עדי בעולם

ועכשיו, אחרי שכולם התרשמו מאיזה צדקת הייתי בחנוכה, הגיע הזמן לספר על כריסמס. אין מה לעשות, אי אפשר להתחמק מהחג הזה כשגרים בחו"ל.

זה התחיל עם המתנות לגננות. ידעתי שאני צריכה לתת להן משהו לחג, רק לא היה ברור מה. עשיתי משאל בקרב אימהות בתפוצות, וממנו עלה שהמתנה הקלאסית היא חבילת עוגיות ביתיות.

ום לפני מסיבת הכריסמס נראה המטבח שלי ככה:

כן, השקעתי בשני סוגי עוגיות. האחד הוא השוקולד צ'יפס הקלאסי, השני הוא קרמוגית חלבה, מתכון שמצאתי ברשת, והתלהבתי כי אני אוהבת שוקולד וחלבה באפייה. אלא שהמתכון התגלה גם כדורש הרבה עבודה וגם - הכי מעצבן - לא כל כך טעים בסוף. איזה באסה.

טוב, אז כל אחת מהגננות קיבלה הרבה עוגיות שוקולד צ'יפס וקצת עוגיות שוקולד חלבה. ארזתי להן את העוגיות בקופסאות שקניתי מראש:

וסה"כ הייתי די רגועה. ביום המסיבה כל ההורים הניחו את מתנותיהם מתחת לעץ שבגן, ואני העמדתי פנים שאני בוחנת את העץ בעת שבחנתי מה הם קנו. היה שם הכל, משוקולד פשוט קנוי מההורים הקמצנים ועד חבילות שי מל'אוקסיטן מההורים שיש להם יותר מדי כסף. נראה לי שתפסתי מקום טוב באמצע. סבבה.

אפרופו העץ, מה שמחתי לגלות שהגננת גזרה את הסביבונים שהילדים צבעו במסיבת החנוכה והדביקה אותם על קירות הגן, ואף השאירה אותם למסיבת הכריסמס. יאי.

עץ ומאחוריו קישוטי חנוכה. אנחנו קוסמופוליטים.

יצאתי מהמסיבה בגן כדי לגלות שאלוהים מפרגן לילדי הגן ושולח להם שלג בדיוק במסיבה של כריסמס.

איי וויש יו, א ווייט כריסמס.

טוב, נגמרה סאגת המתנות לגננות, החלה סאגת המתנות לשכנים. אנחנו גרים בבנין קטן, רק עוד שתי משפחות, והתלבטנו אם צריך לתת להם מתנות. לא נראה לי שצריך, אמר האופנוען.

המשפחה שגרה מולנו היא משפחה מגרמניה, ויומיים לפני החג השתררה דממה מכיוונם, אז הנחנו שהם נסעו לגרמניה לחג. סבבה, נשארה רק משפחה אחת. החלטנו להכין להם - הפתעה - עוגיות. אפיתי נגלה, ארזתי יפה, שמתי בקופסה (מזל שהייתה לי ספייר) והאופנוען הלך לאחל להם חג של נוצרים שמח. רק ראתה אותו השכנה בדלת ומייד דחפה לידיו את זה:

שתי עוגות (נוסח הונגריה, כלומר רולדות, אחת פרג ואחת אגוזים. כן, בדיוק כמו זו שסבתא שלי אפתה באייטיז), חבילת שוקולד ובובת איש שלג לגומבוץ. פוווו, מזל שהכנו להם עוגיות. היה יכול להיות מאוד מביך אם לא היינו נותנים להם כלום.

חזר האופנוען שמח וטוב לב מהשכנים למטה והזדעזע לגלות מול דלתנו בקבוק יין עטוף יפה עם כרטיס לבבי שמאחל לנו חג שמח. על החתום: השכנים הגרמנים... שיט, הם לא נסעו, הם בבית, ועכשיו ערב החג, כלומר כל החנויות סגורות ואין לנו מתנה בשבילם. "דווקא לגרמנים", נאנח האופנוען, "עכשיו הם יחשבו שאנחנו כועסים עליהם בגלל השואה"..

אין ברירה, חובש טוב חובש מאלתר. ארזתי את שמונה העוגיות שנותרו לנו אחרי המתנה לשכנים מלמטה ("דווקא את העוגיות שלנו", התבאס האופנוען), הוספתי חבילת שוקולד שמצאתי בארון ("דווקא את המריר עם הפיסטוק", התבאס האופנוען), מצאתי שקית דקורטיבית, שמתי בפנים והוספתי כרטיס לבבי. חג שמח יאבול.

ואחרי שנגמר עניין המתנות יש את עניין האוכל. כבר בדקתי את האוכל לכריסמס בשבדיה, ואת האוכל לכריסמס באנגליה, ועכשיו הגיע הזמן לאוכל ההונגרי. מה אוכלים בכריסמס בהונגריה? מרק דגים, בישר לי האופנוען.

מרק דגים. בדמיוני ראיתי בויאבז זהוב, חוטי זעפרן אדומים שטים בו, פיסות דג לבנות פריכות לצד מולים, ומעליו צפות פרוסות באגט קלויות עם איולי ביתי, מממ...

"הממ, לא בדיוק", קטע האופנוען את קול הכינורות בראשי. "זה לא כזה מרק. זה מרק קרפיונים".

"קרפיונים??" התבאסתי, "מה זה פה, פולניה?"

"מה פתאום", אמר האופנוען בעלבון, "זה עם פפריקה".

כמובן, מה חשבתי לעצמי.

אז גילינו שבמסעדה החביבה עלינו הקרובה לביתנו יש תפריט כריסמס ואפשר להזמין הביתה. הזמנו. הם עושים גירסה מתוחכמת יותר למרק הקרפיונים. כלומר, אותו מרק, אבל עם שפמנון במקום קרפיון. הלכנו על זה.

כן, אתם רואים חנוכייה ברקע. אנחנו הכי קוסמופוליטים #2.

היה, ובכן, סתמי. האופנוען אומר שזה יכול להיות טעים יותר. נו טוב.

ואם כבר מתכון לעוגיות, הנה אחד כן מוצלח, וגם בריאותי - לא דורש סוכר וקמח, טעים וממש קל להכנה. אני הוספתי לצימוקים גם משמש מיובש ובמקום אגוזים שמתי שקדים, כי זה מה שהיה בבית, ועדיין יצא טעים.