עדי בעולם

אחרי יומיים שמשיים ונעימים בנאפה וסונומה שמנו פעמינו ואופנוענו בחזרה אל הכפור. כלומר סן פרנסיסקו.

אבל עוד לפני סן פרן, ממש ליד הגולדן גייט (מצפון) לקחנו ימינה. ידיד שגר שנים ארוכות באזור המליץ לי על מגדלור שנקרא פוינט בוניטה, רבע שעה מהגולדן גייט בכביש צר ומפותל, אבל נוף שווה.

וכך מצאנו את עצמנו האופנוען ואני נוסעים בשביל עיזים בתוך ענן, נוקשים שיניים ותוהים אם אנחנו במקום הנכון. אבל התברר שכן. המקום באמת מקסים.

מדובר במגדלור עתיק, שכבר לא נמצא בשימוש, וכדי להגיע אליו נוטשים את הרכב והולכים כעשר דקות בשביל בין צוקים ובמנהרה חצובה בסלע.

אחרי הליכה בשביל מגיעים אל המגדלור.

על הגשר שאתם רואים בתמונה אפשר לעלות רק שניים בבת אחת, ולכן עומדים במקום מתנדבים שמווסתים את המטיילים. הם מאוד קליפורנים ואדיבים, ובכלל, כל המקום מתנהל בנחמדות וביעילות. ווי לאב קליפורניה.

אחרי סט צילומים וסיור בתוך המגדלור שבנו לאופנוע ויצאנו לסן פרנסיסקו. ובדרך כמובן יש נופים מקסימים.

האמת שזה הנוף שלפני המגדלור, באזור שישנו בו בטיבורן. (צילום: האופנוען)

 נסענו ישירות לקסטרו, האזור ההומואי שכל כך אהבנו בפעם שעברה.

כל הרחובות של קסטרו מלאים בדגלי גאווה, זוגות גברים (בעיקר) מטיילים שם, לעיתים קרובות עם ילד, וכל החנויות בעלות אוריינטציה גיית. חשבתי שזה מקסים עד שנכנסנו לחנות של ג'י-סטאר והתברר שיש להם רק את הקולקציה הגברית. ואני אומרת, עם כל הכבוד, עד כאן, אל תפגעו לי בקניות.

אז אכלנו בקסטרו צהריים, בקפה עם חצר (הייתה חצי שעה של שמש) וכולם היו כמו כולם שם, כלומר חברותיים ומקסימים. איחלנו לעצמנו לגור שם, או לפחות לגייז שאנחנו הכי אוהבים שיגורו שם. כל כך מקסים שם.

ובאופן כללי נהנינו מאווירת סן פרנסיסקו.

(צילום: האופנוען)

ואחרי שעתיים ומשהו בקסטרו החלטנו ללכת על תרבות ונסענו למומה, כלומר המוזיאון לאמנות מודרנית של סן פרנסיסקו. הייתה שם תערוכה של הצלם ריצ'רד אבדון, מה שמאוד מאוד שימח אותנו. אחרי התערוכה ההיא התפצלנו, האופנוען הלך לראות קצת ציורים אבסטרקטים ואילו אני הלכתי לומר שלום לציורים של פרידה קלו שיש שם. שנינו חזרנו מרוצים.

המוזיאון, קומת הכניסה:

(צילום: האופנוען)

אחרי ה-מומה כבר היינו די עייפים, ועל כן סיימנו את היום בכך.

ולמחרת יצאנו לדרך חזרה. אמרנו שלום למפרץ סן פרנסיסקו ויצאנו בדרך למונטריי וכרמל, שוב.

עצירה ללאנץ' במזנון דרכים בנוטס לנדינג. האופנוען מצלם חיי אופנוענים.      (צילום: האופנוען)

כזכור, כבר היינו במונטריי ובכרמל, ובעצם חזרנו לשם רק בגלל שאהבנו את המקום כל כך.

ולכן יצאנו שוב לסיור בכרמל. ובין האנשים שם הייתה גם אישה אחת שנשאה איתה גור של סן ברנרד. הוא היה כה חמוד, שכל מי שעבר מולה נעצר.

(צילום: האופנוען)

לקח לנו איזה שעה להירגע מתחושת ה"אנחנו רוצים כלב!!! סן ברנרד!!"

בכל זאת, מה שטוב לסן ברנרד באווירה הקרירה בצפון קליפורניה כנראה לא יהיה כל כך טוב להם באוגוסט התל אביבי.

אחרי כמה שעות רגועות ונעימות בכרמל, חזרנו למלון במונטריי. זה היה יום רגוע יחסית, שהוקדש לנסיעה מסן פרנסיסקו ולטיול בכרמל.

כי למחרת יצאנו לדרך הארוכה באמת - כל הדרך ממונטריי ללוס אנג'לס.

הפסקה למנוחה על דרך מספר 1. יפה וקר                  (צילום: האופנוען).

ולמרות שהיה מדובר בשעות על האופנוע, הדרך דווקא עברה בקלילות. בשלוש בצהריים היינו בסנטה ברברה והודענו לעוז ולקרן שעוד שעתיים אנחנו אצלם. האופנוען אכל מהר המבורגר ויצאנו לדרך.

אחח, קשה לתאר את המפגש עם האחיין. ואה, עם עוז וקרן גם... אבל האחיין, הילד שבגללו שרנו "איזה שעון בן חיל" ו"אריה מכפר סבא בא" כל הטיול שלנו, היה כמובן סיבת הגעגועים הכי גדולה. המסכן לא הבין מה פשר שני רוכבי האופנוע שנפלו עליו ב"נכון שהתגעגעת אלינו גם" פתאום, אבל עמד בהתקפה בכבוד.

בפרק הבא: ימים אחרונים בלוס אנג'לס, מפגשי גולשים ובני דודים.