכה להשתמש בזה בכל פעם. את צריכה ללמוד איזה כח יש למילים... אני חושבת שכדאי לך לדבר איתך, תגידי להן את כל מה שכתבת פה, תגידי להן מה מפריע לך. תגידי להן שהן לא צריכות להעיר לך רק על דברים שאת עושה לא בסדר, הן לא אמא שלך ולא אבא שלך והן ממש לא מי שאמור לשפוט אותך ולחנך אותך. תנסי להתקרב אליהן בכל זאת, שוב. תזמיני אותן אלייך הביתה או תארגני איזה מפגש כזה של כולכן... אם יש לכן עבודה לעשות, תפני אל אחת מהן ואם יש לכם טיול שנתי אז תנסי להיות איתן בחדר. אם הן יסרבו, תגידי להן "אתן רואות שאתן אלו שלא רוצות להתחבר איתי? אז אחרי זה אל תתלוננו". ואל תשכחי שהן לא הבנות היחידות שקיימות בבית הספר שלך, יש עוד הרבה בנות שאני בטוחה שישמחו להיות חברות שלך. אם את רואה שלא הולך לך אם הבנות בכיתה שלך, אז תזכרי שיש עוד בנות בשכבה, בשכבה מתחתייך גם. ושוב, זה שאת מסיימת בקרוב ועוברת לבית ספר אחר (רק לא הבנתי איך את עוד מעט בת 15 ועדיין ביסודי) זה יכול לתת לך הזדמנות לפתוח דף חדש ולהתחיל הכל מהתחלה.
ליאת:
אני בת 16, הכרתי שני בנים, חברים הכי טובים לפני חודשיים. לאחד נקרא רון לשני נקרא אמיר. אמיר ואני נהיינו ידידים ממש ממש טובים, ותוך כדי גם אני ורון... לאט לאט עם הזמן שמתי לב שאני מתחילה לפתח משהו לרון, הבעיה היא שכבר שנה לא היה לי משהו רציני כי האהבה הראשונה שלי בגדה בי במשך כל השנה שהיינו ביחד, ופחדתי מלהרגיש דברים. ואז הכרתי את רון, והרגשתי רגשות שלא הרגשתי הרבה זמן. רון גילה ודיברנו על זה והוא סיפר שהוא רוצה מישהי... אני יודעת שאני נורא מיוחדת לרון, כי הוא מספר לי דברים שהוא מספר רק לאמיר.
הקטע הוא שאני שיש לי הרגשה מאוד מאוד חזקה שאם לא הילדה הזאתי, כן היה לי סיכוי איתו. עכשיו הוא חושב שירד לי ממנו, וגם התנשקנו פעם אחת כשהוא היה שיכור. והוא תמיד מזכיר לי כמה שהוא אוהב אותי וכמה אני חשובה לו. חוץ מזה, אנחנו ידידים ממש ממש ממש טובים.
מה אני צריכה לעשות? לשכוח ממנו או להחליט ללכת עם זה עד הסוף ולנסות לגרום לו לאהוב אותי?
ותודה מראש [=
תשובה:
את לא צריכה לגרום לו לאהוב אותך, את לא יכולה להכריח בן אדם להתאהב בך. את כן יכולה לנסות לעשות עיניים פה ושם, להראות לו שאת קצת יותר מידידה בזמן שאתם נפגשים ומדברים. אני חושבת שהדבר הכי טוב שאת יכולה לעשות זה פשוט לדבר איתו על זה. הוא ואותה אחת שהוא רוצה ביחד? מתקדם משהו? היא רוצה אותו? אם לא, השטח פנוי בשבילך. תנסי ליצור יותר ויותר מצבים בהם אתם לבד. נגיד תזמיני אותו אלייך לבד ותראו סרט, תנסי להוציא אותו לבית קפה או משהו, תנסי לחדור יותר פנימה, לרגשות וללב שלו. אני לא חושבת שאת צריכה לוותר, אותה אחת שהוא רוצה היא לא קיר ואפשר להזיז אותה הצידה, מה גם שהוא לא אוהב אותה, הוא רק רוצה אותה - דלוק עליה, משהו כזה. כל עוד זה לא משהו רציני, את יכולה עדיין לפעול, וכדאי שתעשי את זה מהר ככל האפשר לפני שיהיה מאוחר מדי.
ללא שם:
(בת 15 וחצי)
היי אבריל ;)
יש ילד אחד שהוא כמו אח בישבילי, אנחנו תמיד ביחד ותמיד רבים מכות בצחוק ומספרים הכל אחת לשני. הכרתי אותו לפני 6 חודשים ומאז אני די מאוהבת בו. הרבה פעמים כשאנחנו מדברים בצד אז זה מסתיים בצחוק של ממש. יום שישי שעבר כשיצאנו אז הוא אמר לי שהוא צריך לדבר איתי, אז הלכנו לצד וגיליתי שאחת הבנות אמרה לו שאמרתי דברים במקומו וסיפרה לו שאני אוהבת אותו (מה שדי נכון כבר 6 חודשים) ואז פתאום התקרבנו וכמעט התנשקנו רק שאותה ילדה עברה לידנו פתאום כאילו לעשות לי דווקא, בפוקס יצא לי לגלות שהיא אוההבת אותו.
הבעיה שלי היא שכל פעם שאנחנו לבד בצד והיא רואה שהעניינים "מתחממים" אז היא באה ומפריעה... חוץ מזה אני לא אחת שתבוא אליו ותגיד לו שאני רוצה שנהיה ביחד (כי אני די מפחדת מדחיות) אני לא יודעת מה לעשות. אני יכולה לבוא ולהגיד לו אבל אני מפחדת שאם הוא לא יסכים אז לא נחזור להיות ידידים כמו פעם, ואם הוא כן אז אני יודעת שתמיד היו בנות שינסו להרוס לנו.
תשובה:
אני חושבת שאם היה מצב שכבר כמעט התנשקתם ואתם כאלה קרובים, את לא צריכה לפחד. מקסימום תקבלי דחיה, את לא תמותי מזה. את לפחות תדעי שלא הפסדת, שניסית שאת את שלך - עשית. תנסי להתקרב אליו יותר ואפילו לגרום לכך שזה יבוא מהצד שלו. בקשר לאותה אחת, אני ממש לא רואה שהיא מהווה בעיה כלשהי, בסך הכל עוד ילדה קנאית שתרצה להרוס. זה לא אמור להפריע לך. תתעלמי ממנה, כאילו היא לא קיימת. חוץ מזה, אם אתם ידידים כאלה טובים, את תמיד יכולה להיפגש איתו לבד, רק שניכם ואיפה שתרצו. אתם לא צריכים אותה בשביל להיפגש ובמיוחד לא בשביל שהיא תהרוס לכם. ורק שתהיי מוכנה, גם אם תהיו ביחד, אז כן, תמיד יהיו כאלהשירצו להרוס, תמיד. החכמה היא לדעת איך להעלים אותן בכך שמתעלמים מהן ולא מראים להן שזה בכלל מזיז לך.
ליאת:
שלום קורל (:
יש לי בעיה מאוד מביכה (אבל מאוד). יש לי חבר בן 17, יותר נכון היה, אבל אנחנו בתקופה די מבלבלת. יום אחד קצת התחרמנו ונסחפנו ואז הוא הכניס לי את היד לתחתונים והא תפס אותי די לא מוכנה, ואז הוא שאל אותי כזה - "תגידי את לא מגלחת?", ואני הייתי כל כך מובכת ולא ידעתי מה לענות לו. ואז הוא אמר "תראי, אני חושב שהגענו לשלב כזה אינטימי והכל ואני לא רוצה שתהיי הראשונה שלי" ואז הוא אמר משהו על ידידים ולא כל כך הבנתי את זה. מאז אני ממש מובכת וכל פעם שאני רואה אותו אני מתחמקת ואני מפחדת שהוא יספר את זה לידידים שלו.
אני חיה בפחד מאז ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי... תעזרי לי דחוףף.
תשובה:
אחחח... בנים. כאלה סתומים לפעמים. אז בואי נחלק את זה לנקודות:
1. את לא צריכה להיות "מוכנה" בשבילו ולגלח בשבילו. אם תחליטי לגלח, אז תעשי את זה רק כי את תרצי ורק אם לך זה יפריע.
2. את הראשונה שלו בכל הקטעים האלה? כי לי דווקא נראה שזו הפעם הראשונה שהוא מכניס את היד שלו לתחתונים של בחורה וכנראה חטף פאניקה.
3. תהיי שמחה שאתם לא ביחד, כי הוא לא מבין בזה, הוא מצדו חושב שבחורות בחיים זה כמו בסרו פורנו, שכולן חלקות כל הזמן ונראות כאילו יצאו מאיזה מגזין. מה השלב הבא? "תגידי, את לא עשית הגדלת חזה?".
4. ואני לא אומרת שכל הבנות לא מגלחות, יש כאלה שכן, יש כאלה שלא, יש כאלה שרק מקצצות... אבל הכי חשוב שאם תחליטי לעשות את זה, אז זה יהיה רק בגללך ולא בשביל אף אחד אחר.
5. אין לך מה לפחד שהוא יספר. אני אפילו אהיה כנה איתך, רוב הסיכויים שהוא כן יספר, ככה זה בנים, אבל את לא צריכה לחשוש מזה, זה טבעי שלבנות יהיו שם שערות, ומה את חושבת, שלשאר הבנות בבית הספר שלך אין? 70% מהן לא מגלחות ויש להן שם יער. אז זה ממש, אבל ממש לא צריך להדאיג אותך.
6. בפעם הבאה, לפני שאת מגיעה עם מישהו למצבים כאלה איטימיים, תוודאי שהוא הבן אדם הנכון, שהוא בוגר ולא אחד שיכול לחטוף בהלה מכל דבר ולברוח, וכמובן לא אחד שיכול לספר עלייך לאנשים שאת מכירה.
ז'ניה:
טוב. אמ. יש לי ידיד, שהוא קצת מבוגר ממני. די נחמד איתו והכל, והוא ממש מצחיק, אבל לפעמים אני שומעת אותו מדבר עם חברים
שלו עליי, על התחת שלי ודברים כאלה. זה די מביך אותי. הוא בחור די טוב, ולא מהאנשים שיעשו לי קטעים מגעילים בנושאים כאלה או משהו כזה, אבל זה קצת מפריע לי. מה עליי לעשות, אבריל?
ברצינות. ממלכתי בעבור עצה והכל.
תשובה:
זה טבעי שזה יפריע לך, בסך הכל זה הגוף שלך וזה לא נחמד לשמוע שאחרים מדברים עלייך, אפילו שזה אמור להחמיא לך. תראי, הוא בן, גבר, זכר, את יודעת טוב מאוד מה יש לו בין הרגליים, לכן זה טבעי שבנים מדברים ככה אחד עם השני. לי לדוגמא יש מלא ידידים ויצא לי יותר מדי פעמים להיות נוכחת בשיחות בנים שלהם סביב 3 מגשי פיצה ופלייסטיישן, אין שיחה שהם לא מדברים בה על בנות. הם מדברים על התחת של זאת, על הציצי של ההיא, על השפתיים של השכנה ובלה בלה בלה. אבל הם לא עושים את זה בצורה רעה, כדי לרדת עליהן או לזלזל בהן, להפך, הם זורקים מחמאות. זה אמור להחמיא. זה כמו שלך יהיה ידיד שיהיה לו תחת חמוד או שפתיים כאלה חושניות, בטוח יצא לך לזרוק על זה פעם מילה לחברה שלך, אם שמת לב לזה כמובן. אבל אם זה בכל זאת מפריע לך, את יכולה פשוט לגשת אליו ולבקש ממנו להפסיק, רק תהיי בטוחה שהוא אומנם יפסיק לדבר על זה כשאת בסביבה, אבל להפסיק לגמרי? הם לא יכולים, באמת שלא. בנים... ושוב, את לא צריכה להיפגע או לחשוב שזה נאמר מתוך זלזול.
מור:
היי, אבריל וכל הבנות שמוכנות לעזור. יש בעיה שממש מטרידה אותי כבר המון זמן :/ אני בת 14 וחצי ויש לי חזה ממש גדול (הכי גדול בשכבה לדעתי). כל החברות שלי כל הזמן יורדות עליי ואומרות שבנים מציעים לי חברות רק בגלל החזה שלי ושכשיהיה לי חבר הוא בטח יהיה איתי רק בגלל זה... זה ממש מעליב אותי ואני מתחילה להאמין בדברים שהן אומרות. את חושבת שזה נכון? בנים באמת רוצים אותי רק בגלל החזה? ואם כן, מה אני צריכה לעשות?
תשובה:
אז גם כאן אני אחלק את התשובה לנקודות:
1. חברות שלך קנאיות והיו מתות לחזה כמו שלך. בחיים אל תקשיבי לעצות של בנות ברגע שהן מתחילות ללעוג או לרדת.
2. אני אהיה כנה איתך, בגיל שלך בנים מסוגלים להיות חברה של מישהי רק כי יש לה חזה הכי מפותח בשכבה, או תחת הכי חטוב. אבל כשתגדלי קצת את תביני שבנים, עם כמה שהם מפנטזים על ציצי כזה ותחת כזה, הם לא תמיד מחפשים רק את הדברים האלה.
3. איך את יכולה לדעת עם מישהו רוצה אותך בגלל הציצים? פשוט מאוד... אם הוא תוקע מבטים ומנסה לגעת בכל הזדמנות - אז הוא איתך בגלל זה. וחבל להישאר עם אחד כזה...
4. כשאת תגדלי את תביני שיש לך יתרון, רוב הבנות, בסופו של דבר, רוצות חזה גדול (לא יותר מדי), אז את צריכה להגיד תודה שהבעיה שלך היא שיש לך ציצים ולא שאין לך כאלו...
5. אה, ובפעם הבאה שאחת החברות שלך אומרת לך משהו כזה, תחזירי לה "אז אם נלך לפי הטענה שלך, בנים רוצים אותי בגלל החזה שיש לי, נכון? אוקיי, אז אני אחדד את הטענה: בנים לא רוצים אותך בגלל החזה שאין לך. נו, איך זה מרגיש לך?". אל תתני לאף אחת ללעוג עלייך, אפילו שזה בא מקנאה, כי לא לה ולא לאף אחת או אחד יש את הזכות ללעוג לך ובמיוחד שלא על הגוף שלך, ובטח ובטח שזה משהו שאת אמורה להתגאות בו (בעתיד, בינתיים תשאירי את הציצים בפנים ולא ללכת עם מחשופים בגיל הזה!) ולא להתבייש בו ולפחד.
ועכשיו קצת עליי... הרבה זמן לא עידכנתי, וזה לא כי אין שום דבר חדש, פשוט לא היה לי כמעט זמן. כל הזמן אמרתי לעצמי "יאללה, היום את תשבי ותכתבי", אבל פשוט לא יצא. יש די הרבה דברים חדשים, כל מיני. על חלק אתם תדעו ממש בקרוב, אפילו בימים הקרובים... רוב השבוע הייתי עם ידידים שלי, חלקם ידידים וחלקם לא קולטים שלא יהיה שום דבר מעבר... ידיד שלי הגיע מבריטניה לעוד ביקור, חבל שהוא היה צריך גם לדאוג שהחברה המעצבנת שלו תגיע לביקור. לא שאני רוצה אותו או משהו, אבל היא פשוט מעצבנת. מציקה כזאת. לא קשורה לשום דבר. אין לי מושג גם מה היא, היא לא יודעת עברית, בקושי יודעת אנגלית, אני אפילו לא רוצה לדעת איך הם מתקשרים אחד עם השניה... מה עוד חדש? נדפק לי המחשב, שוב. אני יודעת שזה כבר נשמע כמו תירוצים סתומים ואני יודעת שיהיו תגובות כמו "אל תתרצי את חוסר העדכונים שלך בשקרים על זה שהלך לך המחשב", אבל באמת שהוא הלך. המחשב השני שיש לנו... לא הכי כייף לשבת עליו. אז דוד שלי דאג לי לנייד בינתיים, עד שאני אקנה אחד משלי. והוא דווקא סבבה :) אני מבטיחה בפוסט הבא לכתוב יותר על עצמי ועל מה שקורה בימים האחרונים...
משהו שהיה ידוע מראש:
"הפסקת אש" עלק. נו, מה, אני היחידה שלא קנתה את זה? לא עבר שבוע והשרמוטות שוב שלחו קסאמים. נשבעת לכם, אם הייתי יודעת ששליברמן יהיו הרבה קולות - הייתי בוחרת בו, אבל ללבני ולברק יש יותר סיכוי ממנו, אז את הקול שלי אני כבר אתן לביבי. אבל אם יהיו הרבה קולות לליברמן, זה יעניק לו כח, ואני בהחלט חושבת שמישהו כמוהו זה מה שחסר למדינה כרגע. בכלל, אם אתם שואלים אותי, אני בעד לקחת את כל הערבים, להגיד להם שיוצאים לנופש במקום עם 20 בתולות, להעלות אותם על מטוסים ואז לטוס מעל כל מיני ארצות ופשוט להעיף חלק מעל ירדן, חלק מעל איראן וכו' וכו'... אני לא יודעת אפילו אם כדאי לדאוג להם למצנחים. וגם יש עוד רעיון נחמד, לחפור מסביב לעזה, להפוך אותה לאי ולדחוף אותה לים.
העיקר התקשורת בעולם מראה את מה שהיא רוצה להראות... ולא מראים תמונות כמו אלו:
(תלחצו עליהן כדי להגדיל - זהירות: חלק מהתמונות קשות לצפיה, אפילו בשבילי...)
   
  
אז למי אתם הולכים להצביע?
המלצת השבוע:
שרה סילברמן.
היהודיה שפשוט קורעת אותי מצחוק. אז לכל מי שיש הוט בביד - הרווחתם! כנסו לוי.או.די > תוכניות מערוצים > הוט3 > התוכנית של שרה סילברמן ותתחילו לראות! חוץ מזה שהיא קצת גזענית וקצת... מגזימה, היא פשוט ענקית. הרבה זמן לא צחקתי ככה.
הנה כמה מהציטוטים שלה.
החלטתי לפנק אותכם בשני סרטים:)
אתם יכולים לצפות בהם כאן בבלוג, או פשוט להגדיל ולראות על כל המסך בגודל מלא.
יש רק בעיה אחת, האתר שממנו אני מביאה את הסרטים נותן לכם לראות 72 דקות מהסרט, ואז תצטרכו לעשות הפסקה של 40 דקות בערך... אז או שתעשו את ההפסקה הזאת (יש זוגות שזה יועיל להם) או שפשוט תלחצו כמה פעמים רענן/תתנתקו מהאינטרנט ותתחברו שוב.
גבר מי שמטפלת
תקציר:
הסרט מספר על סוכן ללא מחסה, שאחרי שהוא נכשל בהגנה על מדענים ממשלתיים חשובים, לומד שהמשפחה של האדם בסכנה. במאמץ לכפר על מעשיו, הוא מסכים לדאוג לילדים של האדם רק כדי לגלות שלשמור על ילדים היא המשימה הקשה ביותר שלו.
שחקנים: וין דיזל, לאורן גרהאם, פיית' פורד, בריטני סנואו, מקס ת'יריוט, כריס פוטר, קארול קיין.
מודגש=שחקנים שאני אוהבת.
סרא קורע לדעתי... ממש אהבתי.
תהנו:
נערתי החוצפנית:
תקציר:
גירסה אמריקאית המבוססת על הלהיט הקוריאני המצליח אשר עלילתו נכתבה ע"פ מקרה אמיתי שפורסם בבלוג אינטרנטי אשר עובד מאוחר יותר לסרט. הסרט נפתח במפגש מקרי בין צ'ארלי, לבין גורדן (אלישה קת'ברט), צעירה מוזרה אשר מתעלפת ברכבת התחתית. צ'ארלי מחליט לעזור לה ולוקח אותה משם, כאשר מאותו רגע הוא מתאהב בה וחייו משתנים. צ'ארלי הוא טיפוס מרובע אשר חי ע"פ גבולות ברורים, כאשר גורדן היא בדיוק ההפך הגמור ממנו. לצ'ארלי קשה להסתגל לכל המוזריות המופרעות של גורדן, אך למרות זאת הוא מאוהב בה ולכן הוא מנסה להתרגל לשגעונותיה, למרות שברור לו שהמשך יחסיו עימה עלול להוביל להרס עצמי של חייו.
שחקנים: ג'סי ברדפורד, אלישה קת'ברט, אוסטין באסיס, כריס סרנדון, ג'יי פטרסון, טום אלדרדג', לואיס מוסטילו.
וידוי: בכיתי בסוף הסרט. אבל אני זה לא דוגמה, אני בוכה גם בסרטים מצוירים.
תהנו:
ועכשיו לכמה תמונות חדשות שלי, כולן, חוץ מהראשונה, מתחילת השבוע:
התמונה הזאת צולמה בחג המולד אצל השכנים החמודים שלנו שהזמינו אותנו (ראו פוסט קודם):
והתמונות מתחילת השבוע:
 
וסתם שטויות שעשיתי עם התמונות (תלחצו להגדלה):
  (תמיד טענתי שצריך לעשות דבר כזה...).
ועכשיו למשהו שלא היה כאן אף פעם, הוא היה ב"רק ידידים" וזכה להצלחה, מקווה שגם כאן. שאלות שלכם אליי, אני לא מתכוונת לעצות, אלא לשאלות שתמיד רציתם לשאול אותי עליי, על הבלוג ועל מה שבא לכם... תשלחו את השאלות בתגובות או במייל [email protected] ואני אענה על הכל בפוסט הבא.
מדד הנזירות (משהו חדש חח, עד שיבוא לו מישהו חמוד וישבור את תקופת הנזירות (אפילו מפאקינג חיבוק!) שנמשכת כל כך הרבה זמן...):
תשעה חודשים. 
עד לכאן הפעם...
אוהבת המון,
אברילו'ש.
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
