עדי בעולם

מכירים את הספר הזה?

בכל בארנס אנד נובל שנכנסנו אליו זה בלט ממדפי קידום המכירות. זה להיט גדול, מתברר. בהתחלה חשבתי שזה משעשע, אחר כך מאסתי בזה.

ואז, נתקלתי במאמר הבא:

Writers running wild with Jane Austen tales

ב-USA Today

והכותבת מספרת על הטרנד החדש: קחו את ספרי אוסטן, שזכו בעשור האחרון לעשרות סרטים, הצגות, סדרות, ספינים, ספרי המשך וכו, וכתבו אותם מחדש, עם טוויסט גיקי כמו זומבים או ערפדים. מתברר ש"גאווה, דעה קדומה וזומבים" הוא רק ההתחלה. בחודש הקרוב צפויים לצאת שני הספרים הבאים:

Mr. Darcy, Vampyre

למרות שאני יכולה לראות קווי דמיון זעירים בין מר דארסי הזועף לאנג'ל הזועף, זה עדיין מעצבן אותי. הספר הוא מעין המשך ל"גאווה ודעה קדומה", ובו מוסבר שנטייתו של דארסי למצבי רוח וזעפנות נובעת מכך שהוא ערפד.

ו-

Sense and Sensibility and Sea Monsters

שזה סתם מכעיס אותי. אלינור ומריאן ואיזה מפלצת מים ירוקה. אוף. המחבר מגדיר את זה כ"ספר הרפתקאה מיסתורי".

ובדצמבר ייצאו גם

Darcy's Hunger: A Vampire Retelling of Jane Austen's Pride and Prejudice

ו -

Jane Bites Back

ששניהם ספרי טוויסט ערפדי על ג'יין אוסטן. נו באמת.

מראש לא אהבתי את ספרי הספין של הספרים של אוסטן. כל מיני סופרים שניסו לכתוב על מה קרה אחרי הספר. "פמברלי", למשל, שמתיימר להיות המשך "גאווה ודעה קדומה" (ובו ליזי הנשואה לדארסי מתענה באי הצלחתה להיכנס להריון בעוד אחותה ג'יין מתרבה בקצב) היה איום ונורא, וליזי מאבדת בו את כל קווי האופי שאיפיינו אותה בספר והיו הסיבה שהיא הפכה לדמות האהובה. אמנדה גריינג', המחברת של הספר החדש "מר דארסי, ערפד", כתבה גם את "יומנו של מר דארסי", וכל מה שיש לי לומר לה שזה שתפסיק לרכוב על הצלחות של אחרים ותחשוב על ספר משלה לשם שינוי.

ובעוד אני מהרהרת בזה מצהירה גריינג' בראיון ל-USA Today שהיא קיבלה את הרעיון לכתיבת "מר דארסי, ערפד", אחרי שצפתה בבאפי והגיעה למסקנה שבאפי ואנג'ל זה בדיוק כמו ליזי ודארסי. ועל זה יש לי לומר רק מילה אחת, לא ברור באיזה שפה: ררר.

(ואם מתעקשים לנתח את זה - זהירות, ספוילרים - הרי שליזי לא מתאהבת בדארסי על ההתחלה אלא סבורה שהוא יהיר ובלתי נסבל, בעוד באפי נדלקת על אנג'ל בערך מהפעם הראשונה שהיא רואה אותו. ליזי מתאהבת בדארסי אחרי שהוא הופך בעיניה מאיש קר ובלתי נסבל לאיש הכי מוסרי וטוב לב והם מתחתנים בסוף, ואילו אנג'ל עובר בשלוש עונות טרנספורמציה של מיוסר-מרושע-מיוסר, ואז נוטש את באפי, שבמשך כל הזמן הזה מאוהבת בו, אפילו בתקופה שהוא הרוע בהתגלמותו והיא גם שונאת אותו).

ואם לא הספיק לנו כל זה, הרי שעכשיו עובדים על הסרט לפי הספר "גאווה ודעה קדומה וזומבים". בעע.

אפרופו ערפדים, במגזין Entertainment Weekly של שבוע שעבר יש מצעד 20 הערפדים השווים ביותר. לסטאט זוכה שם במקום הראשון, ובין המקומות הראשונים ישנו גם אדוארד מ"דמדומים" (פחח) וביל ואריק מ"דם אמיתי" (מממ). אנג'ל, האיזכור היחידי במצעד לבאפי, מוצב במקום השביעי, וספייק אפילו לא נכנס לעשרים. נו באמת.

ונעבור לגיליון החודש של "ווג".

ראשית יש טור מעניין של כותבת חצי איראנית חצי אוסטרית, שגרה כיום בארה"ב, שביקור שגרתי באיראן עלה לה בכמה חודשים בכלא האיראני. מזעזע לקרוא איך מישהי שחייה היו נורמלים בעולם המערבי לפני כמה ימים, הופכת לכלום בידי משטר טוטאליטרי, בלי שעשתה בעצם שום דבר. עצם נוכחותה עיצבנה את השלטון.

יש כמובן הפקות אופנה שלא באמת יגיעו לארון שלי, פשוט כי פראדה ודומיה זה לא בטווח המחירים שלי, ויש גם בית מעוצב של איזה אדריכל בלונג איילנד, שגם כמוהו כנראה כבר לא יהיה לי, אבל תמיד מותר לדמיין.

ואז מגיע ראיון עם נורה אפרון, שהסרט החדש שלה, "ג'ולי וג'וליה", פורסם בכל במה פרסומים בארה"ב כשהיינו שם. מה שקוסם לי בסרט, מעבר להיותו סרט בנות (חברותיי למועדון הסרט - היכונו), הוא שהוא מבוסס על שני סיפורים אמיתיים.

ג'וליה היא ג'וליה צ'יילד, הרות סירקיס של אמריקה. ספר הבישול שלה "Mastering the Art of French Cooking", הביא לפני כ-50 שנה למטבח האמריקאי, שעד אז התמחה בטיגון נקניקיות וכריכי חמאת בוטנים, את המטבח הצרפתי. 536 מתכונים צרפתים קלאסים מרוכזים בו, והם שינו את פני הבישול הביתי האמריקאי. אחריו הגיעה גם סדרת הטלוויזיה שבה לימדה ג'וליה את עקרות הבית האמריקאיות לבשל.

ג'ולי היא ג'ולי פאוול, נשואה טרייה מניו יורק, מזכירה מתוסכלת ובלוגרית, שמתחילה בפרויקט: לבשל בתוך שנה את כל המתכונים של ג'וליה צ'יילד, ולכתוב על כל מתכון. בהתחלה היא כתבה בעיקר לעצמה, אבל לאט לאט היא התפרסמה ואנשים התחילו לעקוב אחרי הבלוג שלה והמהפכים שהגיעו בעקבותיו לחייה. התוצאה: הבלוג הפך ללהיט, ג'ולי קיבלה חוזה שמן לכתיבת ספר משלה, ועכשיו יוצא הסרט.

ואגב, מתברר שג'וליה גלשה אל הבלוג של ג'ולי - ולא כל כך אהבה את מה שהיא עושה למתכונים שלה. ג'ולי שמעה על זה - והתבאסה.

הראיון עם הבמאית-כותבת נורה אפרון מתרחש במטבח שלה, בזמן שהיא מבשלת, שזה טוויסט מגניב לראיון על סרט כזה.

כאן הבלוג האמיתי של ג'ולי.

וכאן חבוי הטריילר החמוד: