עדי בעולם

אני מספרת לשני, חברתי הזאטוטה, איך בקורס קצינות, ב-1993, הכרחתי את חברותי לקורס לשמוע פרל ג'ם. שני, בתגובה: "זה היה אחרי שחזרתם מוודסטוק, נכון?"

שני ואני רואות משהו שקשור לרצח רבין.

אני: סיפרו לכם בגן על רצח רבין?

(שני בתגובה נעלבת: הייתי אז בחטיבה)

כמה ימים אחרי שקיבלנו את המפתח לדירתנו החדשה יצאנו האופנוען ואני לתור את שכונתנו החדשה.

ומכל הדברים שיכולנו להיתקל בהם נתקלנו בנחש.

רגע רגע, אקדים ואומר שרבע שעה קודם, כשיצאנו לסיור, באזור שיש בו שטח פתוח, אמרתי לאופנוען "אבל אולי יש פה נחשים". "איזה נחשים", ביטל אותי.

היינו צריכים להתערב.

זה היה נחש קטן, והשעה הייתה שעת דמדומי שקיעה, כך שהיה קצת חשוך. למעשה, לא ראיתי אותו בכלל, וכמעט דרכתי עליו. זה היה האופנוען שעצר אותי והצביע על המדרכה לפנינו.

ואכן, שם, מטר ממני, זחל לו לאט נחש קטן.

מייד פיתחתי יצר אובדני.

העניין הוא שיש לי פוביית נחשים, ואין דבר גרוע מזה שאני יכולה לראות.

לא הצלחתי להתיק את עיני מהבסיליסק, תוך שאני מפתחת התקף אסטמה. האופנוען גרר אותי משם, בעוד אני מייבבת ארוכות.

אחרי רבע שעה פחתו יבבותיי, ובין יפחה אחת לשנייה אמרתי לו "הוא בטח גוסס, נכון? זה היה הנחש האחרון בשכונה והוא תיכף ימות גם, נכון?"

"הוא היה בדרך לכביש להתאבד", הבטיח לי האופנוען.

ומעכשיו אני לא יוצאת לרחוב לבד. אמאל'ה. מה זה, תל אביב או פאקן הודו?

אפרופו פאקן הודו, המערכון הבא הוא האהוב עליי מכל מערכוני "ארץ נהדרת". הוא פשוט מדויק, נוגע בניואנסים הקטנים של הישראלים. החל מאיך שהתרמילאי החוצפן תופס את הוונטילטור ומסובב אותו אליו בשנייה שהוא נכנס להוסטל וכלה באיך שהתרמילאית לא מתנצלת כשהיא מפילה את הפסל הזה אלא נוזפת בהם.

בכל פעם שהאופנוען ואני נתקלים במשהו שלא מוצא חן בעינינו אנחנו כבר נוזפים: וואי יו פוט דיס היר? דה פיפל קן פול!

יאללה, שיעבור כבר החג הזה, אני צריכה לנסוע לאיקאה ושמעתי סיפורי זוועה על מה שקורה שם בחול המועד. כולל זה שמכניסים עכשיו בקבוצות של 20 איש כל כמה זמן, בגלל הצפיפות, ותורים של שעתיים בקופות. בשבדיה יש להמון ערים איקאה משלהן, ולשטוקהולם יש אפילו שני איקאה, אחד בצפון העיר ואחד בדרום. אז איך אנחנו אמורים להסתפק באחד לכל הארץ?

נ.ב

עולה לי העצבים דף הבית ה(כבר לא כל כך) חדש של ישרא. זה מבלבל לי את הקבועים לגמרי. בדף הראשון מופיעים לי עדכונים מהקבועים שנעים בין כאלה שפירסמו עכשיו לכאלה שפירסמו לפני שבועיים, ורוב הפוסטים החדשים של הקבועים שלי בכלל לא מופיעים

אז התנצלויות למי שנעלמתי מבלוגו.