האופנוען נכנס למיטה ומגלה שאני ערה.
האופנוען: שלום
אני: אומר פלוטו. ומה התשובה?
האופנוען: עונה הצפרדע לפלוטו - קווה קווה!
(מסתמן שהאופנוען ואני נחשפנו יותר מדי פעמים לאיה פלוטו)
כמה חודשים בחופשת לידה והצטרפתי לדור הזקן שלא דובר את השפה העדכנית.
חדר האוכל בעבודה.
איריס: מילקי 3 ממש טעים
אני: אנחנו חייבים לנסות, גם אנחנו אוהבים מילקי
ניב: אני אוהב מילקי בקטע אחר
אני: באמת? מה אתה עושה איתו?
ניב: עדי, אני מבקש, לא לגרור את זה למחוזות סוטים
אני (מופתעת): אתה זה שאמרת שאתה אוהב את זה בקטע אחר
ניב: זה רק אומר שאני מאוד אוהב מילקי
אני: אה, ככה אתם הצעירים מדברים היום?
אוף.
סיימתי את הנערה ששיחקה באש, הספר השני בסדרת מילניום של סטיג לרסון, והוא, במילה אחת, מעולה. לא פחות מהספר הראשון וגם מתרחש כולו באזור בשטוקוהלם שבו שכן בית הספר שבו למדתי שבדית, ותיאור כל פינה שם גרם לי עונג.
אבל הערה מאוד חשובה: אל תקראו את תקציר הספר על הכריכה, יש שם ספוילר מטורף! התפנית הגדולה הראשונה של הספר מתוארת שם עד הפרט האחרון, וזה משהו שקורה רק בעמוד 200 בערך. מה הקטע? זה היה ממש מבאס להבין שזה היה ספוילר.
האופנוען ואני יושבים ליד גומבוץ ומנסים להרגיע אותו. אני משמיעה קולות מרגיעים, ערבוביה של "ששש, ששש" וגרגורים שונים. זה אכן עובד - האופנוען נרדם. גומבוץ לעומת זאת בוחן אותי בעניין.
"איזה שעון בן חיל, אשר איננו נח"
(אני תופסת את עצמי מפזמת אחרי שעברתי ליד שעון)
"לה לה לה אפצ'י"
(אני תופסת את עצמי מפזמת אחרי שהאופנוען מתעטש)
"אצבעות לי עשר יש, כל דבר יודעות הן"
(אני תופסת את עצמי מפזמת אחרי שהכנתי בהצלחה פלפלים ממולאים)
"טיק טק, טיק טק, דופק שעון בן חיל"
(האופנוען עבר ליד אותו שעון ממקודם)
"מי לא מכיר את אופיר, אופיר אוהב לנגן ולשיר"
(אני עוברת ליד תירס בסופר, וממלמלת לעצמי)
"ששששש.... שששששששש....."
(מטוס עושה רעש ליד הבית שלי. אני תופסת את עצמי מנסה להשקיט אותו)
"שששש...... ששששששש......"
(זוג קולגות רעשנים עומד ליד השולחן של האופנוען, והוא תופס את עצמו מנסה להשקיט אותם)
וזה היה מדגם מייצג. אפשר לומר שהשתלט עלינו עניין הטיפול בתינוק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
