עדי בעולם

ממש עכשיו, כשהחזרתי את "עלומים" של ג'.מ קוטזי אל המדף, הבחנתי שאמא של הבנזוג קנתה לו את הספר הזה בדיוק לכריסמס, בשבדית כמובן, ושהוא עדיין בערימת ה"לקרוא" של הבנזוג. לבנזוג ולי יש טעם דומה מאוד בספרים, אז אני מנחשת, שממש כמוני, הוא לא יאהב את הספר.

זה מוזר. "עלומים" הוא החלק השני בסיפור האוטוביוגרפי של קוטזי, זוכה פרס נובל לספרות 2003. השם המלא הוא אגב "עלומים - תמונות מחיים קרתניים ב'". אכן, קרתני. הוא הצליח לחיות בדרום אפריקה בתקופה שהמתח הבין-גזעי מתחיל לגאות, ואז הוא עובר ללונדון של שנות השישים, שזו עיר ותקופה שהייתי שמחה לחיות בה. ועדיין, למרות שהוא היה בתקופות הסוערות האלה, החיים שלו משמימים בטירוף. הוא מבלה את ימי ראשון שלו בספריית המוזיאון הבריטי. הוא מכין לעצמו את אותה ארוחת ערב כל יום, לחם ונקניקיות מטוגנות. הוא מוצא עבודה כמתכנת מחשבים, שונא את זה ואז מחבב את זה. הוא גר בחדר שכור חיים מאוד אפורים. באיזשהו שלב זה די מבחיל, ולא בגלל הנקניקיות המטוגנות.

כי קוטזי מצטייר כטיפוס שלא הייתי רוצה להכיר. קר, מרוכז בעצמו מתנתק מהעבר שלו בחדות, באנטי שלא מוסבר בספר הזה, אם כי ייתכן שכן מוסבר בחלק הראשון. אוקיי, אז אתה מתנגד למשטר הגזעני של דרום אפריקה, אני איתך בעניין הזה, אבל למה להתנכר למשפחה שלך? אמא שלו שולחת לו מכתב כל שבוע, קונה לו דברים שהוא צריך, מביעה אהבה, והוא מביע את קוצר רוחו מזה שהיא לא מבינה שהוא לא רוצה לשמור על קשר איתה, בגלל שהוא מגיע ממשפחה ממעמד בינוני מינוס, והוא שואף להתעלות אל מעמד תרבותי גבוה. פפפפף.

מילא לא רוצה להכיר אותו. ממש לא מחבבת אותו. במהלך הספר עושה קוטזי כמה דברים אגואיסטים ממש, כמו הדוגמה הבאה, מאורע קטן שמראה לנו מי האדם: הוא מבתק את בתוליה של נערה שהתאהבה בו, מתבאס שעכשיו היא תישאר לישון, ואז נוזף בה על שהעזה לצאת מהחדר אל השירותים ופגשה את שותפיו (בערך, סיפור ארוך) לדירה בלי לשאול אותו. את כל מעשיו האגואיסטים וחסרי הרגישות מסביר קוטזי בשאיפתו להיות אמן. החוויות שהוא עובר מכינות אותו להיות אמן. ולי בא לתפוס אותו ולהגיד לו "קודם תהיה בן אדם".

בדיקה קצרה באינטרנט גילתה לי ש"עלומים" הוא לא ספר מייצג. "חרפה" ו"חייו וזמניו של פיליפ ק" הם הם הספרים שאני צריכה לקרוא כדי להבין את קוטזי ואת גדולתו. רק שעכשיו ממש לא בא לי לקרוא יותר מספריו. למרות שהגולשים שקראתי את המלצותיהם הבטיחו לי טלטול של ממש עם קריאת "חרפה", למשל. אולי אני אנסה גם אותם.

אני מניחה שאת הנובל קיבל קוטזי בזכות "חרפה" ו"חייו וזמניו של פיליפ ק". לפחות רשמית. אבל ב"עלומים" חבויים הרבה משפטים בנוסח "היפות שבכולן הן השבדיות הגבוהות, שעורן כעין הדבש", וסיפורים על חלומו להשיג חברה שבדית או לעבור לגור בשטוקהולם השלווה, שאני מתחילה לחשוד שהוא קיבל את הנובל בזכות הצטיינות יתרה בליקוק לשבדים. אבל זה כמובן רק חשד בלתי מבוסס.

(ואגב, למה ספר שכולו 185 עמודים, קטן ובכריכה רכה, צריך לעלות 74 שקל אם קונים אותו לא במבצע? קצת נסחפנו, לא?).