שבת רגועה, מנקים את הבית ביחד, בערב הוא הולך לערב פוקר.
היא לחברה.
הם ישנים בנפרד.
יום ראשון הוא בא אליה דואב ועייף, היא כבר מרגישה מוזר.
היא מתפרצת בקטנה הוא בורח בשניה.
יומיים עוברים, הוא מזמין אותה להופעה, היא כבר יודעת שזה נגמר.
ומביאה את זה על עצמה.
הוא מתחיל להעלם, לא להתקשר, לקרר.
היא נלחצת שהוא הולך וטעות גוררת טעות.
היא יצאה מהמרכז שלה, כבר לא מחייכת, לחוצה ומבולבלת.
היא מתייעצת עם כולם, מתבלבלת עוד יותר.
שולחת לו הודעות אוהבות, הוא מבקש זמן.
שולחת לו הודעת פרידה, הוא מגיע באמצע הלילה אומר לה שהוא שלה והיא שלו לתמיד.
יומיים קרים בטלפון ושוב זה נגמר.
הוא כותב לה שהוא מצטער על הבלבול שלו ושהוא מקווה שהיא לא שונאת אותו.
ושאולי לא מגיע לו או הוא מפחד מהביחד.
היא כותבת לו שהיא אף פעם לא תשנא אותו ושהם ניסו לבנות משהו יחד ולא הלך.
אחרי יומיים היא מתקשרת ואומרת שהיא אוהבת אותו ומבינה שהם לא יכולים להיות ביחד.
אחרי יום הוא מתקשר באמצע הלילה רוצה לבוא.
היא אומרת לו שלא.
שידע מה הוא רוצה קודם.
הוא בא בכל זאת.
כועס עליה.
אומר שהוא לא בוטח בה והיא לא אמיתית.
אז למה אתה פה??
הוא אומר לה שהוא רוצה שהיא תראה לו שהיא אוהבת, שתחזר, שתבוא, שתתקשר.
למרות שהוא לא שם!!
שתהיה שם בשבילו גם בלעדיו.
הוא רוצה הוכחה לאהבה.
והיא בכלל לא בנאדם כזה.
היא רוצה אהבה שקטה, מלאה, טובה, נעימה.
לא מלחיצה ומכבידה.
היא לא רוצה להוכיח כל הזמן שהיא אוהבת.
אולי היא בכלל לא אוהבת.
בתוך כל הבלגן לא עצרתי לשאול.
הוא היה מאוד נוח ומלא בנתינה
אבל הוא הוציא אותה משלוותה בדרישות שלו
וזאת רק הייתה ההתחלה.
ואת באת לבנות פה משהו.
וכל הסימנים מראים שפה זה יהיה מאוד מאוד קשה.
וארוך ומייגע.
בנויה לזה?
רוצה את זה?
?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
