לפעמים יש לי מחשבות שהן, איך להגיד,

לא קונבנציונאליות, נראה לי ככה אומרים

לא הולכות עם זרם המרכז, נוטות שמאלה

או ימינה

קצת למעלה או למטה

כמה שונה נראה הורוד מבעד לעיניים שלהם

הם רואים שמש כחולה, תנינים אדומים

בניינים צהובים

או כתומים

אבל איך נדע?

לפעמים יש קצת תחושה, שיש אותי

יש אותם

האותנו לא תמיד נוצר

הם לא תמיד מתחברים.

אז מה אני בעצם אומר לך?

ששום דבר לא השתנה

אני עדיין אותו ילד עם עיניים מהפנטות

טיפה יותר דהויות

הבנאדם שבפנים קצת קהה עם הזמן

גם הרגע שלך קצת קטן

ויש לי רגעים שבהם אני יודע

שזו נוסטלגיה, זו אידיליה, זו אוטופיה של ממש

אבל מה זה משאיר לי

אם לא זכרון

או טשטוש

או שריטה

אין לי מגע, אין לי שום רגש

הכל שכלנתי ומחושב עד דמעה

שרטוט שלדי של מערכת דינמית

שבה עלינו וירדנו ולרגע היינו

ומה אני בעצם אומר לך?

לך אני לא אומר שום דבר

הכל לעצמי, רק לעצמי

ואת עדיין בת שבע עשרה.

עם רעשים מוזיקליים אין להתווכח

הם מבינים יותר מכולנו

תני להם להיות ככה ולא אחרת

מוקפים צלילים והזיות

תני לנו להיות ככה.

אל תתני לו להיגמר

אל תתני לו להיגמר, לרגע הזה

למרות שאחריו הכל יישאר.

הכל יישאר טוב יותר.

דתות ואמונות ורגעים ושנים

ערבוב גדול של דברים קטנים

מה כל זה אומר?

מה אתה אומר לי בעצם?

דבר ברור, חבר. דבר ברור.

אל תיתן לו להיגמר

אל תיתן לו להיגמר, לרגע הזה

למרות שאחריו הכל יישאר.

הכל יישאר טוב יותר.