ביום ראשון תנחת אצלנו אמא שלו, לביקור של יומיים כולל פנסיון מלא. לכאורה זה ביקור של אם מתגעגעת, אבל כל הצדדים יודעים שבעצם מדובר בביקורת דקדקנית, פיקוח על תנאי ההיגיינה שבה אני מחזיקה את הבן האהוב שלה. באותה הזדמנות היא כבר תבחן גם את האוכל הישראלי האקזוטי עימו אני מפטמת את הבן שלה.
בכמה ימים מאז שנודע לנו על הביקור החזקתי מעמד שאננה. היום קלטתי שעוד יום וחצי היא פה ועוד לא קירצפתי כלום. סיור קצר בחדר האמבטיה גילה דברים שבד"כ אני מצליחה לא לראות, כמו את העובדה שבהחלט הגיע הזמן לשפשף את האמבט, על החלונות יש פסי רטיבות שראוי לנגב, והגיע הזמן לשאוב את אבקת הכביסה שנשפכה לי מצד למכונה ולא ניקיתי כי קשה להכניס לשם את השואב. ביקורות מהירות בשאר הדירה העלו מימצאים דומים. ההיסטריה אחזה בי ומייד צלצלתי למשרד של הבנזוג, לבשר לו שאם הוא עוד לא התבאס מהיום האפור שיש פה היום (ואפור באמת, משהו עגמומי במיוחד), הרי שיש למה לצפות - הערב מנקים. הוא מילמל משהו על זה שבעצם הוא צריך להישאר מאוחר במשרד, כאילו שתירוצים משומשים כאלה יתקבלו.
לפחות בעניין האוכל הישראלי אמא שלו כנראה לא תמצא יותר מדיי בעיות. הכי אקזוטי שאני מגיעה זה שקשוקה לארוחת בוקר בשבת. כל השאר - שניצלים ופירה ומיני פסטות במיטב מסורת הבישול האיטלקית-פולנית. אבל נראה, אולי בשבילה אני אכין איזה בורקס. אלפי קלוריות בתוך בצק עלים שמנוני, זה בטח ירשים אותה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
