|
| 8/2005
משמים.
צריך לעדכן מדי פעם, לא?
התבוננות קצרה בידיים שלי לפני שאני מתחילה להקליד מזכירה לי את כל מה שעשיתי השבוע. [הן מלאות בסימנים כחולים, חתכים, שריטות, וגם הציפורניים שבורות כולן.] מה לא עושים בשביל כסף אה?
ביום שלישי כבר התחלתי לאבד את זה, חזרתי הבייתה בסביבות 2, התחפרתי במיטה של אמא שלי לכמה שעות, והוכרזתי רשמית כחולה. Joy. אמא שלי.. סיפור נחמד, עברה מרחק מכובד והגיעה עד לאחד הקיבוצים באיזור, רק בשביל להביא לי משהו שביקשתי. זה היה ממש נחמד מצדה.
בכל אופן.. נכון לעכשיו אני עדיין חולה. שוכבת כמו מתה על הספה בסלון, בולעת כדורים מדי שעה, מתמכרת לאט לתה עם לימון ופרקים ברצף של דקסטר והמעבדה שלו. רק בשביל הפרוטוקול, ויתרתי רשמית על ניקולודיאון ועברתי ל-cartoon network. עם כל הכבוד לרן וסטימפי, בוב ספוג בדיבוב לעברית, הקליפים של רוני... יותר מדי בשבילי. וזהו.
אני מקווה להחלים עד הסופשבוע הזה, שהנסיעה לת"א לא תתבטל לי. איזה בת עשרה אני אהיה בלי ביקור אחד נורמלי בחופש הזה? וחוץ מזה, אני ממש צריכה לברוח מהמקום הזה לכמה זמן. אפילו לא להרבה. רק קצת שינוי בנוף ובאוירה.
מחרתיים יש לו מסיבת גיוס. הפנים שלי כנראה לא יופיעו שם. [דרך מעפנה להגיד שאני פשוט אבריז מהארוע הנוצץ. אין לי כוח, לא לראות אותו, לדבר איתו, ובמיוחד לנסות להיות נחמדה אליו.]
עד פה החדשות. לעדכונים שוטפים לגבי החיים המשמימים שלי [ע"ע כותרת.] לחצו על הוספה למועדפים או צרפו את האימייל שלכם.
סתם. אל.
יאללה, אני הייתי פה.
לילה טוב.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
