עדי בעולם

לחנויות לתינוקות יש את אותו אפקט כמו של איקאה: אתם לא צריכים כלום - באתם רק להחזיר את העריסה ששכרתם מהם - אבל חצי שעה מאוחר יותר תצאו משם אחרי שתגהצו 330 שקל על כל מיני דברים קטנים שבעצם אתם כן צריכים.

זוכרים את החוק "אם הצלחת להירדם איתו הוא יישן עשרים דקות, אם לא הצלחת הוא יישן שעתיים"? יש גירסה מעודכנת:

אם הצלחת להירדם איתו הוא יתעורר כל רבע שעה בגלל מוצץ/חלום רע/רעש שרק כלבים והוא מסוגלים לשמוע. אחרי שלוש פעמים שהוא יעיר אותך, תיכנעי ותלכי לעשות משהו מועיל כמו כביסה. או אז הוא ידפוק שעתיים שינה ללא ציוץ. רר.

(חוק מוכח עד כה ב-100% הצלחה).

ביטויים בעברית שמקבלים משמעות שונה לגמרי כשמטפלים בתינוק:

שארית הפליטה

נמצאת על החולצה שלי

שש שעות שינה מטכ"ליות

ממ, חלום

מירוץ פורמולה

סימילאק או מטרנה

וגם: שמות סרטי פורנו משנים משמעות -

פטמות לוהטות

מסכנה, שתשים משחה מיוחדת להנקה

מוצץ בלי הפסקה

לא מומלץ, ובכל מקרה לא אחרי גיל 3

פסטיבל אוראלי

זה נורמלי, אצל כל תינוק החל מגיל שלושה חודשים

זוכרים את הקטע ב"חברים" שרוס ורייצ'ל מגלים שהתינוקת שלהם צוחקת מאיזה שיר איום ונורא של ראפרים על תחת גדול?

אז אצלנו עובד השיר האיכותי "ג'ינג'יס חאן".

האופנוען בהתחלה השתעשע, אבל אז הסמיק קשות כשאמא שלו דיווחה שבצירוף מקרים מצמרר גם הוא בגיל הזה מאוד אהב את ג'ינג'יס חאן.

ככל שאני מעמיקה לתוך חופשת הלידה (וכאמור - חופשה? פחח) אני מעריכה יותר את זו השבדית. מעבר להיותה ארוכה יותר, חופשת לידה בשטוקהולם הרבה יותר שווה: הפארקים ירוקים, שכיחים, מרווחים וחסרי ערסים (ואני מחשיבה כערסים גם את צמד הבנות עם עגלות הפרימיום שישבו לידי בגינה לא מזמן וניהלו שיחה ארוכה כאורך הגלות על "אמרתי לתופרת להוסיף תחרה, היא עושה לי 'לא מתאים', עשיתי לה 'מתאים מתאים'" וכו), בתי הקפה ידידותיים יותר לאימהות טריות (מקום לעגלות, מקום להחתלה וגישה חברותית יותר מלכתחילה), ועכשיו היכתה בי עוד הבנה - התחבורה הציבורית!

העניין הוא כזה: ברגע שיש לכם תינוק תמו ימי הספונטניות. עברו הימים שבהם קפצתי על אופניי ורבע שעה אחרי זה שוטטתי לי בדיזינגוף. הו לא, יציאה מהבית היום מחייבת אוטו וכוללת תזמון מדויק של שעת ההאכלה, מילוי תיק החתלה, קיפול עגלה, חגירת הילד באוטו ואז, לקינוח - חיפוש חניה. אני עוד עומדת בזה במשך היום, אבל השבוע היו שני אירועים שרציתי ללכת אליהם - שבוע הספר ומצעד הגאווה, אבל כיוון שהראשון מתקיים בערב, ולכו תחפשו חניה ליד כיכר רבין בערב, ואילו השני בשישי בצהריים, ולכו תחפשו חניה בעיר בשישי בצהריים כשחצי מהרחובות חסומים בשביל המצעד, ויתרתי.

ואז נזכרתי שבשטוקהולם זה לא היה קורה. בגלל שהעיר מעודדת שימוש בתחבורה ציבורית, יש בכל אוטובוס מקום מיוחד לאימהות עם עגלות, ושם קושרים את העגלה בחגורה מיוחדת, מה שגם הופך את הנסיעה לבטוחה. אם מישהו יושב במקום הזה הוא מייד יקום למראה האם והעגלה המתקרבים. לקינוח, אימהות שעולות עם עגלות לא צריכות לשלם עבור הנסיעה. ככה מעודדים נסיעה בתחבורה ציבורית.

ונחזור אלינו: אחרי שכבר השגתי דגל גאווה קטן בשביל המנשא של גומבוץ והכנתי את עצמי נפשית לחום ולשמש של הצהריים, קלטתי שרגע, איפה אני אמורה לחנות? המחשבה על חיפוש חניה בעיר פקוקה בצהרי יום חם כשגומבוץ מאבד סבלנות מאחורה הוציאה לי את החשק לנסוע. נשארתי בבית.

אבל האופנוען הלך:

 (צילומים: האופנוען)

טוב, לפחות הייתי במזגן.

מונדיאל - יאי!