עדי בעולם

אחרי שנתיים שאני מתעלמת מחלון ה"תוכנת הנורטון אנטי וירוס שלך לא מעודכנת, לחץ כאן לחידוש המנוי" במחשבת "המחשב דווקא מסתדר גם בלי זה", נכנע הלפטופ המסכן שלי ועכשיו הוא גוסס מאיזה וירוס. כמו שאומרים, כמעט הצלחתי ללמד את הסוס לא לאכול ואז הוא מת. על הצד הטוב של העניין במילא הייתי אמורה לחדש את הלפטופ שלי אז יצא שקניתי אחד חדש קצת לפני שתיכננתי (שטויות, לא נאכל החודש). על הצד הרע של העניין ברור שלא גיביתי כלום, ומעבר לכל תמונות כל הטיולים, מדובר באלפי תמונות המתעדות את עשרת החודשים הראשונים של גומבוץ. שנאמר - בעע. אני מקווה להצליח להעביר את הכל לפני שהווירוס יגמור את המחשב לגמרי.

מן הסתם עוד המון דברים שאני אזכר בהם רק כשאצטרך אותם יאבדו עם המחשב (כבר עכשיו אני נזכרת בכל מיני קבצים ובכל המוזיקה שבאייטיונס ובעונות של אנג'ל ששמרתי ליום שבו יהיה לי זמן לראות. אוף). כן, אני יודעת, מעתה תמיד לגבות.

כמה דברים שכדאי לכם לעשות אם אתם בזמן הקרוב בלונדון:

1. במוזיאון להיסטוריית הטבע או איך שלא מתרגמים את Museum of Natural History יש תערוכה של צילומי טבע וחיות נשיונל ג'יאוגרפיק סטייל מאוד יפים, שמציגה עד מרץ. כולל שתיים-שלוש תמונות מישראל (מי ידע שיש לנו כל כך הרבה ינשופים בארץ). אם אתם עם ילדים אז המוזיאון בכלל שווה ביקור, הוא מאוד מעניין והבניין מרשים. מה שכן, אם אתם הולכים בסופ"ש תבואו מוקדם, על הפתיחה, כי ב-12 יש כבר תור עצום לתערוכה הזו.

2. בגלריה הלאומית לפורטרטים NPG יש תערוכה של צילומים, פורטרטים כמובן. מאוד יפה ויש גם שניים שלושה צילומים מישראל. אחד מהם קצת עיצבן אותי כי הוא מודפס בגודל ענק, רואים בו חייל מגל"צ בשם עידו, והמציגים הפכו ללא בושה פריזמה, כלומר עשו פליפ לתמונה. רוב המבקרים לא מבחינים בזה אבל אני ממש חטפתי קריזה מזה שהכומתה בצד הלא נכון ומזה שבסיכה של גלצ האותיות בכתב ראי.

3. מקום חביב לארוחת בוקר: כבר המלצתי בפוסט קדום של ביקור בלונדון על ה"ברקפסט קלאב" שבסוהו, אבל מתברר שיש לו גם סניף באיסט לונדון, באזור אנג'ל, הרבה יותר מרווח ונעים. המקום כולו בעיצוב של אייטיז ומוזיקה של אייטיז, ויש לו תפריט מקורי ומצוין. למשל, פרנץ' טוסט בננה ובייקון (מצטערת חן). נשמע מוזר אבל ממש טעים.

(צילום: האופנוען)

והעיצוב והמקום:

4. בתיאטרון הלאומי יש תצוגה של צילומי נוף מכל בריטניה. חביב, בחינם, אבל שווה לעבור רק אם במקרה אתם כבר בסאות' בנק, בדרך לטייט מודרן או משהו.

5. אם אתם מטיילים בלונדון עם ילדות שאוהבות דובונים ושאר סטאפד אנימלס (או שבעצם גם בנים אוהבים דברים כאלה? אני כה לא מבינה בגילאים שמעבר לתינוקות), יש חנות חמודה בקובנט גארדן שנקראת "בנה לך דובון" בתרגום חופשי. החנות בנויה בתחנות. קודם כל בוחרים את החיה - דובון, כלבלב, ארנב וכו - ואת הצבע שלה, ואחרי זה ממלאים אותה בחומר מילוי, ואחרי זה בוחרים להם בגדים, אפשר לבחור גם לשים בהם רמקול קטן שידברו, וכמובן שאפשר לבחור את המילים שיאמרו, ויש גם נעליים, אביזרים, ושאר דברים שכל חיה ממולאת בדיוק צריכה. בקיצור, מסחטת כספים מהוקצעת, אבל נראה לי שילדים ממש ייהנו. ואז כמובן יזנחו את הדובון אחרי זמן קצר אבל נו.

סחבנו את גומבוץ לראות איתנו את מנצ'סטר יונייטד-טוטנהם בפאב.

אני, לפני שיצאנו: אז את מי תעודד גומבוץ? את טוטנהם או מאנ-יו?

האופנוען, בקול רועם: ברור שאת טוטנהם, מה את מכניסה לו רעיונות לראש שיש אופציה אחרת!

בפאב התנהג גומבוץ למופת וישן את כל המחצית הראשונה, למרות הרעש.

(מצטערת על האיכות, שכחתי את המצלמה וצילמתי בסלולרי)

ובמחצית השנייה נהנה מבננה מעוכה ביוגורט וממקום הצפייה הכי טוב בפאב:

אממה, באיזה שלב לקראת הסוף הספרס שלחו כדור אל החיבורים, שלא נכנס, וכל הפאב שאג באכזבה. גומבוץ פרץ בבכי עז כי הוא קצת נבהל, וגם אבא שלו כמעט בכה מהפספוס, וזזנו הביתה. לא נורא, בפעם הבאה וכו.

פוסט הספרים המובטח מתבשל לו ממש באיטיות, ובינתיים סיימתי את לוליטה (כן, לא קראתי אותו עד עכשיו. פשוט ראיתי את הסרט בימי לימודי הקולנוע שלי וסברתי שאותו דבר. ומתברר שעם כל הכבוד לקיובריק, אפילו הוא לא הצליח להעביר את הגדולה), שאין ספק שמדובר באחד בספרי המופת שקראתי. וגם התרגום הוא סוג של מלאכת חיים, הרי מדובר בספר מלא במשחקי מילים ובחידודי לשון, והמתרגמת הצליחה לשמור על תחושה של יצירת מופת. וכל זה ראוי עוד יותר לתשואות כשמתברר שנבוקוב כתב את הספר באנגלית, שהיא אפילו לא שפת האם שלו. וואו.