עדי בעולם

את יומו הראשון בנכר העביר גומבוץ בלהירגע בבית של סבא וסבתא שלו. בערב לקחנו אותו האופנוען ואני לטיול בעגלה בשכונה הירוקה שלהם, וניכר היה שכל העצים ושפעת הירוק, היעדר רעש האוטובוסים, מטוסים וצפירות מכוניות והאוויר הנקי מבלבלים אותו לגמרי.

ולמחרת כבר סחבנו אותו למרכז בודפשט. אחרי סיבוב בואצי אוצה הבלתי נמנע קפצנו גם לבית הכנסת הגדול, שהיה סגור כי שבת, אבל צילמנו אותו שם כדי שלא יגידו שאנחנו לא מקנים לו מורשת יהודית.

ואז הבחנו שבבית הכנסת תלויים שלטים המעידים על האישים החשובים הקשורים אליו.

את השלט הזה אני עוד מבינה:

אבל השלט הזה הוא די פאדיחה:

(צילומים: האופנוען)

(כן כן, הוא עוד לא הורשע. ווטאבר).

אניווי, אחרי בית הכנסת הרגשנו את עצמנו חופשיים ללכת למקום קצת פחות תרבותי אבל מאוד אהוב עלינו - הפאב סימפלה. הקטע בפאב הזה הוא שהוא בנוי בחצר הפנימית של בניין ברובע היהודי הישן של העיר. כל הרהיטים והחפצים בו הם כאלה שנמצאו זרוקים, שופצו והפכו שוב לשמישים. אג'נדה ירוקה זה זה (תמונות מהפאב מהפעם הראשונה שהיינו בו - בפוסט הזה באמצע).

זו הייתה הפעם הראשונה של גומבוץ בפאב ועל כן ניגשנו לאזור נקי מעישון, פרשנו לו שמיכה על השולחן ונתנו לו לשחק, שירגיש בנוח, כי הוא הולך לבלות הרבה פעמים בחייו במקומות כאלה אז רצוי שהוא יפתח גישה חיובית.

ככה זה נראה:

בסך הכל נרשמה הצלחה.

(ואגב, יתרון עצום של בודפשט: שתי בירות, 15 שקל. יקר בארץ)

משם שבנו לצעידה בעיר, ואז הגענו לאוטו והתכוונו לנסוע הביתה.

היה נורא חם בדרך הביתה.

ואז עברנו ליד פאב בלגי שידוע בבירות המיוחדות שלו.

ממ, בירה ביום חם.

וכך יצא שגומבוץ היה לראשונה בחייו בפאב, וגם לשנייה בחייו, באותו יום.

(צילום: האופנוען)

(הבירה הצהבהבה היא בירת תפוחים, ואילו האדומה היא בירת דובדבנים. התפוחים חביב, הדובדבנים מעולה!)

וכך סיכמנו את יומנו השני בבודפשט.

בפעם הבאה: גומבוץ קופץ למים.