עדי בעולם

יומני היקר שלום,

כבר כמה ימים שאנחנו במקום המוזר הזה. הכל פה ירוק, ירד פה גשם באמצע הקיץ, בלילה צריך שמיכת פוך והכי מוזר: כולם מדברים בשפה הסודית שלי ושל אבא, ולעומת זאת עכשיו לאמא ולי יש שפה סודית. אם אבא לא שומע, זותומרת.

כל ערב אנחנו מטיילים בשכונה והכל כאן שקט, ואין בכלל טוסטוסים או אנשים שחונים על על המדרכות ומכריחים אותנו לרדת לכביש, ואין קקי של כלבים על המדרכה ולא צריך להיזהר. אני לא מבין איך אמא נהנית בכלל מהטיולים המוזרים האלה.

מראה אופייני לשכונה:

לפני כמה ימים קרה דבר מוזר. אבא ואמא הלבישו אותי בבגדים מוזרים:

ונסענו למקום שבו אמבטיה ענקית עם מים בצבע כחול. אמא ואבא אמרו שקודם כל אנחנו צריכים להחליף בגדים, ואם ככה, אז למה בעצם הלבישו אותי בבגדים המוזרים האלה שעלו הרבה ולבשתי בדיוק חצי שעה ואף אחד לא שם לב אליהם חוץ מאבא שהתלונן על שאמא קנתה אותם?

אניווי, בחדר ההלבשה היו עוד המון תינוקות, לפחות ארבעה, ואת כולם האימהות שלהם הפשיטו והחליפו להם לחיתול דק כזה שאין בו מדבקות. ואז, יומני, ראיתי משהו ממש מוזר: לכל התינוקות הבנים היה מן כיסוי מוזר על הבולבול, חתיכת עור נוספת. הסתכלתי עליהם ברחמים, הם בטח נורא מתביישים המסכנים בבולבול השונה שלהם.

אחרי שהחלפנו לבגדי הים הלכנו לבריכה. קודם ישבנו בחוץ והמדריך נתן הרצאה ארוכה בשפה שלי ושל אבא. אבא ניסה קצת לתרגם לאמא את ההרצאה אבל אחרי שהוא תירגם לה את המשפט "שחיית תינוקות תגרום להם להיות אנשים מאוזנים יותר ותשפיע על כל חייהם" היא פיהקה וביקשה ממנו לתרגם לה רק כשהמדריך יגיע להוראות הבטיחות.

אחרי זה נכנסנו כל ההורים והתינוקות למים. אחרי כמה דקות היה ברור שעדיף לי לשחות עם אבא ולא עם אמא. זה היה אחרי שבאחד התרגילים היא קצת הטביעה אותי בטעות ובלעתי מים. אבא תקע בה מבט שאמר "את סכנה לילד" ואמא המשוקשקת אמרה "סליחה חמוד שלי!! סליחה חמוד שלי!!" במשך איזה חצי שעה. זה היה מצחיק בהתחלה, אבל אחרי זה עיצבן. מוב און וומן!

אני שוחה בביטחה בידיים של אבא. (מזל שאמא קנתה לאבא ציוד לצילום תת מימי ליום ההולדת).

אחרי כמה ימים הגיעו לפה גם סבא וסבתא מישראל, ועכשיו יש לי פה שתי סבתות, שני סבאים ובלי שום שפות סודיות. אני לא מבין מה קורה פה.

כמה ימים אחרי זה, בערב שישי, קרה עוד משהו מוזר יומני. קודם כל, אמא הלבישה אותי בחולצה לבנה עם צווארון ומכנסי תכלת. גם אבא לבש חולצה לבנה וחבש מן כובע חסר שוליים על הראש. אמא, וזה הקטע הכי מוזר, לבשה שמלה שהגיעה עד הברכיים! ועוד עם שרוולים! ועוד בלי מחשוף! ואת כל זה היא עשתה תוך שהיא מגלגלת עיניים ולוחשת לאבא "אני לא מאמינה שאנחנו עושים את זה". 

אחרי זה נסענו עם סבתא למקום מאוד משונה. זה היה בניין מקושט בזכוכיות צבעונית, ובפנים היה חדר גדול עם הרבה אנשים שישבו, בצד אחד אבאים ובצד אחד אמאות. מאוד מוזר. אמא תקעה באבא מבט של "אתה כה חייב לי" ולקחה אותי עם סבתא לצד של האמאות. בחזית החדר עמד אדם ששר, אבל לא כל האנשים הקשיבו לו אלא דיברו ביניהם. בצד של הנשים למשל כולן התלחששו עליי. טוב, הייתי ממש חמוד. הייתי כל כך חמוד שאמא הוציאה מצלמה והתכוונה לצלם אותי, אבל אז אבא לחש/צעק לה מהצד השני "לא!!!!". למה? סימנה לו אמא, והוא ענה: "שבת!!!!!". עד עכשיו אני לא מבין מה הקשר, אבל אמא הסמיקה קצת והחביאה את המצלמה.

אחרי חמש דקות גם אבא נשבר אז יצאנו לטיול בחצר. ואחרי כמה זמן גם סבתא יצאה וכולנו נסענו הביתה. היה ממש מרתק.

טוב יומני, אני הולך עכשיו לאוניברסיטה. שלום, או כמו שאומרים אצלנו בבודפשט, szia.

בפעם הבאה - חם באוסטריה.